נובאליס
| נובאליס (גאורג פיליפ פרידריך פון הארדנברג) | |
|---|---|
| תאריך לידה | 2 במאי 1772 |
| תאריך פטירה | 25 במרץ 1801 |
| זרם | פילוסופיה רומנטית |
נובאליס (שם העט של גאורג פיליפ פרידריך פון הארדנברג - בגרמנית: Georg Philipp Friedrich Freiherr von Hardenberg; 2 במאי 1772 - 25 במרץ 1801) היה סופר ומראשוני הפילוסופים של תנועת הרומנטיקה בגרמניה.
נובאליס נולד בהרי הָארְץ (Harz) שבגרמניה למשפחת אצולה גרמנית. בתחילה למד אצל מורים פרטיים, אך בהמשך למד בבית הספר על שם מרטין לותר אשר באייסלבן (Eisleben), שם רכש מיומנויות רטוריות וכן ספרות קדומה, שהיו לימודים נפוצים באותה תקופה. הוא סיים בהצטיינות את לימודי המשפטים, אותם למד בין השנים 1790 עד 1794 ביינה ובוויטנברג (Wittenberg). במהלך לימודיו נכח בהרצאותיו של פרידריך שילר על היסטוריה, והתיידד עמו בעת מחלתו. כך גם פגש את יוהאן וולפגנג פון גתה, הרדר (Herder), ג'ין פאול (Jean Paul) וכן התיידד עם לודוויג טיק, עם פרידריך וילהלם שלינג ועם האחים אוגוסט וילהלם ופרדריך שלגל (Schlegel).
באוקטובר 1794 עבד נובאליס כאקטואר עבור מי שהיה מאוחר יותר הביוגרף שלו. שם פגש גם את סופי, ארוסתו משהייתה בת 13. בינואר שלאחר מכן היה הוא למבקר החשבונות הממונה על עבודות המלח בוויסנפלס (Weißenfels).
בשנים 1795–1796 התעניין נובאליס בדוקטרינה של יוהאן גוטליב פיכטה, אשר השפיעה על תפישת עולמו. לא רק שקרא הוא את הפילוסופיה של פיכטה, אלא גם פיתח את רעיונותיו רחוק אף יותר, והפך את הרעיון של פיכטה מ-"Nicht-Ich" (מגרמנית: לא אני) ל-"Du" (מגרמנית: אתה) סובייקט ששווה בערכו ל-"Ich" (מגרמנית: אני), זו הייתה נקודת הפתיחה ל-"Liebesreligion" (מגרמנית: דת האהבה) של נובאליס.
מותה המוקדם של סופי, ארוסתו, ב-1797 (כשהייתה בת 15) השפיע עמוקות על נובאליס, זאת בטרם התחתנו השניים, כפי שתכננו. נובאליס היה זמן מה באבל וסבל בשל מותה. באותה שנה, החל הוא את לימודי הגאולוגיה שלו באקדמיה מובילה למדעים שבסקסוניה (Technische Universität Bergakademie Freiberg). במהלך לימודיו שם ניסה נובאליס ללמוד תחומי ידע נרחבים הכוללים בין היתר כרייה, מתמטיקה, כימיה, ביולוגיה והיסטוריה, ומעל לכל פילוסופיה. באותה אקדמיה גם אסף את החומרים לאנציקלופדיה המפורסמת שלו.
[עריכה] יצירותיו שתורגמו לעברית
- יקינתון וניצת-ורד מתוך המקבץ הנסיכה ברמבילה. תרגמה אילנה המרמן, עם עובד 1988