סטיב אלביני
 | |
| לידה |
22 ביולי 1961 (בן 62) פסדינה, ארצות הברית  |
|---|---|
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1981 |
| מקום לימודים |
בית הספר מדיל לעיתונות, אוניברסיטת נורת'ווסטרן, תיכון הלגייט |
| סוגה |
פוסט הארדקור, רוק אלטרנטיבי |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
גיטרה |
| חברת תקליטים |
טאץ' אנד גו רקורדס |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
סטיבן אלביני (באנגלית: Steven Albini; נולד ב-22 ביולי 1961) הוא מוזיקאי, מפיק מוזיקלי, טכנאי הקלטות, ועיתונאי מוזיקה אמריקאי. מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 אלביני מוכר בעיקר בזכות הפקות האלבומים שלו. אלביני הפיק, בין היתר, את האלבומים Surfer Rosa של להקת הפיקסיז, Rid of Me של פי ג'יי הארווי, ו-In Utero של נירוונה.
אלביני ידוע גם בדעותיו הנחרצות והשנויות במחלוקת על תעשיית המוזיקה, לאחר שהצהיר שוב ושוב כי מדובר בתעשייה נצלנית, שמנצלת אמנים מבחינה כלכלית ומשטיחה את הצליל של המוזיקה שלהם. אלביני הוא כמעט יחיד מבין המפיקים והמוזיקאים המפורסמים שמסרב לקבל תמלוגים מתמשכים ממכירת אלבומים. לדעתו תפקידו של המפיק הוא להקליט את המוזיקה לרצונות הלהקה, ותשלום למפיק כאילו תרם אמנותית לאלבום הוא לא אתי.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלביני נולד בפסדינה, קליפורניה, למשפחה ממוצא איטלקי. בילדותו עברה משפחת אלביני לעיתים קרובות, לפני שהתיישבה בעיר מיזולה שבמונטנה בשנת 1974.[2] בתיכון החל לנגן בגיטרה בס. עם סיום התיכון עבר לאוונסטון, אילינוי, ולמד עיתונאות באוניברסיטת נורת'ווסטרן. לאחר קבלת התואר הראשון החל לעבוד בעיתונים מקומיים, בעיקר בכתיבה על להקות פאנק.[3]
קריירה כאמן מופיע[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוד בתקופת התיכון ניגן אלביני במספר להקות פאנק. כסטודנט בנורת'ווסטרן הקים בשנת 1981 להקת פאנק רוק בשם "Big Black". בשנים 1982–1984 הלהקה הוציאה לאור שלושה אלבומי EP. בשנת 1986 יצא לאור אלבום הסטודיו הראשון שלהם, "Atomizer". ב-1987 יצא לאור אלבום הסטודיו השני והאחרון של הלהקה "Songs About Fucking" שכלל בין היתר גרסת כיסוי ורימיקס לשיר "The Model" של להקת קרפטוורק. האלבום נכלל ברשימת 100 האלבומים הטובים של שנות ה-80 של פיצ'פורק,[4] הגרדיאן כלל אותו ברשימת "1000 האלבומים לשמוע לפני שנמות",[5] וב-2013 כלל אותו NME ברשימת "50 האלבומים שבנו את הפאנק".[6]
לאחר שהתפרקה להקת "Big Black" הקים אלביני עם ריי וואשאם ודייוויד סימס להקה עם השם הפרובוקטיבי "Rapeman". הלהקה הייתה פעילה בשנים 1987–1988 והקליטה שני סינגלים ואלבום EP אחד.
בשנת 1992 הקים אלביני את להקת הנויז רוק Shellac, בה מנגנים איתו בוב ווסטון וטוד טריינר שפעילה עד היום (2020).
קריירת הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז תחילת שנות ה-90 אלביני ידוע בעיקר כמפיק מוזיקלי של אלבומים, אבל הוא לא אוהב את המונח ומעדיף שלא לקבל קרדיט על עטיפת האלבום. לדבריו, "אם יש משמעות למושג 'מפיק', היא שמפיק מקבל החלטות יצירתיות או אמנותיות בהצגת המוזיקה – באיזה עיבודים להשתמש, באיזה קצב לנגן, מי נותן איזה דגשים, איזה שירים ייכנסו לאלבום, איזו אווירה ליצור – ואני פשוט לא עושה את כל הדברים האלה. בכל התקליטים שעשיתי כל ההחלטות האלה התקבלו על ידי הלהקה ששמה מופיע על עטיפת התקליט, וזה פשוט לא נכון לתת לי קרדיט".[7] אלביני מעדיף את המונח "טכנאי הקלטות".[8]
ב-2004 אלביני העריך שהקליט קרוב למ-1500 אלבומים, רובם של מוזיקאים לא ידועים.[9] ב-2020 מספר האלבומים שהקליט הגיע לכמה אלפים.[10] אמנים מפורסמים איתם עבד כוללים את נירוונה, הפיקסיז, הברידרז, פי ג'יי הארווי, ג'ואנה ניוסם, לואו, בוש, Godspeed You! Black Emperor, רוברט פלאנט וג'ימי פייג', הסטוג'ס, מאניק סטריט פריצ'רז, וג'ארוויס קוקר (סולן פאלפ).
שיטת עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדברי אלביני "החלק הרע בתרבות ההקלטות של שנות ה-70 וה-80 הוא שבכל הקלטה הטכנאים התיימרו לקחת תפקיד של מפיק. לא התייחסו לנגנים ברצינות. הלהקות והמוזיקאים נחשבו כ'כישרון מטומטם', כלומר דעותיהם לא היו חשובות".[9] משנכנס השימוש במכונות תופים וסינתיסייזרים ההשפעה של מפיקים בקביעת הצליל של ההקלטה גדל אף יותר. "תקליטים הופקו יותר עם הוספה של עוד ועוד שכבות של צלילים אבסטרקטיים. באופן כללי, זה לא נעשה לטובת הלהקות".[9] מבחינתו, תפקיד טכנאי ההקלטות הוא לפתור בעיות בהקלטת הסאונד של המוזיקאים, לא לקבוע להם איך הם צריכים להישמע.
אלביני ממשיך להקליט בשיטות אנלוגיות ומתנגד לפורמט דיגיטלי. לדבריו, הפורמט הדיגיטלי עדיין מתפתח וייתכן שההקלטות הדיגיטליות של היום לא יהיו שמישות בעתיד. "אני מרגיש שזה לא יהיה אחראי לתת ללקוחות שלי קבצים דיגיטליים כהקלטת מאסטר, בידיעה שהם בסופו של דבר ייעלמו או יהפכו לבלתי שמישים, אז אני לא אעשה את זה".[11]
ביקורת על תעשיית המוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המאמר המפורסם ביותר של אלביני "הבעיה עם מוזיקה" ("The Problem with Music") התפרסם בדצמבר 1993 בכתב העת לאמנות וביקורת "The Baffler".[12] המאמר מותח ביקורת על תעשיית המוזיקה, ובמיוחד על חברות התקליטים הגדולות באותה תקופה, שמנצלות כלכלית ומרמות את האמנים שלהם. בחלק העיקרי של המאמר, אלביני עורך תחשיב המראה איך להקה היפותטית שמוכרת 250,000 עותקים מאלבום הבכורה שלהם בחברת תקליטים גדולה יכולה בסופו של דבר להרוויח מהאלבום רק "בערך 1/3 ממה שהיו מרוויחים אם היו עובדים בסבן אילבן", בגלל כל ההוצאות שיש לחברת התקליטים, לכאורה מטעמם. אלביני גם מתח ביקורת על אנשי ה-A&R של חברות התקליטים שאחראיים למציאת כישרונות חדשים ולפיתוח האמנים. לדברי אלביני אלה נשכרו כדי לספק נציג צעיר ואמין, שהאמנים אולי כבר מכירים, במטרה לתת לנגנים את האשליה שחברת התקליטים "בצד שלהם".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סטיב אלביני, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- סטיב אלביני, באתר The Hendon Mob
סטיב אלביני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
סטיב אלביני, באתר AllMusic (באנגלית)
סטיב אלביני, באתר MusicBrainz (באנגלית)
סטיב אלביני, באתר Discogs (באנגלית)
סטיב אלביני, באתר Songkick (באנגלית)- סטיב אלביני, באתר Genius
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Read Steve Albini’s Four-Page Proposal to Produce Nirvana’s ‘In Utero’, Spin, 26 בספטמבר 2013
- ^ Cory Walsh, Rock sound engineer Steve Albini's days as a Hellgate student journalist, missoulian.com (באנגלית)
- ^ Soundedit'19 – Steve Albini | Soundedit 2020, soundedit.pl, 22 באוקטובר 2019 (באנגלית)
- ^ The 200 Best Albums of the 1980s - Page 4, Pitchfork (באנגלית)
- ^ Guardian Staff, Artists beginning with B (part 1), the Guardian, 17 בנובמבר 2007 (באנגלית)
- ^ Rocklist.net....NME/Uncut - 501 Lost Songs - 2011, www.rocklistmusic.co.uk
- ^ VJ Interviews - Steve Albini - Interview, Vinyl Junkies, 11 בנובמבר 2020 (באנגלית)
- ^ Steve Albini, Steve Albini on the surprisingly sturdy state of the music industry – in full, the Guardian, 17 בנובמבר 2014 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Young, Andrew (12 במרץ 2004). "Steve Albini". Lecture at Middle Tennessee State University. נבדק ב-11 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ DANIEL GUMBLE, ‘You might be doing a bad job and not know it’: Steve Albini on how to be a better producer – Audio Media International, Audio Media International, 10 בנובמבר 2020 (באנגלית)
- ^ Steve Guttenberg, Why is the engineer who recorded Nirvana still using analog tape?, CNET, 8 בספטמבר 2013 (באנגלית)
- ^ The Problem with Music | Steve Albini, The Baffler, 30 בספטמבר 2012 (באנגלית)