סדרת המאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארבעת מטוסי סדרת המאה הראשונים: F-100 סופר-סייבר, F-101 וודו, F-102 דלתא-דאגר וF-104 סטארפייטר

סדרת המאהאנגלית: Century Series) היא סדרת מטוסי קרב סילוניים מהדור השני שנבנו בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת שקיבלו את הסימונים 100 ומעלה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה וכחלק מלקחיה נוצר חיל האוויר האמריקני ואיתו שונתה גם שיטת סימון מטוסי הקרב. בעבר מטוסי הקרב סומנו באות P כלומר רדיפה (pursuit) כמו ה-P-51 מוסטאנג למשל, עם שינוי השיטה מטוסי הקרב סומנו באות F כלומר קרב ("fighter"). אך המספור המשיך מאותה הנקודה שבו הופסק לפני (כמו ה-F-86 לדוגמה).

בשנת 1963 נוצרה שיטת סימון חדשה שאיחדה את שיטת הסימון לשלושת הצבאות הגדולים (חיל האויר, חיל הים, והצבא), לפי שיטה זו המספור אופס, ומטוסים חדשים אשר יוצרו תחת שיטת סימון זו זכו למספור נמוך ,כגון הF-4 פנטוםF-117 נייטבירד הוא היוצא מהכלל). המטוסים שיוצרו עד לשנת 1963 וזכו למספרים F-100 ומעלה נקראים מטוסי סדרת המאה.

רשימת המטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוסים המשויכים בדרך כלל לסדרת המאה:

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי הסדרה התאפיינו בטכנולוגיות פורצות דרך. ה-F-100 היה המטוס הראשון בשירות מבצעי ששבר את מהירות הקול בטיסה ישרה, F-101 היה הראשון שהגיע ל-1,600 קמ"ש, ה-F-102 היה המטוס הראשון שנבנה בהתחשבות בחוק השטחים. שלושה ממטוסי הסדרה (F-101, F-102 ו-F-106) נשאו טילי אויר-אוויר גרעיניים שנועדו להרוס מבנים גדולים של מפציצים אסטרטגיים, הטילים האלה היו היחידים בארסנל הגרעיני של ארצות הברית שהיו תחת אחריותו המלאה של הטייס (במהלך המשימה).

יוצאים מהכלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריצות דרך דומות לאלו של מטוסי סדרת המאה הושגו גם במטוסי הצי (F-8 קרוסיידר ו-F4D סקייריי לדוגמה), אך שיטת המספור השונה של הצי מנעה מהם להיכנס לאותה קטגוריה. מטוסים אחרים כמו F-4 פנטום (שסומן בהתחלה כ-F-110 ספקטר), F-111 ו-F-117 לא נכללו בקבוצה.

גם מטוסי ניסוי שנכשלו ולא נכנסו לשירות פעיל כגון ה-XF-103, YF-107, XF-108 Rapier לא נכללים בין מטוסי סדרת המאה.