שמעון דובנוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "דובנוב" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו דובנוב (פירושונים).
שמעון דובנוב
(10 בספטמבר 1860 – 8 בדצמבר 1941)
SimonDubnow.jpg

שמעון דובנוב
מקום מגורים רוסיה, גרמניה והמדינות הבלטיות
פעילות בולטת סופר והיסטוריון, ממקימי התנועה האוטונומיסטית היהודית
השכלה חדר
מקצוע סופר והיסטוריון
Firma Dubnow.jpg
דובנוב בצעירותו

שמעון דוּבְּנוֹב (בכתיב יידי: דובנאָוו; ברוסית: Семен Маркович Дубнов;‏ 10 בספטמבר 18608 בדצמבר 1941) היה סופר והיסטוריון יהודי שפעל ברוסיה, בגרמניה ובארצות הבלטיות, ממקימי התנועה האוטונומיסטית היהודית. כתב ברוסית וביידיש.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמעון דובנוב נולד למאיר יעקב דובנוב ביום ב' של ראש השנה ה'תרכ"א (1860) במסטיסלאב שבפלך מוהילב שברוסיה הלבנה, אז בתחום המושב של האימפריה הרוסית. את ראשית חינוכו קיבל בחדר. כבר מגיל תשע החל להימשך להיסטוריה יהודית, ובהיותו כבן שלוש עשרה כתב את מאמרו הראשון – נגד היהודים המחזיקים רק בספרות התלמוד ומתעלמים לעתים מספרי ההשכלה, ואף מהתנ"ך.

בשנת 1912 עמד עם ד"ר י"ל קצנלסון בראש המפעל האנציקלופדי "ייברסקיה אנציקלופדיה" ("האנציקלופדיה היהודית", בשפה הרוסית). אנציקלופדיה זו התבססה על האנציקלופדיה היהודית, אך באה להשלים את החסר בה, והדגישה גם את חשיבותן של קהילות ישראל במזרח אירופה.

ב-1922 עזב דובנוב את רוסיה – מרוגז מכל ההגבלות וההפרעות שגרמו לו בעבודתו המדעית - והגיע לקובנה בירת ליטא. כאן הוצעה לו ראשות הקתדרה לדברי ימי ישראל באוניברסיטה הליטאית, אולם הפרופסורים הנוצרים לא ראו את מינויו בעין יפה, ולכן עקר לברלין, וישב שם כ-11 שנה. שם השלים את מפעלו החשוב כהיסטוריון, חיבורו המקיף בן 11 הכרכים, "דברי ימי עם עולם" (תורגם לעברית ב-19231939).

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה עבר לגור בלטביה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הפצירו בו מכריו לעלות לארץ ישראל, אולם בתחילת שנת 1940 הוא סירב והעדיף להשאר בלטביה עם ידידיו. בראשית שנת 1941 ניסתה רוזה גינוסר להשיג עבורו סרטיפיקט, לאחר שהביע הסכמה להגר מלטביה. היא פנתה למנחם אוסישקין, אשר אמר שיש להעדיף לתת את מעט הסרטיפיקטים לפעילים ציוניים. לעומתו, יהודה לייב מאגנס פעל להשיג עבור דובנוב סרטיפיקט, אולם השעה נתאחרה ודובנוב לא הספיק לצאת לפני שהנאצים כבשו את לטביה‏[1]. כאשר כבשו הנאצים את ריגה נכלא דובנוב עם שאר יהודי העיר בגטו ריגה. ב-8 בדצמבר 1941 הובל עם אלפי יהודים למותם בגיא-ההריגה. מחמת מחלתו נחסך ממנו המסע המפרך – שוטר לטבי ירה בו והרגו. טענה אחרת היא שנרצח בדרך על ידי אחד מתלמידיו לשעבר, שהיה קצין גסטאפו‏[2].

על שמו של דובנוב רחובות בירושלים, בתל אביב, בחיפה, ברעננה, בבאר שבע, בראשון לציון ,וברחובות.

בת אחיו, סוניה דובנוב, הייתה אשתו של נחום בנארי,‏[3] איש ההסתדרות ועסקן תרבות בארץ, ממקימי "מפעלי תרבות וחינוך", סופר והוגה.

התנועה האוטונומיסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דובנוב היה ממקימי התנועה האוטונומיסטית, שעיצבה תפיסה הסוברת שהיהודים הם "עם שכל העולם הוא מקומו" - ולכן פתרון הבעיה היהודית, לפי דובנוב, הוא הענקת אוטונומיה ליהודים בגולה. דובנוב ראה את הגולה כמציאות ההיסטורית, והוא סבר שהיהודים התפתחו לעם ללא-טריטוריה; עדות לכך היא המרכזים היהודיים הגדולים בארצות הגולה, ובהם המרכז הרוחני בבבל (בין המאה ה-4 והמאה ה-11), המרכז בספרד (מן המאה ה-11 ועד 1492) ועוד. באותה מידה, סבר דובנוב כי לאף עם אחר אין זכויות לאומיות בלעדיות על טריטוריה כלשהי.

יחסו לציונות היה אמביוולנטי, והוא גרס כי הציונות אינה בהכרח פתרון, הן מפני שהפתרון הוא הענקת אוטונומיה בגולה, והן מכיוון שהציונות יכולה לפגוע במאבק להשגת אותה אוטונומיה. יחד עם זאת, הוא ראה בכינונו של מרכז יהודי בארץ–ישראל תהליך רצוי. מרכז זה תאם את תפיסתו בדבר התפתחות מרכזים רוחניים בתולדות היהודים. ואולם, הוא האמין שרוב מניינו של העם היהודי ימשיך לחיות את חייו בתפוצות.

דובנוב דבק בשפת היידיש העממית; הוא לא התנגד לשפה העברית אך טען כי זוהי שפת האליטות, המיעוט.

מכתביו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דברי ימי עם עולם - דובנוב כתב את דברי ימי עמו בראייה המיוחדת לו וחילק אותם לפי סדר המרכזים הרוחניים של עם ישראל: ישראל בארצו, בבל, אפריקה הצפונית, ספרד, ארצות אשכנז, מזרח אירופה, ארצות הברית וחוזר חלילה לארץ ישראל, שנעשתה בדורו למרכז הרוחני החשוב ביותר של עם ישראל.
  • תולדות החסידות (1931)
  • היסטוריה של יהודי מזרח אירופה (מקור ברוסית, תורגם גם לאנגלית)
  • היסטוריה לילדים
  • מלחמות החשמונאים
  • ספר החיים
  • קובץ כתבים כרוזים ואגרות בעניין המחלוקת בין החסידים והמתנגדים בתקופת צמיחת החסידות, קונטרס מקוון באתר האוניברסיטה העברית בירושלים
  • מהי ההיסטוריה היהודית? מסה פילוסופית -היסטורית מאת ש.מ. דובנוב תרגם ד"ר יעקב מיטלמן

מכתביו ביידיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלגעמיינע אידישע געשיכטע : פון דעם אור-עלטער ביז דער נייער צייט. ווילנא, 1909.
  • די אידישע געשיכטע פאר שולע און פאלק. ניו יארק, 1915-1917.
  • אלגעמיינע אידישע געשיכטע :פון די עלטעסטע צייטען ביז דער נייער צייט. ווילנע, תר"פ 1920.
  • די נייסטע געשיכטע פונם יידישן פאלק :... פון דער פראנצויזישער רעוואלוציע <1789> ביז דער וועלט מלחמה <1914> : אין דריי בענד. ווארשע 1926.
  • פון "זשארגאן" צו יידיש און אנדערע ארטיקלען :ליטערארישע זכרונות. ווילנע 1929.
  • געשיכטע פון חסידיזם :אויפן יסוד פון אריגינעלע מקורים, געדרוקטע און כתב-ידן, ווילנע 1930-1933.
  • אידישע געשיכטע :דערציילט פאר קינדער, מיט 70 אילוסטראציעס און קארטעס. בערלין 1932.
  • אידישע געשיכטע פאר שול און היים. ריגע 1935.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמעון ראבידוביץ ‬ (עורך), ספר שמעון דובנוב, הוצאת אררט, 1954.
  • אברהם גרינבוים, ישראל ברטל, דן חרוב (עורכים), ספרא וסייפא - שמעון דובנוב: היסטוריון ואיש ציבור, מרכז זלמן שזר, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אייזיק רמבההמדען יעקב דובנוב ואשתו הנוצריה, מעריב, 16 ביוני 1967
  2. ^ אביבה חלמיש, מבית לאומי למדינה שבדרך היישוב היהודי בארץ-ישראל בין מלחמות העולם, כרך ב, עמ' 58 (בהערת שוליים על אתר). בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
  3. ^ אייזיק רמבההמדען יעקב דובנוב ואשתו הנוצריה, מעריב, טור 4, 16 ביוני 1967.