משתמש:תומר ט/ג'ייקוב ריס
ג'ייקוב אוגוסט ריס (3 במאי 1849-26 במאי 1914) היה רפורמטור חברתי, עיתונאי וצלם תיעודי אמריקאי-דני.
הוא ידוע כמי שפעל רבות למען עניי ניו יורק דרך פועלו העיתונאי והצילומי, וכמי שנתן פומבי לדבר תנאי המחיה הגרועים שבהם חיו, חשיפה פומבית שהובילה לשינוי חברתי. עניי ניו יורק היו מושאם של מרבית מורשתו הכתובה והמצולמת הפורה. בין היתר, הוא פעל למען הקמת מבני מגורים חדשים בשכונות העוני בניו יורק, ולשיפור תנאי חייהם של עניי העיר. במגוריו בניו יורק, חווה ריס את העוני על בשרו, ועבד בהכנת דו"חות למשטרה על איכות החיים בשכונות העוני.
כמו כן, הוא נחשב מאבות הצילום ומחלוצי הצילום באמצעות פלאש.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ייקוב ריס נולד בעיירה הדנית ריבה (Ribe), כשלישי מבין 13 ילדים (אחת מהן הייתה אחיינית יתומה מאומצת) של נילס אדוורד ריס, מורה בבית ספר וכתב לפרקים בעיתון המקומי, ושל קרולינה ריס, עקרת בית.[1] ריס הושפע מאביו, שבשיעוריו בבית הספר נהנה להפריע, ושדחף אותו לקרוא (ובכך לשפר את האנגלית שלו) את המגזין All the Year Round בעריכתו של צ'ארלס דיקנס ואת הרומנים של ג'יימס פנימור קופר.
לריס הייתה ילדות מאושרת, אך בגיל 11 חווה טרגדיה כשאחיו תיאודור, הצעיר ממנו בשנה, טבע.[2]
על אף שאביו קיווה כי ג'ייקוב יפתח קריירה ספרתותית, הוא שאף להפוך לנגר.[3] כשהיה בן 16, בעת שרכש הכשרה בנגרות כשוליה, התאהב באליזבת גיורץ (Elisabeth Gjortz), בתו המאומצת בת ה-12 של בעל החברה שבה עבד כשוליית נגר. אביו הביע מורת רוח מהסחות הדעת הללו של בנו, ואילץ את ריס להשלים את הכשרתו בנגרות בקופנהגן.[4] כשחזר ריס לריבה ב-1868, בגיל 19, הוא נתקל בחוסר ביקוש לעבודתו כנגר באזור, וכשהציע לאליזבת גיורץ נישואין - נענה בסירוב. גורמים אלו ריפו את ידיו, והוא החליט לעזוב ולהגר לארצות הברית.[5]
ההגירה לארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריס היגר לארצות הברית ב-1870, בגיל 21, בחפשו אחר פרנסה כנגר. בתחילת מסעו נסע בסירה קטן מקופנהגן לגלזגו שבסקוטלנד, ושם עלה, ב-18 במאי, על אוניית קיטור לארצות הברית שבה השתכן בירכתיים. הוא לקח עמו 40$ שאסף מחברים ומכתב שבו הוא מציג את עצמו, המיועד לקונסול הדני, ידידה של המשפחה.
ב-5 ביוני הגיע לניו יורק, ובאותו יום בזבז מחצית מ-40 הדולרים שהביא, כשרכש אקדח להגנה עצמית בפני בני אדם ובעלי חיים. ההרכב הדמוגרפי של האזורים העירוניים בארצות הברית היה באותה תקופה הטרוגני, בשל בואם של מהגרים רבים, ופעמים רבות נוצרו מובלעות אתניות בעלות צפיפות אוכלוסין רבה יותר מרבות מהערים שבארצות מוצאם של המהגרים. קבוצות גדולות של מהגרים, שחיפשו הצלחה ושגשוג כלכליים בחברה תעשייתית יותר, הגיעו לאזורים העירוניים בשנים שלאחר מלחמת האזרחים האמריקאית. 24 מיליון איש עברו להתגורר באזורים העירוניים, והביאו לגידול פי שמונה באוכלוסייתם. "בשנות ה-80 של המאה ה-19 נדחסו 334,000 איש במייל רבוע בודד של הלואר איסט סייד, והפכו אותו למקום הצפוף בתבל. הם הצטופפו בדירות מטונפות ושורצות מחלות, 10 עד 15 איש בחדר, ועשירי החברה לא ידעו עליהם דבר והתעניינו בכך עוד פחות".
לאחר חמישה ימים, שבהם בזבז כמעט את כל כספו, ריס מצא עבודה כנגר ב-Brandy's Bend Iron Works בנהר אלגני במזרח ארצות הברית. לאחר שעבד שם כמה ימים, החל לעבוד בכרייה כדי לקבל שכר גבוה יותר, אך חזר במהרה לעבודת הנגרות. ב-10 ביולי 1870 נודע לו כי צרפת הכריזה מלחמה על גרמניה, מלחמת צרפת-פרוסיה, והוא סבר כי דנמרק תהיה נחושה להצטרף לצרפת, כדי לנקום את ההשתלטות הפרוסית על שלזוויג במלחמת שלזוויג השנייה. הוא חזר לניו יורק, בלי כסף וכשמרבית רכושו ממושכן, וניסה להתגייס לצבא דרך הקונסוליה הצרפתית, אך נאמר לו שאין תוכניות לשלוח צבא מתנדבים מארצות הברית. הוא משכן את אקדחו, ועזב את ניו יורק ברגל עד אשר התמוטט מעייפות ונפל; כשהתעורר, הוא הלך לקולג' פורדהאם (Fordham College; כיום אוניברסיטת פורדהאם), שם הגיש לו כומר קתולי ארוחת בוקר.
לאחר תקופה שבה עבד בחווה במאונט ורנון ושבה עשה שם עבודות משונות שונות, חזר ריס לניו יורק, שם קרא בעיתון ניו יורק סאן כי העיתון מגייס חיילים למלחמה. ריס מיהר למטה העיתון כדי להתגייס, אבל העורך טען שהוא אינו יודע על מה מדובר, והציע לריס הרעב דולר כדי שיוכל לקנות ארוחת בוקר; ריס סירב בכעס. ריס היה חסר כול, ופעם אחת אף ישן על מצבת קבר ושרד על ידי אכילת תפוחים שנשרו מהעצים. הוא מצא עבודה במפעל לבנים בליטל וושינגטון בניו ג'רזי, ועבד שם במשך שישה שבועות, עד שהוא ששמע שמתארגנת קבוצת מתנדבים שיוצאת להילחם במלחמה, ועזב לניו יורק.
כשהגיע לניו יורק, הבין ריס כי השמועה ששמע אכן הייתה נכונה, אך הוא איחר את המועד. הוא התחנן להתגייס בפני הקונסוליה הצרפתית, שגירשה אותו. הוא ניסה מספר פעמים נוספות להתגייס, אך לא הצליח. עם בוא הסתיו, ריס היה חסר כול, ומובטל. הוא ניזון מאוכל שמצא באשפה ומנדבות שניתנו לו במסעדת דלמוניקו'ס, וישן במקומות ציבוריים או בבית הארחה ציבורי של המשטרה, שהיה מטונף ומצחין.