דחיית סיפוקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דחיית סיפוקים היא היכולת להמתין במטרה להשיג דבר מה. היכולת הזו נחשבת כתכונת אישיות. דניאל גולמן גורס שהתכונה היא מרכיב חשוב באינטליגנציה רגשית. אנשים ללא תכונה זו מעוניינים בסיפוק מיידי בכל עת ועלולים לסבול משליטה עצמית נמוכה.

פסיכואנליטיקאים גורסים כי אנשים בעלי שליטה עצמית נמוכה סובלים מ"גבולות אגו רופסים". המושג מגיע מתאוריית האישיות של זיגמונד פרויד. על פי התאוריה הזהות היא עקרון הסיפוק, הסופר-אגו הוא עקרון הצדק, והאגו הוא עקרון המציאות. תפקיד האגו לספק את צורכי הזהות בעודה מכבדת את צרכיו של הזולת. על פי התאוריה, אדם שאינו מסוגל להשהות את הסיפוק עשוי להיות בעל זהות לא מאוזנת אשר אינה ניתנת לשליטה על ידי האגו והסופר-אגו.

שליטה עצמית נמוכה עשויה להיות קשורה לגורמים ביולוגיים במוח. חוקרים מצאו שילדים עם סינדרום אלכוהול עוברי מסוגלים פחות לדחות סיפוקים.‏[1]

ניסוי המרשמלו הוא ניסוי ידוע הבודק את העקרון. הניסוי נערך על ידי ולטר מישל באוניברסיטת סטנפורד ונידון בעבודתו הידועה של דניאל גולמן. בשנות ה-60 של המאה ה-20 נבדקה קבוצה של בני ארבע בניסוי. לכל אחד מהם ניתן מרשמלו כשהובטח להם שיקבלו מרשמלו נוסף, רק אם יוכלו להמתין 20 דקות לפני שיאכלו את הראשון. חלק מהילדים לא היו מסוגלים להמתין וחלק כן. לאחר מכן עקבו החוקרים אחר הילדים עד גיל ההתבגרות ומצאו שבעלי היכולת להמתין היו סתגלניים יותר ואחראיים יותר (על פי סקר הורים ומורים). בנוסף, הם צברו ממוצע של 210 נקודות יותר במבחן ה-SAT.‏[2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Williams, B. F.; Howard, V. F.; McLaughlin, T. F. (1994). Fetal alcohol syndrome: Developmental characteristics and directions for further research. Education & Treatment of Children, 17, 86-97.
  2. ^ Shoda, Y., Mischel, W., Peake, P. K. (1990). Predicting adolescent cognitive and self-regulatory competencies from preschool delay of gratification: Identifying diagnostic conditions. Developmental Psychology, 26(6), 978–986.