הפצצה אסטרטגית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מראה העיר טוקיו לאחר הפצצה אסטרטגית בשנת 1945

הפצצה אסטרטגית היא אסטרטגיה צבאית בתחום מלחמה כוללת אשר מטרתה הבסת מדינת אויב על ידי השמדת יכולתה הכלכלית (ובפרט כושר הייצור המלחמתי), או שבירת כוח הרצון של הציבור להילחם, וזאת תחת מאמץ להבסת כוחות האויב הצבאיים בשדה הקרב. הפצצה אסטרטגית היא מאמץ שיטתי ומתואם להתקפה אווירית, על מטרות חיוניות ליכולת האויב להילחם, באמצעות מפציצים אסטרטגיים וטילים ארוכי טווח, או לטווח בינוני, או מטוסי קרב-הפצצה נושאי פצצות.

אחת המטרות בעת מלחמה היא לגרום לדמורליזציה של האויב, כך שכניעה או השבת השלום על כנו, נראות אפשרויות עדיפות על פני המשך הסכסוך. בעבר נעשה שימוש בהפצצות אסטרטגיות כדי לקדם מטרה זו. לקראת סיום מלחמת העולם השנייה הפך המונח "הפצצות טרור", שהומצא על ידי משרד התעמולה הנאצי, לשגור גם בשפה האנגלית, וההפצצות האסטרטגיות על ידי בנות הברית המערביות תוארו מאז בפי מתנגדיהן כהפצצות טרור, בעוד אחרים העדיפו את השימוש במונחים פחות ערכיים, כגון "שבירת כוח העמידה".

ג'וליו דואה (1869‏-1930) הרי מראשוני הוגי הרעיון של הפצצות אסטרטגיות. הרעיון זכה לתהודה נרחבת בנאום שנשא סטנלי בולדווין בפרלמנט הבריטי בשנת 1932, בכותרת: "חשש לעתיד" (A Fear for the Future), בו טען כי אף בהינתן הגנה אווירית נרחבת, מפציצים תמיד יצליחו לחדור ולהפציץ מרכזי אוכלוסייה. רעיונו של דואה אומץ וקודם בארצות הברית על ידי בילי מיטשל, הנחשב לאבי חיל האוויר האמריקני.

עקרונית, ובהיעדר כל שיקול אחר, הפצצה אסטרטגית עדיפה על אמנעה אווירית, שעדיפה על סיוע אווירי קרוב. אולם בפועל, ככל שהמטרות להפצצה נמצאות רחוק יותר, ועמוק יותר בשטחו של האויב, הביצוע קשה יותר, גם בשל עליית הקושי הטכני, שמצריך מטוסים או טילים גדולים ויקרים יותר, מודיעין מרוחק יותר, וכדומה, וגם בשל היכולת הגוברת של האויב לסכל את החדירה לעומק רב יותר בשטחו. ולכן, המשימה העיקרית של מתכנני מערכה אוירית היא למצוא את האיזון המיטבי בין הפצצה אסטרטגית, אמנעה, וסיוע קרוב, בהתחשב ביכולות העומדות לרשותם, מול הקשיים הטכניים ומול יכולות האויב.

Aeroclipart.JPG ערך זה הוא קצרמר בנושא תעופה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.