נישואי פיגארו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נישואי פיגארו
Wien Burgtheater.jpg
מלחין וולפגנג אמדאוס מוצרט
ליברטיסט לורנצו דה פונטה
סוגה אופרה קומית (אופרה בופה)
מספר מערכות 4
זמן התרחשות העלילה אינו מוזכר
שפה איטלקית
שנה 1 במאי 1786
מקום התרחשות העלילה סביליה, ספרד
תפקידים

- הרוזן אלמוויוה - Almaviva, בריטון; שכבר איננו מאוהב ברוזינה, עסוק במרדף אחר סוזנה.
- הרוזנת אלמוויוה - (סופרן; רוזינה, אשתו, שאינה יודעת את נפשה.
- פיגארו - Figaro, בריטון; לשעבר הספר מסיביליה, כעת משרתו של הרוזן.
- סוזנה - Susanna, סופרן; אשתו לעתיד של פיגארו, בשירותה של הרוזנת.
- כרובינו - Cherubino, מצו-סופרן; תפקיד מכנסיים (תפקיד ששרה זמרת בלבוש גבר) -נער השליחויות של הרוזנת; מאוהב בכל אישה בטירה, במיוחד ברוזנת.
- מרצ'לינה - Marcellina, מצו-סופרן; רווקה זקנה, רואה עצמה כמיועדת לפיגארו.
- ברטולו - Bartolo, בס; נקמני כלפי פיגארו על כך שהכשיל את תוכניותיו הקודמות להינשא לרוזינה, בת חסותו.
- בזיליו - Basilio, טנור; ממונה על המוזיקה והקנוניה.
- דון קורציו - Don Curzio, טנור; שופט
- אנטוניו - Antonio, בס; הגנן; דודה של סוזנה
- ברברינה - Barbarina, סופרן; בתו של אנטוניו

נישואי פיגארו (איטלקית: Le Nozze di Figaro Ossia la Folle Giornata - "נישואי פיגארו או היום המשוגע"), K.492, היא אופרה בופה (אופרה קומית, opera buffa) מאת וולפגנג אמדאוס מוצרט, אשר הצגת הבכורה שלה התקיימה בבורגתיאטר בווינה, אוסטריה ב-1 במאי 1786. היא אחת מהאופרות המצליחות ביותר של מוצרט מעולם, ונחשבת לאחת מאבני הבניין של הרפרטואר האופראי. הפתיחה לאופרה מוכרת ופופולרית ביותר ומנוגנת תכופות לבדה בקונצרטים רבים.

האופרה מבוססת על קומדיית תיאטרון מאת פייר בומרשה, Le mariage di Figaro מ-1784. הליברטו לאופרה של מוצרט חובר תוך 6 שבועות ותורגם לאיטלקית בידי לורנצו דה פונטה.

Multimedia-icon.svg נישואי פיגארו – האזנה
לעזרה בהפעלת הקובץ

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרה הייתה הראשונה בסדרה של שיתופי פעולה מוצלחים בין מוצרט לבין דה פונטה; הם המשיכו ויצרו יחד את דון ג'ובאני וכך עושות כולן. היה זה מוצרט שהביא את עותק המחזה של בומרשה לדה פונטה, וזה תרגם את המחזה, חיבר תוך 6 שבועות ליברטו באיטלקית, שפת האופרה הנפוצה דאז, והסיר את יסודות הסאטירה השנונים של הסיפור. רק לאחר ששכנע את הקיסר יוזף השני שהסצנות מעוררות המחלוקת (בין השאר מונולוג של פיגארו, שבו הוא מהרהר בעברו ותוהה, אם הרוזן אכן עולה מטבע הדברים עליו עצמו) הוסרו, ניתנה הרשות להציג את האופרה.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפתיחה לנישואי פיגארו אינה משתמשת במוזיקה באופרה עצמה, בניגוד לפתיחות אופרה רבות (כולל שתי האופרות האחרות בשיתוף הפעולה עם דה פונטה). המוזיקה של האריה של פיגארו, החותמת את המערכה ה-I של האופרה, Non piú andrai, משמשת כשיר הלכת האיטי המסורתי של משמר קולדסטרים הבריטי. מוצרט "מחזר" את המוזיקה של Agnus Dei מתוך מיסת ההכתרה (Krönungsmesse, KV317) ב-Dove sono של הרוזנת (בסול מז'ור במקום הפה מז'ור המקורי). אותו מוטיב מופיע בקונצ'רטו לבסון המוקדם שלו (K.186e/K.191).

מוצרט מצטט את-Non piú andrai באופרה דון ג'ובאני, כציטוט מכוון. במסגרת העלילה של דון ג'ובאני, המוזיקה מנוגנת בידי להקת מוזיקאים, המשעשעים את ג'ובאני בארוחת הערב. הקטע מנוגן לאחר שתי יצירות אחרות, של מלחינים שונים ממוצרט (ויסנטה מרטין אי סולר וג'וספה סארטי), ובקטע השלישי אומר לפורלו, משרתו של דון ג'ובאני, כי את הקטע הזה הוא "מכיר יותר מדי". בנוסף, משחיל הוא את מוטיב האריה הזו באמצעו של קטע האנסמבל "Riposate, vezzose ragazze".

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרות הקומיות האיטלקיות של מוצרט ידועות בדרמה מעורבבת הדמויות שלהן, בניגוד לפשטותן של אופרות משולש האהבה הטרגי בסגנון הבלקנטו והאופרות המאוחרות יותר. לגבי האופרה "נישואי פיגארו" הדבר נכון במיוחד, בשל ריבוי הדמויות הראשיות.

(ראה רשימת דמויות בתבנית המידע).

נהוג לחלק את הדמויות באופרה הקומית לדמויות "בופה", כלומר בעלות אופי קומי, מול דמויות "סריה", בעלות אופי רציני. אחד ממאפייני האופרה הוא בשמירה על החלוקה הזו, כאשר המשרתים (פיגארו וסוזנה) הם בעלי מאפייני בופה מובהקים, בעוד בני האצולה (הרוזן ובייחוד אשתו) הם דמויות סריה. עם זאת, השימוש הרב בהתחפשות, מאפיין כללי של האופרה הקומית במאה ה-18, מביא לכך שדמויות צריכות לשנות את אופיין ובהתאם את סגנון שירתן.

באומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט חומות של תקווה משנת 1994 אנדי דופרין (טים רובינס) שם את השיר בכריזה של כלא שושנק, רד (מורגן פרימן) שהוא דמות מספרת אומר "אני לא יודע על מה בדיוק שרו שתי הנשים האיטלקיות האלו, האמת שאני לא רוצה לדעת, דברים מסוימים עדיפים להישאר בלי מילים". בסרט אני אוהב אותך פיליפ מוריס משנת 2009 רגע לפני שג'יי ראסל ( ג'ים קארי) נכנס לבית המשפט כשהוא מתחזה לעו"ד, אחד המושבעים שאותו רימה בעבר מזהה אותו וכך מסתיימת הסצנה תוך כדי ניגון השיר.