ניהול סיכונים פיננסיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניהול סיכונים פיננסיים מהווה חלק בלתי נפרד מניהול הסיכונים בתאגיד. התחום עוסק במכלול הצעדים שעל חברה לנקוט כדי להגן על עצמה מפני סיכונים בתחום הפיננסי, ובכללם סיכוני אשראי, סיכוני שוק וסיכוני מטבע. בדומה לניהול סיכונים במובנו הכללי, גם בתחום הפיננסי נדרשת החברה להגדרת הסיכון, מדידתו ופעילות להקטנתו. חלק נכבד מהסיכונים הפיננסיים ניתן לגידור על ידי שימוש במכשירים פיננסיים מתאימים. מאחר שלכל הגנה כזו קיימת עלות, מתפקידו של מנהל הסיכונים להחליט על רמת ההגנה המתאימה. כדוגמה לסיכונים פיננסיים ספציפיים ניתן למנות עלייה בשער הריבית או עלייה בשיעור האינפלציה (לחברה לווה), עליית מחירי חומרי גלם, ירידה בשערי מטבע חוץ (ליצואנים) ועוד.

רגולציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפופולריות בטיפול בנושא הסיכונים הפיננסיים בחברות/תאגידים גוברת ככל שתנודות המחירים בשוקי ההון, המט"ח, הקומודיטיס (חומרי גלם) והריבית גוברות. תנודות אלה נמדדות באמצעות סטיות תקן שהינן המדד המרכזי לקביעת סיכוני שוק. ברחבי העולם קיימת בשנים האחרונות נטייה לרגולציה מוגברת בתחומי הסיכון הפיננסי של חברות. בבנקאות, ניהול סיכונים מוטמע במסגרת תקנות בזל 2. הבנקים מחויבים מכוח תקנות אלו לפיקוח על חשיפתם לסיכונים תפעוליים ופיננסיים, מעצם היותם של הבנקים גופים הנתונים לסיכונים רבים, כמעילות, פעולות בלתי חוקיות של עובדים, אך גם לסיכונים פיננסיים עד כדי חדלות פרעון. אמנת בזל 2 שנכנסה לתוקף ב- 2007 והחליפה את אמנת בזל 1 נשענת על 3 אדנים (pillars):

  • אדן 1 הון מזערי (לעומת אמנת בזל 1 שיפור בחישוב סיכון אשראי והוספת סיכון תפעולי.) הינו כמותי וכולל את ריתוק ההון לשלשת מרכיבי הסיכון: סיכון אשראי בעיקר, סיכון שוק ולראשונה גם סיכון תפעולי.
  • אדן 2 פיקוח סקירת מערכות פיקוח כוללת ואחידה (Supervisory Review Process - SRP). נותן לרגולטור תפקיד פורמלי בזיהוי וחסימת התפתחות של בעיות: באספקת בדיקה אמינה של נתוני הקלט, וזיהוי סיכונים שלא התגלו באדן 1. בנוסף מאפשר הניתור (פיקוח) התכוף התערבות מוקדמת למניעת משבר, ולבסוף לקבוע את דרישת ההון מעל 8% של בזל1.
  • אדן 3 משמעת שוק שקיפות לצורך משמעת שוק. מתמקד בשוקי ההון כמפקחים חיצוניים של הבנק. הבנק מחויב בגילוי לצורך הטיפול הרגולטורי של ההון. גילוי זה מספק מידע אודות החשיפה של הבנק ומידת הכיסוי של ההון לקהילה הפיננסית.

ניהול סיכונים בחברות הביטוח מוטמע באופן דומה במסגרת תקנות סולבנסי 2.

גם בחברות שאינן בנקאיות קיימת נטייה רגולטורית להגברת ניהול הסיכונים. בארצות הברית מחייב ה-SEC‏‏[1] את החברות הציבוריות לדווח על סיכוני שוק ממסגרת דו"ח K‏-10. בישראל, בעקבות דו"ח ועדת גלאי, הנהיגה רשות ניירות ערך בשנים האחרונות חובה לדווח במסגרת דו"ח הדירקטוריון על החשיפה לסיכוני שוק ("דיווח איכותי בדבר חשיפתה של החברה לסיכוני שוק ודרכי ניהולם") וכן לנקוב בדוחו"ת הכספיים בשמו המפורש של האחראי בחברה לניהול סיכונים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏רשות ניירות הערך בארצות הברית‏