משתמש:Felagund/ארגז חול/ריבוד מגדרי
אפלייה מגדרית בשוק העבודה הוא מצב הקיים בחברה המתועשת של ימינו, בו הכנסתן של נשים משוק העבודה נמוכה משמעותית מהכנסתם של גברים. בישראל, לפי נתוני שדולת הנשים לשנת 2004, הכנסתה הממוצעת של אשה מהווה 62% מהכנסתו הממוצעת של גבר, והמצב בשאר ארצות העולם המתועש דומה.
גישות שונות בסוציולוגיה ובכלכלה נותנות הסברים שונים למצב זה, חלקם משלימים זה את זה וחלקם סותרים.
הסברים אינדיבידואליסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסברים אלו מתבססים על תיאוריות כלכליות נאו קלאסיות ועל תיאוריות סוציולוגיות של ייחוס סטאטוס. לפי הסברים אלו, אפליה נובעת מגורמים שברמת הפרט, ובעיקר מבחירות הנעשות על-ידי פרטים לגבי הקריירה שלהן - החלטות שהן מוטות מגדרית, פעמים רבות.
לכן, ניתן לחלק את הגורמים לפער ההכנסה בין גברים לנשים לשניים: פער לגיטימי ופער בלתי לגיטימי.
- פער לגיטימי
- פער לגיטימי (מנקודת המבט של שוק העבודה) הוא פער שמקורו אינו בשוק העבודה, אלא בתהליכים הקורים מחוצה לו. בתחום הפער הלגיטימי נמצאים בעיקר פערי הון אנושי שמקורם בתהליכי חיברות או רכישת מקצוע. כאשר נשים מגיעות לשוק העבודה כאשר הן בעלות השכלה פחותה ומתאימה פחות לשוק העבודה, ולכן משתכרות פחות.
- פער בלתי לגיטימי
- הפער בשכר שאינו מוסבר על ידי גורמי הון אנושי נתפס כפער בלתי לגיטימי, מכיוון שמדובר במקרה בו גבר ואישה בעלי כישורים זהים מקבלים שכר שונה - משמע שזוהי אפלייה. תומכי גישה זו מציעים כהסבר לאפלייה את האפלייה של טעם' - המעסיק מעדיף את הדומים לו. אך אפלייה כזו אינה יכולה להחזיק בשוק חופשי, מכיוון שהיא אינה רציונלית - הדבר היחיד המאפשר אותה הוא חסמים על השוק החופשי, כמו מעורבות ממשלתית.
בין המנגנונים שמונים תומכי גישה זו ניתן למצוא את:
תאוריית ההון האנושי[עריכת קוד מקור | עריכה]
את אחד מההסברים המקובלים להשפעה של היסטוריית התעסוקה של נשים ומעמדן בשוק העבודה על רמת התגמולים שלהן, מספקת תורת ההון האנושי. על פי גישה זו, מאחר שנשים קוטעות את פעילותן בשוק העבודה, לעתים למספר שנים עם לידת ילדיהן, הן צוברות פחות ניסיון תעסוקתי מהגברים העובדים באופן רצוף. לפי תורה זו, מיומנויותיהן של הנשים מדלדלות ומאבדות מערכן בזמן היותן מחוץ לכוח העבודה, מה שמוביל לירידה בפריון עבודתן. כתוצאה מכך, כשהן חוזרות לשוק העבודה, הן נאלצות להסתפק בשכר נמוך. בנוסף לכך, תורת ההון האנושי טוענת כי עצם הפסקת העבודה מעידה גם על המחויבות הפחותה שלהן לשוק העבודה.
לפי השקפה זו, מעסיקים רבים רואים נשים עובדות כלא יציבות וכבעלות מחויבות נמוכה יותר לשוק העבודה. לכן אינם ששים להשקיע בהן מבחינה מקצועית או לקדם אותן למשרות שיש בהן אחריות ושכר גבוהים.
המעבר למשרה חלקית הוא אחת הדרכים לשמירה על מיומנויות מקצועיות ועל הקשר עם שוק העבודה גם בתקופות שבהן המשפחה תופסת נתח נכבד מזמנן של הנשים.
אומנם פתרון זה בעייתי כיוון שנשים שבחרו באפשרות זו על מנת לשמר את המיומנויות שלהן, מתקשות, בשובן לעבודה במשרה מלאה, להגיע לרמות שכר גבוהות. המעבר למשרה חלקית מלווה בניעות כלפי מטה בסולם התעסוקתי. כמו כן העובדות במשרה חלקית נתפסות כפחות מסורות מאלו הממשיכות לעבודה במשרה מלאה ברציפות. השפעות התעסוקה החלקית ימשכו אפוא לכל אורך מעגל החיים.
קיימת טענה אחרת, גם היא נגזרת מתיאוריית ההון האנושי, המדגישה את הקשר שבין המחויבויות המשפחתיות של נשים ודפוס העבודה הנגזר מהן לבין הבחירה המקצועית שהן עושות. מכיוון שנשים מביאות בחשבון את המחויבות שלהן למשפחה, הן מצפות שיהיה להן דפוס תעסוקתי מקוטע, ובהתאם לכך הן בוחרות במקצועות ש"הקנס" בהם על תעסוקה לא רציפה אינו גבוה. בצורה כזו הן מפחיתות את המחיר הכרוך בתעסוקה מקוטעת.
מגברים מצפים להשתתף בכוח העבודה באופן רצוף במהלך חייהם, כך שהשתלבותם במקצועות שהכישורים הנרכשים בהם כתוצאה מניסיון מצטבר במקצוע, משפרת את שכרם לאורך זמן. מנשים, לעומת זאת, מצפים להיעדר משוק העבודה בתקופות שונות בחייהן, לפיכך השתלבותן במקצועות שאינם דורשים הכשרה ואימון של שנים, קלה יותר. ניתן לטעון, שכך הן ממזערות את הנזק הכלכלי הכרוך בהפסקת עבודה. משמע, שדפוס עבודה זה שאינו רציף, ישפיע פחות על על רמת שכרן בשלב מאוחר יותר (שממילא נמוך ביחס לגברים).
לא נמצאה תמיכה לטענה זו, והמסקנה המקובלת מצביעה על כך שהמגדר, ולא דפוסים מסוימים של התקשרות לכוח העבודה, הוא האחראי לשכיחות הגבוהה של נשים במקצועות משניים ולהכנסה הנמוכה יחסית שלהן.
ייחוס סיבתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי גישה זו תפיסותיהם של בני האדם לגבי הסיבות שהובילו להצלחה או לכישלון בביצוע משימות השגיות יכולות לספק מידע חשוב שיסייע בזיהוי התנהגות הישגית. אפשר להבחין בין סיבות פנימיות להצלחה (יכולת או מאמץ) לבין סיבות חיצוניות (עזרה, מזל או קושי התפקיד); בין סיבות יציבות (יכולת) לבין סיבות משתנות (מאמץ או מזל); בין סיבות שהן בשליטת הפרט (מאמץ) לבין סיבות שאינן בשליטת הפרט (קושי משימה).
על פי תיאוריית הייחוס הסיבתי, גברים נוטים לייחס לעצמם את ההצלחות ולהאשים גורמים חיצוניים בכישלונם. בדומה, לייחס את הצלחותיהם לגורם פנימי יציב כמו יכולת, ואת כישלונותיהם לגורם לא יציב כמו מזל. לעומת זאת נשים - בין שהן מצליחות ובין שהן נכשלות – מנמקות את הביצועים שלהם בצורה שונה: נשים נוטות יותר מגברים להסביר את הצלחותיהן בסיבה לא יציבה כמו מאמץ, ולא בסיבה יציבה כמו יכולת, ואת הכישלונות הן נוטות לתלות בסיבה יציבה: בחוסר יכולתן.
לדעת פריז (Frieze, 1982), ההבדל בין המינים בדפוסי הנמקות להצלחה מקורו ב"מעגל" הציפיות הנמוכות של נשים. מכיוון שלנשים יש מלכתחילה ציפיות נמוכות, הצלחה וכשלון כאחד אינם מולידים אצלן ציפיות גבוהות יותר לעתיד: את ההצלחה הן מנמקות בסיבות חיצוניות לא יציבות ואת הכישלון בסיבות פנימיות יציבות. כמו כן קיימים גורמים נוספים כמו חשש שהצלחה, למשל שכר גבוה, תיתפס בעיני הבעלים או הגברים בכלל כאיום, והחשש שאל ההצלחה יתלוו בעיות הטיפול בבית ובמשפחה ועימותים פנימיים.
יתכן גם שהיסוסן של נשים לייחס הצלחה ליכולתן נובעת מן הנורמה החברתית, שעל פיה נשים אמורות להצניע את הישגיהן. לעומת זאת הנורמה החברתית מכתיבה לגברים להתגאות בהישגיהם ולחוש בטחון ביכולתם. כך למעשה הפנמת תפיסות סטריאוטיפיות לגבי יכולתן וסיכוייהן של נשים להצליח משפיעה על נטייתן לצפות להצלחה פחות מגברים, לייחס את הצלחותיהן לגורמים חיצוניים ולא יציבים ולהאמין שיכולתן פחותה מזו של הגברים וכי הישגיהן בלתי צפויים.
חוקרים שונים במדעי החברה טוענים כי לנשים עקב תהליכי החיברות שעברו, יש "פחד מהצלחה". כך שגם אם נשים מגיעות לנקודות מפנה שיכולות להוביל אותן להצלחה (נניח עבודה חדשה ומתגמלת יותר, לימודים גבוהים וכדומה) הן לא יעשו זאת, כיוון שמראש הן מניחות שיכשלו. הפחד מהצלחה, מהווה גורם קריטי, כיוון שהוא גורם לנשים לפספס הזדמנויות שיתכן ויכלו להביא לשיפור מצבם הכלכלי ולשוויון רב יותר בין המינים.
למידה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי דוד לין, מקורם של ההבדלים בין המינים הוא חברתי והם תוצאה ישירה של דרכי חינוך נבדלות של בנים ובנות כלומר, תפקידי המין הם נרכשים.
הילד נוהג על פי תרשים כללי של התפקיד הגברי ולאו דווקא על פי דגם חיקוי שנוכחותו קבועה ועקיבה כמו האם. למעשה לומד הילד בהדרגה להזדהות עם דימוי של תפקיד מין סטריאוטיפי השכיח בחברה שבה הוא גדל, ולא עם אביו. חרדתם של הבנים מפני הענישה המוטלת עליהם בנוקשות רבה מזו המוטלת על הבנות – מובילה הן לאימוץ קפדני של תפקיד המין הגברי והן להתפתחות של עוינות וזלזול כלפי הנשים. לעומת זאת אצל הבנות – התנהגות החורגת מן המקובל אינה נתקלת בלחצים חברתיים תכופים. עם זאת, סבור לין שנטייתן לחוש נחותות מן הגברים מקורה ביחס שלילי של החברה כלפיהן ולאו דווקא במבנה האנטומי שלהן או "קנאת הפין" שלהן, כפי שסבר זיגמונד פרויד.
נראה, כי תהליך החיברות של נשים וגברים שונה מרגע לידתן. למשל, נהוג להלביש לבנים כחול לעומת ורוד לבנות. או לקנות נשק לבנים ובובות לבנות. תהליכים אלו ורבים אחרים יוצרים קונפורמיות מגדרית של נשים וגברים לנורמות המקובלות מהם.
תאוריית הציפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאורייה זו, (Expectation States Theory) מציעה כי הפרט משתמש במאפייני סטטוס, כגון: מין, גזע וגיל, בכדי ליצור ציפיות ראשוניות לגבי היכולת של הפרט לפעול בחברה. לדוגמא: מצפים מגברים לאייש מקומות בעבודה בעלי כח רב יותר מאשר המשרות בהן מחזיקות נשים, ולהשתמש בכח הניתן להם מתוקף תפקידם, כלומר להיות יותר אגרסיביים ותחרותיים מאשר נשים. דוגמא נוספת, יתכן למשל שאישה בתפקיד ניהול תוכל להיתפס כאימהית ורחמנית, בהתאם לציפיות המגדריות ממנה. ואילו מנהל לעומתה יתפס כיוזם וביצועיסט. זאת, למרות שלשניהם אותו סגנון ניהול, אך תגובת הסביבה אליהם לוקה בתפיסות מגדריות הנותנות להם ייצוג שונה בעיני המתבונן.
גישה זו מסבירה מדוע נשים נוטות לבחור בקריירה הנחשבת לנשית, ובדרך-כלל כרוכה בתגמולים פחותים, ואילו גברים בוחרים בקריירה גברית.
הסברים מבניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסברים אלו נתמכים בעיקר על-ידי תיאורטיקנים מבניים ונאו מרקסיסטיים. הם מניחים כי פרט לגורמים שנסקרו לעיל, קיימים גורמים נוספים, מבניים, היוצרים את הפער בין הכנסת נשים לזו של גברים.
קיומו של שוק עבודה מפולח מביא לניתוב של נשים לשוק המשני, בו התגמולים נמוכים יותר, בעוד גברים מגיעים לשוק הראשוני.
הפרדת עיסוקים מגדרית במקצוע מסוים משמעה ששיעור העוסקים בו מבני מגדר אחד, גבוה או נמוך באופן משמעותי יחסית לאחוז השתתפותם בכוח העבודה.
רק מיעוט קטן של מקצועות הם מאוזנים, כלומר יש בהם שיעור דומה של גברים ונשים. במרבית המקצועות נמצא רוב נשי או רוב גברי. המקצועות בעלי הרוב הנשי הינם "מקצועות נשיים", כגון הוראה וסיעוד, בעוד שהמקצועות שיש בהם רוב גברי הינם "מקצועות גבריים", כגון ניהול והנדסה.