לידה

ערך זה עוסק ביציאת עובר מרחם אמו. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו לידה (פירושונים).

לידה היא התהליך שבו מסתיים ההיריון האנושי והעובר יוצא מרחם אמו לאוויר העולם.

במהלך הלידה צוואר הרחם עובר תהליך של פתיחה ומחיקה. התקדמות הלידה נמדדת באמצעות הפתיחה, המחיקה והמיקום של ראש התינוק יחסית לסְפִּינוֹת, העצמות המהוות את המקום הצר ביותר שדרכו צריך התינוק לעבור. שריר הרחם מתכווץ בתדירות הולכת ועולה (אלו הם הצירים) כתוצאה מהפרשת הורמון האוקסיטוצין מבלוטת ההיפופיזה. בכל פעם שמתרחש ציר, סיבי השריר מתקצרים וכך נדחף התינוק החוצה.

תינוק יוצא אל אוויר העולם, איור.

שלבי הלידה

פתיחת צוואר הרחם

העובר יורד לחלק הנמוך של בטנה של אימו (ירידת הבטן) ולוחץ על צוואר הרחם של האם. הלחץ גורם ל"שסתום" החוסם את צוואר הרחם להשתחרר ולצאת.

נוצרת פתיחה ומחיקה של צוואר הרחם, הפתיחה נמדדת באצבעות (עד לרוחב של 5 אצבעות - כ-10 ס"מ), והמחיקה באחוזים. תחילת הפתיחה והמחיקה אינה מורגשת, שכן הצירים המורגשים יכולים להתחיל גם בפתיחה של 3-4 אצבעות. במהלך שלב זה התינוק יכול כבר להתחיל לרדת בתעלת הלידה, בעיקר בלידות חוזרות. בסוף השלב הראשון של הלידה צוואר הרחם פתוח, מחוק ובשל (רך), ולאחר מספר דקות או שניות מתחיל השלב השני. החלק המורגש של שלב זה יכול להימשך בין מספר דקות לשעות ואפילו ימים, בהתאם למצבה הנפשי של היולדת ולגנטיקה שלה.

השלב הראשון מתחיל עם פתיחה ומחיקה של צוואר הרחם ועד לפתיחה מלאה כאמור. הוא נחלק לפאזה לטנטית ולפאזה אקטיבית:

• פאזה לטנטית: הפאזה הלטנטית היא פאזה שאורכה מספר שעות (אצל מבכירה- מצפים שאורך פאזה זו לא יעלה על 20 שעות, ואצל וולדנית- 14 שעות). במהלך פאזה זו יש צירים ומחיקה של צוואר הרחם, אך הצוואר עדיין לא נפתח (פתיחה של עד 2 ס"מ ללא התקדמות בפתיחה).

• פאזה אקטיבית: המעבר מהפאזה הלטנטית לפאזה האקטיבית תלוי בקצב ההתפתחות, לרוב פאזה אקטיבית מוגדרת כפתיחה של 3-5 ס"מ. החל מפתיחה של 5 ס"מ הציפיה הינה שתהיה התקדמות מהירה יחסית בפתיחה, במידה ולא יש צורך להתייחס לכך. הפאזה האקטיבית נחלקת ל- 3 תתי שלבים: שלב ההאצה, השלב בו השיפוע של עקומת פרידמן מבחינת פתיחת הצוואר הינו הגדול ביותר, ודה-אקסלרציה (האטה לקראת סוף הפתיחה). הציפיה הינה שאצל מבכירה, קצב הפתיחה יהיה 1.2 ס"מ בשעה, ואצל וולדנית- 1.5 ס"מ לשעה.

צירי לחץ

תינוק מיד עם יציאתו לאוויר העולם

בשלב זה מגיעים בפרקי זמן קצרים צירים המאופיינים בתחושה חזקה של צורך להפריש צואה. במהלך השלב השני של הלידה נדחף התינוק החוצה על ידי שרירי הרחם ועל ידי לחיצות או נשימות של האם. התקדמות השלב הזה נמדדת באמצעות מיקום ראש התינוק יחסית לספִּינות, החל מ- 5- (מינוס חמש) ועד 5+ (פלוס חמש), מצב הידוע גם בשם crowning (מהמילה האנגלית "כתר"), שבו ראש התינוק נמצא בפתח תעלת הלידה. לעתים יש לבצע חתך החיץ על מנת להרחיב את הפתח ולאפשר מעבר חלק יותר של התינוק החוצה.

ראשו של התינוק יוצא ראשון ואחר כך שאר גופו. בשלב זה יש לבדוק שחבל הטבור אינו כרוך סביב צוואר התינוק.

השלב השני מסתיים עם צאתו של התינוק לאוויר העולם. שלב זה נמשך בין שניות בודדות לבין שעות. באופן כללי אצל מבכירה מצפים למקסימום של שעתיים מפתיחה מלאה ועד יציאת התינוק (ועם מתן אלחוש אפידורלי- שלוש שעות), ואצל וולדנית- עד שעה (ועם מתן אפידורל- שעתיים).

הפרדת התינוק

חיתוך חבל הטבור ויציאת השליה. על הרופאים והמיילדות לוודא שהשליה יוצאת שלמה, שאם לא כן יש לבצע תהליכים חודרניים על מנת להוציא את שאריותיה. הישארות חלקי שליה מעלה את הסיכון לדמם שלאחר לידה.

שלב זה אורך כ-15 דקות, ובבתי חולים מזרזים אותו בדרך כלל באמצעות הזרקת פיטוצין לירך, גם אם אין צורך. בכל מקרה, על שלב זה לחלוף תוך חצי שעה.

לעתים יש לתפור חתכים בגוף היולדת, הן כאלו שנעשו בהתערבות רפואית (חתך החיץ) והן קרעים טבעיים.

כאב בלידה

לידה טבעית, גם כזו הנטולת סיבוכים ומתקדמת במהירות, מלווה בכאבים קשים של היולדת. חלק מהיולדות מבקשות להקל את הכאבים על ידי תרופות מאלחשות שמוזרקות על ידי רופא מרדים, לעתים קרובות באמצעות אלחוש אפידורלי. שיטות נוספות הן שימוש במכשיר טנס המזרים פולסים חשמליים קצרים לעצבים המשפיעים על תחושת כאב בלידה, וטכניקות של ניהול כאב המבוססות על היפנוזה או על דמיון מודרך. באחרונה גדל היקף השימוש בגז הצחוק בחדרי לידה, מדובר במערכת שמזרימה גז צחוק בשילוב חמצן נקי. היולדת שואפת את השילוב הזה - מה שגורם לתחושת טשטוש ומפחית את הכאבים. הגז לא ניתן במקום אפידורל. הוא אמנם יוצר טשטוש, אך מחקרים השוואתיים מצאו כי הוא מפחית 40 עד 50 אחוז מהכאבים, לעומת 90 אחוז מהכאבים שמפחית האפידורל. החמצן הנקי שמוזרם ביחד עם גז הצחוק מנטרל את השפעתו המצחקקת, כיון שמינון גז הצחוק בחדר הלידה הוא נמוך: 50 אחוז בלבד, בשילוב 50 אחוז חמצן. בנוסף, החמצן הנקי בריא לנשים בהריון ולעובר, ולכן היולדת יכולה לקבל את גז הצחוק עד דקות בודדות לפני הלידה עצמה שלא כמו האפידורל.

סיבוכים בלידה

חבל טבור קשור

הלידה הינה באופן כללי תהליך טבעי ובטוח; למרות זאת, לעתים מתרחשים סיבוכים במהלך הלידה:

• אם היולדת אינה במצב בו היא יכולה ללחוץ, או שיש התחלת לידה ורוצים לזרז אותה, ניתן להיעזר במכשיר ריק (ואקום), כלומר מכשיר המובא אל ראשו של התינוק, ויוצר ריק (בעזרת משאבה) כוח היניקה של מכשיר הואקום שואב את התינוק אל מחוץ לתעלת הלידה.
• קשיים ביציאת התינוק (התינוק נמצא בזווית לא-נוחה; פתיחת צוואר הרחם אינה מספקת). במקרה ואין אפשרות להוציא את התינוק בדרך הרגילה, מבצעים לעתים ניתוח קיסרי, בו מבוצע חיתוך בבטן האם ודרכו מוצא התינוק.
• זיהומים העלולים לחדור לגוף האם, אשר בעת הלידה חשוף יותר לסביבה החיצונית.
• סיבוכים כלליים כתוצאה מתרופות (משככי כאבים, למשל), הרדמה ותהליכים רפואיים נוספים המבוצעים לעתים בעת הלידה.
• לידת עכוז
• מצוקה עוברית, מצב שבו לפי הנתונים שיש לרופא, העובר אינו מקבל מספיק חמצן ברחם.

יש גם סיבוכים הנגרמים ליולדת כתוצאה מהלידה שהשפעתם ארוכת טווח, בהן צניחת אברי האגן (חולשת שרירי רצפת האגן) או דמם שלאחר לידה.

זירוז והשראת לידה

לידה בבית חולים

לרוב מבקשים הרופאים והיולדת ללדת לידה טבעית, ללא התערבות רפואית. עם זאת, במקרים מסוימים מבקשים הרופאים או היולדת להשרות או לזרז את הלידה. זירוז הוא תהליך שמאיץ לידה לאחר תחילת הצירים, בעוד שהשראת לידה מתבצעת כדי להתחיל את תהליך הלידה. שני ההליכים נקראים בפי העם זירוז לידה.

מספר סיבות עלולות להביא להשראת לידה:

• חשש לסכנה לאם מחמת הסתבכות ההיריון.
• אם ההיריון מתמשך 42 שבועות או יותר, היות שבתקופה זו השליה אינה מתפקדת כראוי.
• סיבוכים במהלך ההיריון, הגורמים לכך שהארכת ההיריון עלולה להביא נזק.
• אימות באמצעות בדיקות כי העובר אינו מתפתח כראוי.
• אי ספיקה של השליה.
• מחלות שונות של האם, המחמירות את מצבו של העובר עם התפתחות ההיריון.

סיבות נוספות בגללן יש מקרים בהם מזרזים לידה (אם כי יש לשקול את הסיבוכים האפשריים בפעולה זו) הן:

• נוחות הרופא או המיילדת, בעיקר בלידה פרטית עם רופא זמין ביום מסוים.
• טעמי נוחות - היולדת מבקשת ללדת בעיתוי המתוכנן והנוח מבחינתה.

השראת לידה רפואית מתבצעת באופנים שונים, כמעט כולם רק אחרי שיש פתיחה מינימלית של צוואר הרחם:

• הפרדת (סטריפינג) קרומי השק העוברי מדפנות הרחם במטרה לאלץ את גוף היולדת לייצר פרוסטגלנדין, הורמון המזרז את פתיחת צוואר הרחם.
• מתן הורמון סינתטי מסוג פיטוצין, המחקה את האוקסיטוצין, שהוא ההורמון הממריץ את השרירים המכווצים את הרחם בזמן הלידה.
• פקיעת קרומי השיליה (הגורמת ל"ירידת מים") ועוד.

הטכניקה האחרונה משמשת גם לזירוז לידה שכבר החלה.

כאשר צוואר הרחם כבר החל להיפתח, ניתן להשרות לידה גם באופן טבעי. השראת לידה טבעית יכולה להיעשות על ידי מעסה מוסמך באמצעות לחיצה על נקודות לחיצה מתאימות, באמצעות מזונות ומשקאות מסוימים, על ידי צחוק, או באמצעות פעילות גופנית כגון הליכה, יחסי מין (שמשרים לידה הן בזכות חומרים הנמצאים בנוזל הזרע והן הודות לאורגזמה). ניתן לגרום לפתיחה של צוואר הרחם גם בדמיון מודרך, אולם מדריך אחראי יעשה זאת רק מהטעמים הבריאותיים ולא מטעמי נוחות, ורק כשהתינוק בשל.

כאשר השראת הלידה או זירוזה נכשלים, יש צורך בהמתנה נוספת, או בניתוח קיסרי.

לידת בית

ערך מורחב – לידת בית

לידה המתבצעת בבית היולדת או במרכז לידה, בדרך כלל בלווי של מיילד/ת או רופא/ה מיילד/ת. בישראל מתבצעות מאות לידות בית מתוכננות בשנה . משרד הבריאות אינו מעודד לידה מחוץ לבתי חולים ואף פועל נגד תופעה זו. עם זאת, בשנת 2007 הוציא משרד הבריאות נוהל מסודר‏‏ ללידה כזו.

בפועל, כאשר אישה אינה יולדת בבית החולים‏‏, עליה להגיע לבית החולים עם תינוקה לבדיקה, אם ברצונה להיות זכאית למענק לידה מהביטוח הלאומי. במקרה כזה, מקבל בית החולים את מלוא סכום ההשתתפות בעלות הלידה מאת קופות החולים, על אף שהלידה לא התבצעה בבית החולים .

ארגוני נשים מנסים להפעיל לחץ על הממשלה והכנסת לאפשר ליולדות בחירה מלאה בלידה‏‏, כאשר הן יקבעו לאן ילך הכסף המשולם על ידי המדינה‏‏‏‏ .

היולדת בהלכה

על פי הכתוב בספר ויקרא, יולדת נטמאת בטומאת יולדת ועליה להיטהר. בפועל, תהליך ההיטהרות של אישה לאחר לידה אורך ברוב המקרים בין חודש לחודשיים. הלכה זו אינה מאפשרת מגע בין בני זוג לאחר הלידה. עם זאת, יחסי אישות עלולים להיות קשים וכואבים ליולדת בשבועות הראשונים, ובאיסור על קיומם אין קושי רב.

לידה בניתוח קיסרי אם לא יצא דם מהנרתיק כלל - נשארת טהורה, אם יצא דם מהנרתיק דין היולדת כנידה רגילה. בכל מקרה, היולדת אינה נטמאת טומאת יולדת (לשבוע או שבועיים).

בזמן שבית המקדש היה קיים הייתה היולדת מביאה קורבן הנקרא קורבן יולדת לאחר 40 יום מלידת בן ו-80 יום מלידת בת. (ויקרא י"ב א'-ח') הקורבן נועד לבטא הכרת תודה לאל על הלידה שעברה בשלום. כיום כשאין אפשרות להביא קורבן תודה תוקנה ברכת הגומל במקומו.

ראו גם

• ניתוח קיסרי
• אפידורל
• תמיכת לידה
• מדד בישופ

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לידה

• לידה, באנציקלופדיה ynet
• לימור גריף, לחיצה, פתיחה ויציאה - על שלושת שלבי הלידה, 29.7.2008, באתר נענע10
• עולם התינוק - אתר העוסק בהריון, לידה וגידול תינוקות
• טראומה מלידה והטיפול בה
• הסרט לידה אורגזמית, על דרכים אלטרנטיביות להתמודדות עם כאב הלידה

לידה בהלכה היהודית

• יולדת, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• לידה, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
• "לידה" מתוך האנציקלופדיה הרפואית הלכתית, באתר מכון שלזינגר

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.