משתמש:ThatObviousBoy/עבריינות צווארון לבן
עבריינות צווארון לבן היא מונח שגור ושכיח לתיאור עבירות כלכליות המבוצעות לרוב על ידי אנשים עם מעמד חברתי גבוה.[1] המונח הופיע לראשונה בשנת 1939, בכתיבתו של הסוציולוג אדווין סאת'רלנד. סת'לרנד הגדיר את פשיעת הצווארון הלבן בעיקר מתוך התייחסות לזהות העבריינים – אנשים הנהנים ממעמד רם בחיי הכלכלה ומנצלים את מעמדם ועיסוקם כדי לבצע עבירות.[1] אף שמונח זה עשה את דרכו לטקסטים פורמליים כגון פסקי דין, הוא לא נכלל מפורשות בחקיקה הישראלית שכן שהוא למעשה קטגוריה סוציולוגית, ולא משפטית.[2][3]
חוקרים אחרים ביקרו את ההתמקדות של גישה זו במבצע העבירה, וטענו כי ליבתן של עברות הצווארון הלבן נמצאת במאפייני העברות עצמן. לדידם, אין להגביל את עבריינות הצווארון הלבן לבני המעמד הגבוה דווקא, שכן רבים ממבצעיה משתייכים למעמד הביניים.[4] כן נטען כי עבריינות כלכלית מתבצעת על ידי מי שאינם אוחזים בתפקידי ניהול בכירים לא פחות מביצועה על ידי מי שאוחזים בתפקידים כאלה. לפי גישה זו, עברות צווארון לבן הן מעשים בלתי-חוקיים המבוצעים ללא אלימות, בדרך של הסתרה או ערמומיות, כדי להפיק כסף או רכוש, להימנע מתשלום או להשיג יתרונות אישיים במישור העסקי.[5]
גישה מעט שונה משתי אלה הציג פרופסור קנת מן.[6] מן הגדיר עבריינות צווארון לבן באופן המשלב מאפיינים הנוגעים לעבריין ולעברה כאחד. לפי מן, המונח "עבריינות הצווארון הלבן" אינו יוצר הגדרה נוקשה אלא מעין "אב טיפוס" המתבסס על קבוצה של מאפיינים, שקיבוצם מכונן תופעה מובחנת אך היעדרו של אחד מהם אינו שומט בהכרח את הקרקע מתחת לאב הטיפוס.[7] בין היתר, כוללים מאפיינים אלה מעמד גבוה של העבריין; ניצול משאבים מיוחדים כגון משרות, נכסים והשפעה פוליטית לשם ביצוע העברה; שימוש באמצעי הסוואה והטעיה המקשים על איתור העבירה ועל גילויה; קו גבול מטושטש בינן לבין הפרות חוק אזרחיות; הפקת רווח בלתי-חוקי; גרימת נזק כלכלי; פעילות במסגרת ארגונית וכיוצא באלה.[6] עמדה דומה הובעה על ידי סטיוארט פ' גרין שטען כי מגוון ההתנהגויות תחת המינוח "צווארון לבן" מוביל לכך שבצד שורת המאפיינים שהתופעה חולקת, אין אף מאפיין הכרחי לכינון התופעה.[7]
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חרף הקושי להגדיר עברייני צווארון לבן, מחקרים שבוצעו בארצות הברית הראו כי רמת ההשכלה של מבצעי עברות כלכליות גבוהה מזו של עבריינים אחרים ואופי עיסוקם יציב יותר. עוד נמצא כי לרבים מהם דירה בבעלותם ומצב הכלכלי תקין וכי רמת המועדות שלהם נופלת במידה רבה מזו של עבריינים אחרים; כי הם נכונים לדחות סיפוקים מיידים לטובת תועלת לטווח ארוך, ובמרבית המקרים הם אינם סובלים מבעיות של שימוש לרעה בסמים או אלכוהול.[8][9]
אופי העבירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לעברות הצווארון הלבן קיים אופי מובחן. באופן טיפוסי מדובר בעברות אינסטרומנטליות, שנועדו להפיק רווח כלכלי, וביצוען מתוכנן מראש, המתאפיין לא אחת במידה של תחכום. בכך הן שונות מהאופי האקספרסיבי של עבריינות הצווארון הכחול, שהעברות הכלולות בה הן לרוב מתוכננות פחות, ולא פעם נעשות מתוך גחמה רגעית, רצון בריגוש או צורך מיידי.[10] נוסף על כך, למרות האופי המתוכנן והמתוחכם של העבריינות הכלכלית, מקובל לתארה גם כעבריינות אטרקטיבית במובן זה שבצד הרווחים הניכרים שהיא מניבה, ביצועה קל יחסית ואינו כרוך במאמץ מיוחד. כך, למשל, תרמית בניירות ערך אינה כרוכה לרוב במאמץ מיוחד, בצד מידה של מומחיות בתחום, כדי להפיק סכומים ניכרים. בשל התחכום מצד אחד והקלות מהצד האחר, נהוג לומר כי עברות הצווארון הלבן הן "קלות לביצוע אך קשות לגילוי" (Easy to commit, hard to detect).[11]
לבסוף, בחלק מן המקרים נמצא שעברייני צווארון לבן אינם תופסים בחומרה את הפרת החוק על ידם, בין בשל התבוננות על האיסור כעניין פרוצודורלי, בין בשל התעלמות מקיומו של קורבן ובין בשל אי-הסכמה עם האיסור עצמו.[12] בקרב כלל העברות החולקות מאפיינים אלה ומוגדרות "עברות צווארון לבן", נהוג למנות עברות של ניירות ערך, מס, איכות הסביבה, הגבלים עסקיים וכדומה.
גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקובל לחלק הסיבות והגורמים האפשריים לביצוע עבירות צווארון לבן לשתי "משפחות" עיקריות: האחת כוללת סיבות פסיכולוגיות וחברתיות בעיקרן; ואילו האחרות כוללת סיבות הקשורות למורכבות התופעה ולאפיונים מיוחדים לתחום – סיבות מבניות.
בין הסיבות הפסיכולוגיות לביצוע עבירות כאלה ניתן למנות תחושות כגון הנאה מביצוע עבירה, ניכור, תחושת יכולת של ניצול כוח, חמדנות, ותחושת זכאות.
הסיבות המבניות נעוצות במאפייניהן המיוחדים של העברות ובהיותן עבירות נסתרות מן העין - המידע על אודות ביצוען קשה להשגה, ומפחית את יכולת ההרתעה.
- ^ 1 2 Edwin H. Sutherland, White-Collar Criminality, American Sociological Review 5, 1940, עמ' 1–12 doi: 10.2307/2083937
- ^ ת"פ 60386-06-14 מדינת ישראל נ' דנקנר ואח': פורסם בנבו, (4.7.2016); ישראל רוזנר ואיתי
- ^ אביה אלף, על כוח, כסף ועבֵרות צווארון לבן | אביה אלף (כרך כא), באתר משפט ועסקים, 2018-04-24
- ^ Crimes of the Middle Classes: White-Collar Offenders in the Federal Courts | Office of Justice Programs, www.ojp.gov
- ^ J. P. Blair, David Weisburd, Elin Waring, Ellen F. Chayet, White-Collar Crime and Criminal Careers, Contemporary Sociology 31, 2002-09, עמ' 599 doi: 10.2307/3090075
- ^ 1 2 Kenneth Mann, Defending white-collar crime : a portrait of attorneys at work, New Haven: Yale University Press, 1985, ISBN 0-300-03254-4
- ^ 1 2 Stuart P. Green, Lying, cheating, and stealing : a moral theory of white-collar crime, Oxford: Oxford University Press, 2006, ISBN 0-19-926858-4
- ^ Ernest Poortinga, Craig Lemmen, Michael D. Jibson, A case control study: White-collar defendants compared with defendants charged with other nonviolent theft, The Journal of the American Academy of Psychiatry and the Law 34, 2006, עמ' 82–89
- ^ Larry J. Siegel, Criminology : theories, patterns, and typologies, 13th edition, 2018, ISBN 978-1-337-09184-8
- ^ Seena Fazel, John Danesh, Serious mental disorder in 23 000 prisoners: a systematic review of 62 surveys, The Lancet 359, 2002-02, עמ' 545–550 doi: 10.1016/S0140-6736(02)07740-1
- ^ J. Scott Dutcher, From The Boardroom To The Cellblock: The Justifications for Harsher Punishment of White-Collar and Corporate Crime, 37 Ariz. St. L.J. 1295
- ^ Michael L. Benson, DENYING THE GUILTY MIND: ACCOUNTING FOR INVOLVEMENT IN A WHITE-COLLAR CRIME*, Criminology 23, 1985-11, עמ' 583–607 doi: 10.1111/j.1745-9125.1985.tb00365.x