גיאורג וילהלם פרידריך הגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הדף "הגל" מפנה לכאן. לערך העוסק בסרט הטלוויזיה "הנחשול", ראו הנחשול.

גיאורג וילהלם פרידריך הגל
תאריך לידה	27 באוגוסט 1770
תאריך פטירה	14 בנובמבר 1831
זרם	הגליאניזם
תחומי עניין	לוגיקה, תורת ההכרה, פילוסופיה של ההיסטוריה, מדע המדינה
הושפע על ידי	אריסטו, עמנואל קאנט, יוהאן גוטליב פיכטה, פרידריך וילהלם שלינג, ז'אן-ז'אק רוסו
השפיע על	קרל מרקס, פרידריך אנגלס, מרטין היידגר, ז'אן-פול סארטר

גיאורג וילהלם פרידריך הגל (בגרמנית: Georg Wilhelm Friedrich Hegel;‏ 27 באוגוסט 1770 – 14 בנובמבר 1831), פילוסוף גרמני.

רבים מחשיבים את הפילוסופיה של הגל לפסגתה של תנועת האידאליזם הפילוסופי של גרמניה במאה ה-19, תנועה אשר לימים תהיה בעלת השפעה מכרעת על אסכולות פילוסופיות, כדוגמת האקזיסטנציאליזם, ועל תורת המטריאליזם הדיאלקטי שפיתח קרל מרקס. הגותו של הגל תרמה רבות לעיצוב עולם הפילוסופיה במאה ה-19, עד כי בחוגים מסוימים היה קשה להביע דעות המנוגדות לה.

מכיוון שהגותו הפוליטית של הגל מחברת בין העקרונות המרכזיים של הליברליזם והשמרנות, יש הרואים בפילוסופיה שלו אלטרנטיבה לליברליזם. אלטרנטיבה זו רלוונטית בפרט עבור הסבורים, כי הליברליזם אינו מצליח ליצור חברה בעלת חיים ערכיים משמעותיים.

תוכן עניינים 1 חייו ויצירתו 2 השפעת רעיונותיו 3 ביקורת 4 כתבים עיקריים 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] חייו ויצירתו

הגל נולד בשטוטגרט, וירטנברג (Württemberg), שבדרום מערב גרמניה, ב-27 באוגוסט 1770, למשפחה מבוססת מן המעמד הבינוני. אבי המשפחה עסק בשירות ציבורי. כילד הרבה הגל לקרוא ספרים, עיתונים ומאמרים פילוסופיים, בעיקר בהשפעת אימו. הגל היה ילד חולני וכמעט נפטר ממחלת האבעבועות השחורות.

הגל התחנך ב"טיבינגר שטיפט" (Tübinger Stift - הסמינר של הכנסייה הפרוטסטנטית בויטנברג), שם היה לחברם של הפילוסופים פרידריך שלינג ופרידריך הלדרלין. שלושתם כתבו יחד ביקורת אודות הפילוסופיות האידאליסטיות של עמנואל קאנט ושל תלמידו, יוהאן גוטליב פיכטה. הגל הושפע עמוקות מחיבוריהם של שפינוזה, קאנט ורוסו, ומהמהפכה הצרפתית שהתרחשה בתקופה זו.

ספרו הראשון של הגל שהופיע בדפוס הוא "הפנומנולוגיה של הרוח". מאוחר יותר הוא פרסם את "האנציקלופדיה של מדעי הפילוסופיה", "המדע הלוגי", ו"(עקרונות של ה)פילוסופיה של המשפט". כמה חיבורים אחרים בפילוסופיה של ההיסטוריה, דת, אסתטיקה, וההיסטוריה של הפילוסופיה חוברו מסיכומי הרצאותיו ופורסמו בידי תלמידיו לאחר מותו.

לכתביו של הגל יצא מוניטין בשל הקושי שלהם, ובשל היקף הנושאים שהם מכילים. הגל ייסד שיטה להבנת ההיסטוריה של הפילוסופיה ושל העולם עצמו, אותה הוא סיכם כ-"התקדמות, שבה כל תנועה מתגלה כפתרון לסתירות שהיו בתנועה הקודמת". בתיאורים בני ימינו של הגליאניזם, נהוג לחלק את הדיאלקטיקה של הגל לשלוש תנועות הקרויות "תזה", "אנטיתזה" ו"סינתזה". הגל עצמו לא השתמש בחלוקה זו כלל, אף כי היא פותחה מוקדם יותר על ידי פיכטה בתארו את היחס השורר בין הפרט לבין העולם. הגל אמנם מזכיר את שתי התנועות הראשונות, אך הוא אינו מזכיר את ה"סינתזה" אלא את ה"שלם".

לדוגמה, המהפכה הצרפתית לדידו של הגל גילמה את הופעת הבכורה של החירות בחברה האירופית ("תזה"). אך המהפכה הייתה גם קיצונית: האלימות, שהייתה כורח המציאות בעת ביצוע ההפיכה, לא פסקה גם לאחר שהמהפכנים השמידו את יריביהם והשיגו את מטרתם. כתוצאה, החירות התפוגגה בשל "תקופת הטרור" הברוטלית (אנטיתזה). אולם, הסביר הגל, ההיסטוריה ממשיכה תוך לימוד מטעויותיה: רק אחרי החוויה הזו, ודווקא בגללה, ניתן לחשוב על קיומה של מדינה חוקתית המקנה חופש לאזרחיה, ומגשימה את האידאלים המהפכניים של חירות ושוויון (סינתזה).

לדידו של הגל קיימות שתי התגלמויות של "הרעיון האוניברסלי" והן תמיד מהוות אנטיתזה אחת של השנייה. התגלמות אחת היא הרעיון הכללי, ואילו השנייה היא היישום הספציפי לאירועים האמיתיים בהיסטוריה. לפיכך, טוען הגל כי המטפיזיקה צריכה לעסוק בהבנת המכניקה של התמזגות התזה והאנטיתזה. על מנת לעשות זאת, צריך להשוות בין המקרים בהיסטוריה לבין צורות היסוד שלהם, ולנסות להבין את ההבדלים ואת הדמיון ביניהם.

[עריכה] השפעת רעיונותיו

רעיונותיו של הגל זכו לדיון ממושך והייתה לו השפעה מכרעת על שורה ארוכה של הוגים.

היסטוריונים הצביעו על השפעתו של הגל על שני מחנות שונים. מחד, ההגליאנים הימניים - חוג תלמידיו של הגל באוניברסיטת פרידריך-וילהלמס-אוניברסיטט (היום אוניברסיטת הומבולט של ברלין). חברי חוג זה תמכו באורתודוקסיה אוונגליאנית ובשמרנות פוליטית של תקופת הרסטורציה שלאחר נפוליאון.

ההגליאנים השמאליים, הידועים גם כהגליאנים הצעירים, פירשו את רעיונותיו של הגל באופן מהפכני. פרשנות זו הובילה לתמיכה באתאיזם ובדמוקרטיה ליברלית בתחום הפוליטיקה. הוגים וסופרים שמיוחסים בדרך כלל להגליאנים הצעירים כוללים את ברונו באוור, ארנולד רוג', דוד פרידריך שטראוס, לודוויג פאורבך, מקס סטירנר, והמפורסמים מכולם קרל מרקס ופרידריך אנגלס. הביקורת הרדיקלית והדיונים העזים של ההגליאנים הצעירים נתנו השראה לרעיונות רבי השפעה כדוגמת האתאיזם, ההומניזם, הקומוניזם, האנרכיזם והאגואיזם.

מבין ה"הגליאנים השמאליים", כמעט לא היה אחד אשר הזדהה כהגליאני, ורבים מהם דחו בפומבי את מורשתו הפילוסופית של הגל. הביקורת שהוטחה בהגל על ידי ה"הגליאנים השמאליים" הובילה את הקו של הגותו של הגל לכיוונים רדיקליים חדשים התופסים נתח נכבד מהספרות העוסקת בהגותו של הגל.

במאה ה-20, הפילוסופיה של הגל עברה רנסאנס חשוב. מרקסיסטים בעלי נטייה פילוסופית ראו בו את האב הפילוסופי של המרקסיזם. הגישה ההיסטורית שהמאה ה-20 נטתה לה התאימה לרוח ההגליאנית וההכרה בחשיבות המתודה הדיאלקטית של הגל התעצמה, בין היתר בזכות הספר "היסטוריה ותודעת-מעמד" מאת גאורג לוקאץ', שתרם רבות להבאת הגל לידיעת המרקסיסטים. ספר זה חידש את ההתעניינות בהגל, אשר בלטה בחיבוריהם של הרברט מרקוזה, תיאודור אדורנו, ארנסט בלוך, אלכסנדר קוייבה, גות'הרד גונתר, ואחרים. הרנסאנס ההגליאני הדגיש גם את החשיבות של כתביו המוקדמים של הגל, כלומר אלו שפורסמו לפני "הפנומנולוגיה של הרוח".

בעת האחרונה, שני פילוסופים אמריקנים חשובים, ג'ון מק'דואל ורוברט ברנדום (שלעתים מתייחסים אליהם, בבדיחות הדעת, כהגליאנים של אוניברסיטת פיטסבורג), הושפעו עמוקות מהגותו של הגל. ספרו של השמרן האמריקאי פרנסיס פוקויאמה, "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון" הושפע מאוד מהמלומד ההגליאני אלכסנדר קוייבה.

[עריכה] ביקורת

הגל השתמש בשיטתו הדיאלקטית על מנת להסביר את כל ההיסטוריה של הפילוסופיה, המדע, האמנות, הפוליטיקה והדת. ברם, מבקרים מודרניים רבים הצביעו על נטייתו של הגל לתיאור לא-שלם של המציאות ההיסטורית על מנת לתאר את ההיסטוריה בהתאם לתבנית שהוא יצר.

יש המבקרים את הגותו של הגל בטענה כי היא כוחנית וגאוותנית, הרואה את תקופתה ומקומה כפסגת העולם. קרל פופר, המבקר את הגל בספרו "החברה הפתוחה ואויביה", גרס כי שיטתו של הגל היא הצדקה נסתרת לשלטונו של פרידריך וילהלם השלישי, שליט פרוסיה, וכי המטרה הסופית של ההיסטוריה לפי הגל היא להגיע למדינה הדומה להפליא לפרוסיה של שנות השלושים של המאה ה-19. למול ראייה מבקרת זו של הגל כאפולוגיסט של הכוח המדיני וכאחד ממבשרי הטוטליטריזם של המאה ה-20 טען הרברט מרקוזה בספרו "הגיון ומהפכה: הגל ועלייתה של התאוריה החברתית", כי הגל לא היה אפולוגיסט לאף מדינה או צורת סמכות רק משום שהיא הייתה קיימת: עבור הגל, המדינה תמיד צריכה להיות רציונלית. עמדה זו אומצה וגם פותחה בספרו של שלמה אבינרי "תורת המדינה של הגל" והשפיעה בשנות ה-80 על שינוי בגישה המחקרית להגל בעיקר בעולם האנגלו-סכסי ואף בגרמניה, באיטליה וביפן.

ארתור שופנהאואר התנגד נחרצות לתורתו של הגל, בין השאר בגלל ההיסטוריציזם של הלה, וכינה את הגותו של הגל "פסודו-פילוסופיה אובסקוריישינסטית" (כלומר, המנסה להסתיר). פילוסופים מודרניים רבים ההולכים בדרכי הפילוסופיה הבריטית והקנטיאנית מתחו ביקורת דומה.

עוד בגנותו של הגל נטען, כי בכתביו השתמש במכוון בשפה וסגנון קשה להבנה. לעתים מתקשה הקהל המודרני לעכל את רעיונותיו. זאת משום שהייתה לו ראייה אורגנית וטלאולוגית של החברה האנושית, המהווה ניגוד מוחלט להבנה המודרנית של זכויות הפרט ושל אקזיסטנציאליזם, שהוגים בני ימינו רואים כדבר מובן מאליו.

[עריכה] כתבים עיקריים

• "הפנומנולוגיה של הרוח", 1806.
• "מדע הלוגיקה", 1812-1816
• "אנציקלופדיה של המדעים הפילוסופיים", 1817-1830, מחולק לשלוש חטיבות עיקריות:
  • "הלוגיקה"
  • "פילוסופיה של הטבע"
  • "פילוסופיה של השכל"
• "הפילוסופיה של המשפט"
• "הרצאות על אסתטיקה"
• "הרצאות על הפילוסופיה של ההיסטוריה העולמית."
• "הרצאות על ההיסטוריה של הפילוסופיה"
• "הרצאות על הפילוסופיה של הדת"

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: גיאורג וילהלם פרידריך הגל

• ארכיון של כתבי הגל
• Hegel.net - מקורות נוספים
• קישורים בנוגע לחייו
• קישורים עם הערות
• האגודה ההגליאנית האמריקנית
• הגל באנציקלופדיית סטנפורד לפילוסופיה
• קג'טי נגהי, הגל והליברליזם