ערך זה עוסק בחודש בלוח העברי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אב (פירושונים).
אב הוא החודש האחד עשר בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, כנהוג מימי בית שני, והחמישי בשנה המתחילה בחודש ניסן, שהיה נהוג בימי בית ראשון, החודש שלפי מסורת אחת נברא בו העולם. חודש אב הוא תמיד חודש מלא - בן 30 ימים. ראש חודש אב חל בימים שני, רביעי, שישי או שבת.
שמו של החודש הובא, כשמות שאר החודשים, מגלות בבל. מקורו במילה האכדית אבו (="קנים"). בבבלית פירוש השם הוא אש – חודש זה נקרא כך על שם החום הכבד השורר בתקופה זו של השנה. על פי החוקרים, בחודש זה נהגו לקצור את הקנים לצרכים שונים. גם בבית המקדש היה חודש אב מסמן את סוף הזמן בו כרתו עצים לצורך המערכה שעל המזבח (בבלי, בבא בתרא קכא ע"א).
חודש אב מכונה גם "מנחם אב", מפני שנחשב לחודש הפורענות והאבלות בלוח העברי, ששיאה חורבן בית המקדש בתשעה באב. ישנה אגדה בתלמוד שאומרת שהמשיח יוולד בחודש אב ושמו יהיה מנחם. במשנה נאמר עליו: "משנכנס אב, ממעטין בשמחה" (תענית ד, ו). כינוי זה מקורו במקורות עבריים מימי הביניים.[1]
במסורת היהודית, מזלו של החודש הוא - מזל אריה, - מזל זה נקשר במסורת בעם ישראל עליו נאמר בברכת בלעם: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא" – כלומר, למרות הגזרות והצרות יקום העם מן החורבן ויצעד לגאולה.
[עריכה] מועדים עיקריים
- י"ז בתמוז עד תשעה באב - שלושת השבועות (תקופה המכונה גם "ימי בין המצרים"), ימי אבל שייוסדו לזכר חורבן בית המקדש הראשון והשני, ואחר כך גם לזכר כל הסבל היהודי בגלות.
- ראש חודש אב עד תשעה באב - ימים שמעמיקים אפילו יותר בלימודי קודש ונהוג בימים אלו שלא לאכול בשר, לא לשתות יין ולא לערוך שמחות.
- השבת שלפני תשעה באב - שבת חזון, על שם ההפטרה.
- צום תשעה באב - יום תענית לזכר חורבן בית המקדש הראשון והשני.
- השבת שלאחר תשעה באב - שבת נחמו, על שם ההפטרה.
- ט"ו באב - בתקופת המקרא והמשנה, וכן בימי בית שני, היו בנות ירושלים יוצאות ומחוללות בכרמים "בכלי לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו", והבחורים נהגו לבחור מתוכן את בנות-זוגם. התחדש בישראל כ"חג האהבה".
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] הערות שוליים
