סידור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוסף סידורים בבית כנסת ספרדי

הסידור הוא ספר המרכז בתוכו את התפילות שמתפלל יהודי בימי החול וביום השבת, ואת החשובות שבתפילות החגים. בסידורים רבים ניתן למצוא גם דינים וברכות שונות ואת קריאות התורה לימים שני וחמישי. הסידור מלווה את היהודי מלידתו (ברית מילה) ועד מותו (הלוויה) והוא "ספר החיים של היהדות".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסידור של הבעל שם טוב, כתוב בכתב-יד. מצד ימין רשומים שמות תלמידיו כדי שיזכור אותם בתפילתו. בצד שמאל נראית תפילת העמידה.

הצורך לקביעת תפילות ממוסדות החל עם אנשי כנסת הגדולה שחיו בראשית ימי בית המקדש השני. סידורי תפילה החלו להופיע רק בתקופת הגאונים, במאה השישית או השביעית. הסידורים הראשונים היו בכתב יד והם נועדו לשימושם של החזנים בבתי הכנסת, בעיקר בחגים שנוסח התפילה בהם לא היה שגור. רק בהמשך החלו לכתוב גם את סדר התפילות של שבתות וימות החול.

הסידור הראשון הידוע הוא של רב נטרונאי גאון, ששלח לקהילת אליסאנו שבספרד. אחריו בא סידורו של רב עמרם גאון סורא שנכתב עבור קהילת ברצלונה שבספרד. עותקים ממנו נשלחו לתפוצות ישראל והוא נעשה הבסיס ליצירתו של נוסח התפילה של קהילות ישראל. כמו כן ידועים הסידורים של רב סעדיה גאון מהמאה ה-10, הסידור של הרמב"ם מהמאה ה-12 ומחזור ויטרי שנכתב על ידי תלמידו של רש"י מהמאה ה-11, שהיה הסידור הראשון בנוסח יהודי צרפת.

הפיזור הגדול של קהילות ישראל וריבוי הפיוטים והתוספות שנהגו לומר במקומות שונים יצרו מספר רב של נוסחאות. הקהילות הושפעו לאורך הדורות זו מזו וכך נוצרו הנוסחים המאוחדים שאנו מכירים היום. אחרי גירוש ספרד, אפשר כבר לראות התרכזות של נוסחי התפילה לכמה זרמים מרכזיים, וזאת מפני שהיהודים בספרד התפזרו להרבה ארצות ונוסחם השפיע על היהודים במקומות שאליהם הגיעו. אותו דבר קרה בסופו של דבר בארצות אשכנז. כשנהיה יותר קשר בין היהודים בארצות השונות, נוסחי התפילה הושפעו זה מזה, אם בגוף התפילה עצמה, או בפיוטים שהתפשטו מהר בכל הקהילות בגלל טיבם ולשונם. כמו כן, במאה ה-15 התחילו נוסחי התפילה להיות קבועים יותר בגלל המצאת הדפוס.‏[1]

משרבו התפילות והמנהגים שהתקבלו לסדר התפילה, החלו להופיע סידורים ובהם תפילות לשבתות וימות החול, ואילו תפילות שלוש רגלים (פסח, שבועות וסוכות) והימים הנוראים (ראש השנה ויום כיפור) הופיעו בנפרד ונקראים מחזור.

מעמדו של הסידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסיבת סידור בבית ספר בקריית מלאכי
מהדורות סידור קורן לילדים

הסידור הוא הספר הראשון שכל יהודי דתי לומד לקרוא בו. מסיבה זו, כאשר הילדים הרכים מקבלים את הסידור, נהוג לערוך מסיבה גדולה וחגיגית, על מנת להדגיש בפני הילדים הרכים את חשיבות המעמד וחשיבות הסידור.

עם זאת, כך כתב הרב שלמה וולבה על הסידור: "הספר העמוק והקשה ביותר מכל הספרים בתורה שבעל-פה שהנחילונו חז"ל".

נוסחי הסידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח הסידור אינו קבוע ומשתנה על פי הקהילות והמנהגים השונים. השוואת המקורות הקדומים העוסקים בתפלה מגלה בעיקר הבדלים בין נוסחאות התפלה בארץ ישראל לבין הנוסחאות בבבל. בתקופה מאוחרת יותר התמזגו נוסח ארץ ישראל ונוסח בבל ונוצרו נוסחאות תפילה נוספים בקהילות השונות.

בקרב האשכנזים היה מקובל נוסח אשכנז שעודנו מקובל אצל חלק מהם, בעיקר אצל המתנגדים ההולכים בשיטת הגר"א ואצל האשכנזים במערב אירופה. בימי הביניים היה מנהג מיוחד ליהודי צרפת הקרוב לנוסח אשכנז, שלאחר גירוש יהודי צרפת בשנת 1394 כמעט חדל מלהתקיים. מנהג זה היה קיים רק בצפון צרפת, בדרום (שאז לא היה חלק מצרפת) התפללו בנוסח פרובנס המשלב את מנהגי צרפת, ספרד ואיטליה.

הספרדים מתפללים בנוסח הספרדים, וכך גם רוב עדות המזרח. בשל תפוצתו הגאוגרפית הרחבה של הנוסח התפתחו שינויים נוסח מקומיים, שעד הדור האחרון נשמרו בדרך כלל כמסורות שבעל-פה אך לאחרונה יוצאים סידורי תפילה כפי מנהגים של עדה מסוימת למשל סידור "תפילת רפאל" כמנהג יהדות גאורגיה, "וזרח השמש" כמנהג יהדות מרוקו או "זכות יוסף" כמנהג יהדות טורקיה ורודוס. בעבר היו קיימות מסורות תפילה שונות כדוגמת נוסח פרס ונוסח הרומניוטים שנדחקו מפני המסורת הספרדית. לעומתם שמרו יהודי איטליה הוותיקים על נוסח תפילה משלהם למרות ההגירה הספרדית הגדולה לאיטליה לאחר גירוש ספרד.

כאשר קמה תנועת החסידות היא יסדה לעצמה נוסח תפילה משלה המכונה נוסח ספרד, שהפך עם מרוצת השנים להיות הנוסח המקובל על רוב האשכנזים. נוסח ספרד הינו שילוב של נוסח אשכנז ונוסח הספרדים.

הסידור התימני מכונה תכלאל. יהודי תימן ההולכים אחר המסורת ה"שאמית" מתפללים בנוסח הקרוב לנוסח הספרדים, בעוד אלה ההולכים אחר המסורת ה"בלאדית" מתפללים על פי מסורת מקומית קדומה.

נוסחים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצה"ל התעוררה בעיה, משום שחיילים בני כל העדות מתפללים יחדיו, אך לכל עדה נוסח שונה. לפתרון הבעיה, ערך הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן, בשנת 1963 נוסח אחיד של הסידור לחיילי צה"ל. הרב עובדיה יוסף התנגד לנוסח האחיד, כיוון שהיה רובו ככולו כנוסח ספרד החסידי. בסופו של דבר, הנוסח האחיד לא השתרש בקרב חיילי צה"ל.

קהילות הזרמים הלא-אורתודוקסיים ביהדות מתפללות בדרך-כלל לפי נוסחים משלהן, ולצורך כך מפרסמים זרמים אלה סידורים מיוחדים. מטרתם של סידורים אלה הוא להתאים את נוסח התפילה למנהג ולצרכים של המקום והזמן, תוך זיקה למסורת התפילה. בין מאפייניהם: התאמת תוכני התפילה לתפיסת העולם הדתית של המתפללים (לדוגמה, השמטת קטעי התפילה המאזכרים את בית המקדש ועבודת הקרבנות); קיצור נוסח התפילה; אמירת קטעים מהתפילה בשפת המדינה (כמו אנגלית או גרמנית) וגישה שיוויונית לנשים. לאחר קום מדינת ישראל הוכנסו תפילות למעמדי יום העצמאות, יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום השואה (תפילות ליום העצמאות נמצאות גם בסידורים המשמשים את הציבור הציוני דתי, כמו סידור רינת ישראל ובסידור לחיילי צה"ל שערך הרב שלמה גורן). בישראל, הסידור המקובל בתנועה הקונסרבטיבית נקרא "ואני תפילתי". בתנועה ליהדות מתקדמת מקובל הסידור "העבודה שבלב".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרמב"ם ונוסח התפילה של יוצאי תימן, פאר ברזילי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]