מרים הנביאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מִרְיָם היא דמות מקראית, בת עמרם ויוכבד, משבט לוי, אחות אהרון ומשה. נמנית עם שבע הנביאות שקמו לישראל.

שמה מבטא כנראה שכבר בעת לידתה היו תנאי החיים של עם ישראל במצרים מרים וקשים‏[1], או את המרי שלה כלפי המצרים.[דרוש מקור] יש שהדגישו את היות השם בעל שורש משותף עם "הרמה"‏[2]. כמו כן יש סברה כי שמה נגזר מהמילה המצרית ל"אהובה".

תיאורה במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים מחוץ למחנה, ציור מעשה ידי טיסו משנת 1896 לערך.

לפי המסופר בספר שמות פרק ב' אחות משה (לא נאמר במפורש שמה) היא זו אשר צפתה על משה ביאור, ראתה את בת פרעה אוספת אותו והציעה לה כמינקת את אמה "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ, מֵרָחֹק, לְדֵעָה, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ... וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ, אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר-לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, לֵכִי; וַתֵּלֶךְ, הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא, אֶת-אֵם הַיָּלֶד" .

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שירת מרים

מרים מוזכרת במפורש בשמה לאחר קריעת ים סוף כשתופפה בתופים וחוללה במחול את שירת מרים: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ, וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צרעת מרים

בספר במדבר (י"ב, א) מסופר כי מרים ואהרן, רכלו על משה, "עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח". לאחר מכן מסופר שלקתה בנגע הצרעת "מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג". לאחר תחינת משה מרים נרפאת לאחר שנאמר כי "וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, שִׁבְעַת יָמִים; וְהָעָם לֹא נָסַע, עַד-הֵאָסֵף מִרְיָם."

הנביא מיכה (פרק ו' פסוק ד') מציין אותה במפורש לצד משה ואהרן כמחוללי יציאת מצרים: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ; וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ, אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם".

אצל חז"ל ומפרשים מסורתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורת חז"ל הייתה מרים האחות הבכירה שבמשפחה. לפי אותה מסורת היא גם אשת איש ומיילדת (מסכת סוטה יא), לעתים מתוארת כאשתו של חור, לעתים כאשתו של כלב בן יפונה (סוטה יא) ולעתים כאמו של בצלאל (שמות רבה, פרק מח) או כאמו של חור (רש"י שמות יז, י).

המסורת מספרת כי בעת גזרת פרעה "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", החליט עמרם שמוטב להתגרש מהנשים כדי שלא ייולדו תינוקות. בגמרא‏[3] נאמר: "וילך איש מבית לוי - להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא: שהלך בעצת בתו. תנא: עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר: לשווא אנו עמלין! עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות! ... עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן."

שפרה ופועה, המילדות העבריות שלא צייתו לפקודת פרעה להמית את הזכרים – מזוהות על ידי חז"ל כיוכבד אם משה, ומרים אחות משה. כך נאמר בגמרא‏[4]: "שפרה - זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד; דבר אחר: שפרה - שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה - זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? ... שהייתה פועה ברוח הקודש, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל". וכן מסביר רש"י: פועה - זו מרים שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק.

נבואת מרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים מניחה את משה בתיבה, ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו.

בהקשר ללידת משה והשלכתו ליאור מופיע מדרש נוסף המתאר את נבואת מרים: מרים הייתה מתנבאה ואומרת: "עתידה אמי שתלד בן, שמושיע את ישראל מיד מצרים. וכיוון שנולד משה, נתמלא הבית כולו אור. עמד אביה ונשק על ראשה. אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתך. וכיוון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה. אמר לה: בתי, היכן נבואתך? וזהו שנאמר: "ותתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו" (שמות ב', ד') לדעת מה יהיה בסוף נבואתה. שהמשיכה להאמין בנבואה ורצתה לראות כיצד תהייה הצלתו ולא אם יינצל. (לקוח מאתר ערכים).

המהר"ל מפראג כותב בספרו נצח ישראל כי מרים הייתה אחת משלשת הגואלים של יציאת מצרים (משה, אהרון ומרים), והיה לה תפקיד מיוחד, לבטא את ההשתוקקות והחיבור של עם ישראל לאל‏‏‏[5].

בארה של מרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בארה של מרים

ע"פ המסורת, בנדודי בני ישראל במדבר לוותה אותם באר שנעה בדרך נס, לבאר זו מיוחסות תכונות פלאיות רבות, והיא התקיימה בזכותה של מרים (על פי רש"י זוהי משמעותו של סיפור משה והסלע, כי לאחר מות מרים משה היה צריך להחזיר את הבאר). בתלמודים ישנן דעות שונות על מקום גניזתה של הבאר. בירושלמי ובמדרש רבא, נכתב כי נגנזה בתוך ים כנרת, אולם בתלמוד הבבלי סבורים כי היא מצויה בים התיכון, סמוך כנראה להר הכרמל, קישורו של הכרמל לבארה של מרים נובע ככל הנראה מהמדרש, על הפסוק "ככרמל בים יבא", לפיו השתתף הכרמל בקריעת ים סוף‏‏‏[6].

פטירתה ומקום קבורתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר במדבר מספר על פטירתה וקבורתה:

"וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם."‏[7]. מיד לאחר מכן נאמר כי "וְלֹא-הָיָה מַיִם לָעֵדָה".

תרגום המיוחס ליונתן מגילת תענית וסדר עולם רבה מציינים את תאריך פטירתה ב-י' בניסן‏[8]. לידתה ע"פ המסורת בשנת ב'שס"ב.

לפי התנ"ך נקברה מרים בקדש. ההיסטוריון יוספוס פלביוס מוסיף שהיא נקברה בהר סין ליד פטרה. עד המאה הרביעית לספירה אכן יש לנו עדות כתובה למסורת של עליה לרגל לקברה של מרים באזור פטרה אולם מאז נשתכחה מסורת זו ומקום הקבר נשכח גם הוא. יש המזהים אותו במבנה המפואר של אל-דיר במערבה של פטרה[דרוש מקור].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב שמואל אליהו, משמעות השם "מרים", אתר כיפה
  2. ^ מרים, אתר עיתים
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ב, עמוד א'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א, עמוד ב'
  5. ^ ‏נצח ישראל פרק נ"ד‏
  6. ^ ‏מכיוון שאותו בעל מאמר מצוטט גם בירושלמי וגם בבבלי, באמירה דומה, נראה לאור כל המסורות, גם המאוחרות יותר של האר"י ותלמידיו, שהמסורת העיקרית הייתה הארץ ישראלית שמובאת בירושלמי ובמדרש רבא שטענה כי מדובר בכנרת, ואילו הבבלית שהייתה מאוחרת יותר ומרוחקת יותר, ייחסה בטעות את גניזתה של בארה של מרים לים התיכון‏
  7. ^ במדבר, כ, א
  8. ^ אלברט, אברהם מרדכי בן יהודה אריה, ‏ברכת אברהם - במדבר, באתר HebrewBooks