משתמש:Fastidipedia/ארגז חול

ארגז חול

"הדת היא האופיום של ההמונים" הינו ציטוט של קרל מרקס מתוך חיבור שפירסם בשנת 1844, בכתב עת אשר היה בבעלותו בפריז. בכתב עת זה ובאותה שנה פירסם מרקס גם את חיבורו בשם "על השאלה היהודית". את החיבור כתב מרקס לראשונה כהקדמה לכתב יד שאותו הציע אך מעולם לא כתב כתוספת לכתב יד שפירסם ב-1843 תחת השם "ביקורת על פילוסופיה של המשפט מאת הגל" (בגרמנית Zur Kritik der Hegelschen 'Rechtsphilosophie').

הציטוט מוּצָא במקרים רבים מחוץ להקשרו ומוצג כאישום כנגד הדת, בעוד שחיבורו של מרקס מתייחס לדת כתולדה של מצב האנושות, כמקור לנחמה למעמד הנמוך נוכח דיכויו ועשיקתו על ידי מעמד הבורגנים הקפיטליסטי בעל השליטה על אמצעי הייצור. מרקס מקביל את האמונה בדת לשימוש בסם האופיום כחומר מאלחש על מנת שלא לחוש בסבל אך מבלי לנסות לפתור את גורם הסבל, הוא אי שיוויון המעמדות.

מופעים מוקדמים של הביטוי

השימוש באופיום בהשאלה לתיאור סיבת נחיצותה של הדת כאמצעי המספק בריחה מהתמודדות עם הסבל שבחיים הנובע מחוסר שיוויון כלכלי וחברתי נמצא במספר כתבים מוקדמים יותר מחיבורו של מרקס. בין כתבים אלה "Juliette" של המרקיז דה סאד (1797), "Blüthenstaub" של נובאליס (1798) ויצירתו של היינריך היינה "על לודוויג ברנה" (1840). בהתייחסו לדת, מתאר אותה היינה כאמצעי לאלחוש סבלה של האנושות:

ברוכה היא דת, ששופכת לתוך כוס המרה של האנושות הסובלת כמה טיפין של אופיום רוחני מתוק ומרדים.

גם משה הס בכתב משנת 1843, אותה שנה שבה מרקס כתב את חיבורו, משווה את הדת לחומר מאלחש שמקל על הכאב אך אינו מרפא את המחלה:

דת יכולה להיות נסבלת... באופן דומה האופיום הוא עזרה טובה למחלות כואבות".

חיבורו של מרקס

הציטוט, כפי שהוא מופיע בהקשרו בחיבורו של מרקס, הינו:

ייסודה של הביקורת כנגד הדת היא: האדם יוצר את הדת, הדת לא יוצרת את האדם. הדת היא, אכן, המודעות העצמית והביטחון העצמי של אדם שעדיין לא ניצח עבור עצמו, או שכבר הפסיד את עצמו שוב. אך האדם אינו ישות אבסטרקטית המשתופפת מחוץ לעולם.
האדם הינו עולמו של האדם - מדינה, חברה. מדינה זו וחברה זו מייצרות דת שהיא תודעה מהופכת של העולם משום שהן בעצמן היפוך של העולם. דת היא התאוריה הכללית של העולם הזה, מצבורו האיציקלופדי, ההגיון שלו בצורה העממית, המגננה הרוחנית על כבודו, התלהבותו, עיצומו המוסרי, משלימתו המכובדת והבסיס האוניברסלי לנחמה ולהצדקה. היא המימוש הפנטסטי לתמצית האנושית משום שזו לא רכשה שום מציאות אמיתית. אי לכך, המאבק נגד הדת הינו, באופן עקיף, המאבק נגד אותו עולם שניחוחו הרוחני הוא דת.

סבל דתי הוא בו זמנית הבעה של סבל אמיתי יחד עם מחאה נגד סבל אמיתי. דת היא אנחה של יצור מדוכא, הלב בעולם חסר לב והנשמה בתנאים חסרי נשמה. היא האופיום של ההמונים.

ביטול הדת בתור אשליית האושר של העם הינו הדרישה לאושרם האמיתי. לקרוא להם לוותר על אשליותיהם בנוגע למצבם פירושו לקרוא להם לוותר על מצב שמצריך אשליות. הביקורת נגד הדת היא לפיכך, בבסיסה, הביקורת כנגד אותו עמק הבכא עבורו הדת היא ההילה.

ביקורת קטפה את הפרחים הדימיוניים שעל השרשרת לא בכדי שהאדם ימשיך לשאת את אותה שרשרת מחוסר דמיון או נחמה, אלא כדי שישליך את השרשרת ויקטוף את הפרחים האמיתיים.

ראו גם

• מרקסיזם
• סוציולוגיה של הדת

הערות שוליים

קטגוריה:ביטויים]] קטגוריה:מרקסיזם]] קטגוריה:אתאיזם]] קטגוריה:יחסי דת ומדינה]]

קישורים חיצוניים

• קרל מרקס, Deutsch-Französische Jahrbücher ,A Contribution to the Critique of Hegel's Philosophy of Right, פברואר, 1844.
• בחינת האפשרויות השונות לתרגום המאמר של מרקס (באנגלית)

bg:Религията е опиум за народа]] ca:Opi del poble]] de:Opium des Volkes]] en:Opium of the people]] es:Opio del pueblo]] fr:Karl Marx#Religion]] ko:인민의 아편]] nl:Opium van het volk]] pl:Opium ludu]] pt:Ópio do povo]] ru:Опиум народа]] sh:Opijum naroda]] fi:Karl Marx ja uskonto]] tr:Halkın afyonu]] zh:精神鸦片]]