סינדרום האף הריק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סי. טי. של אף רגיל שבו רואים את כל קונכיות האף במלואן.
חתך CT המדגים אף ריק מקונכיות תחתונות לאחר כריתתן המלאה.

תסמונת האף הריק (Empty Nose Syndrome) היא נכות נשימתית של האף המתרחשת על פי רוב לאחר כריתות קיצוניות מדי של קונכיות האף התחתונות או האמצעיות, שגורמת לרוב לבעיות בנשימה ולפגיעה בחוש הריח.‏[1]

מבנה ותפקיד האף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לפני מספר שנים היה מקובל לחשוב שהסכנה העיקרית בכריתת קונכיות האף הינה התפתחות של יובש כרוני באף, אולם עתה ידוע שבנוסף לדרגות שונות של יובש העשויים להתפתח מאבד האף את היכולת לחוש בזרימת האוויר דרכו, למרות שמעברי האוויר בו, לאחר כריתת הקונכיות, הינם לכאורה פתוחים לגמרי ולמעשה רחבים הרבה יותר מאשר באף הנורמלי. פגיעה בחישת האוויר הנורמלית דרך האף זכתה לכינוי הידוע בספרות הרפואית כ-'חסימה פרדוקסאלית'.‏[2]

לקונכיות האף (בעיקר לקונכיות התחתונות) תפקיד מכריע בחימום, ליחלוח וסינון האוויר הנשאף דרך הנחיריים לאף, לסינוסים, לגרון ומשם לריאות. הן מהוות את מרבית ריקמת האף הפנים אפית הפעילה ביותר, ובלעדיהן נוצר יובש יחסי במערות האף, בלוע ובגרון ההולך ומחריף כל שדרגת הכריתה גבוהה יותר. יובש זה מפריע מאוד לנשימה תקינה, בעיקר תוך כדי שינה, ומקומות שבהם יש אוויר קר או זיהום אוויר יחסית גבוה. החולה חש לרוב בנשימת ייתר של אוויר קר ויבש מאוד הזורם ישירות ללוע כאילו שהאף איננו שם כלל. האוויר גורם ליובש רב בעיקר בפה ובלוע, ויכול לגרום אף בטווח הארוך לסיבוכים נשימתיים בדרכי הנשימה ובכללן בריאות.

כיום ידוע שריקמת האף הפנימי, מהנחיריים ועד ללוע האפי, מכוסה ברצפטורים עיצביים (מהעצב הטריגמינלי) שתפקידם לחוש באוויר הזורם דרך האף ולהעביר מידע זה אל מערכת העצבים המרכזית ואל המוח, כדי שהמוח יידע שעובר מספיק אוויר דרך האף כדי לשמר את החיים. האדם חייב לשאוף אוויר בעיקר דרך אפו ולא רק דרך פיו. שאיפת אוויר כרונית רק דרך הפה חושפת אותו למחלות ולזיהומים ומעבר לכך היא יעילה פחות בנשימה עמוקה הנדרשת להרגעת מערכת העצבים הסימפתטית, הורדת רמות האדרנלין והקורטיזול בדם, והורדת הדופק ולחץ הדם.

האזורים המעוצבבים ביותר באף בחיישני זרימת אוויר, הינם פנים הנחיריים ומעבר האוויר האמצעי באף (middle meatus), שהינו החלל הפתוח שבין הקונכייה התחתונה לאמצעית. לכן, אובדן, בעיקר של הקונכייה התחתונה, גורם להפחתה משמעותית ביכולת לחוש בזרימת האוויר, ומעבר לכך בהיעדר הקונכייה התחתונה האוויר הנשאף נוטה להתכנס אל תוך חלל האף התחתון המורחב מדי, לייבש ולקרר אותו מדי (מה שחריף את היעדר החישה) ולזרום ישירות ללוע מבלי שמספיק אוויר יגיע אל אזורי האף הגבוהים יותר ואל הסינוסים, שגם הם חייבים לחוש בזרימת האוויר כדי שהמוח ירגיש בנשימת אף תקינה ומלאה.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר התסמינים שהחולה מרגיש הם:[3]

  • 'חסימת פרדוקסאלית': קושי ביכולת לחוש שעובר מספיק אוויר דרך האף. בדרגות הקלות יותר של הפרעה זו היא מתבטאת רק באי נוחות מסוימת, אולם בדרגות החריפות יותר שלה היא מבטאת בקושי ממשי לנשום דרך האף במיוחד בזמן שינה, שבה החולה אינו מסוגל להכריח עצמו לנשום דרך האף למרות היעדר החישה.
  • דרגות שונות של יובש ברקמות האף הנותרות ובלוע. שוב, היובש מתחזק תמיד בזמן שינה עם הירידה הנורמלית ברמה המטבולית בגוף.
  • קשיי ריכוז (ידוע בספרות הרפואית כ- 'aprosexia nasalis').
  • תחושה לא נוחה בזמן דיבור, כאילו הקול חלש מדי, יבש או סדוק מדי, או כאילו שפשוט "בורח מתוך האף" וקשה לשלוט בו.
  • לרוב, ירידה מסוימת ביכולת להריח.
  • קשיי שינה חמורים עד כדי הפסקת נשימה אפית במלואה ומעבר לנשימה אוראלית בלבד, המתבטאת לרוב ביובש רב בלוע ובגרון ובתמט של החיך הרך הגורם לדרגות שונות של דום נשימה.
  • היות שהתסמינים הם כרוניים, וכן מאוד עזים שכן האדם זקוק לנשימה באיכות גבוהה כל דקה וכל שנייה מחייו, רוב הסובלים מתסמונת האף הריק מפתחים גם בעיות פסיכולוגיות של אובדן ערך עצמי, דיכאון וחרדה.

הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמירה קפדנית על לחות האף באמצעים מלאכותיים, כמו מריחה מתמדת של ג'לים של בסיס תמיסת מי-מלח בריכוז פיזיולוגי המתאים לתאי הגוף (Saline), ללא חומרים משמרים, שטיפות של האף בתמיסת מי-מלח איזוטונית, פעילות גופנית, שמירה על הרגלי חיים בריאים, ושינה עם מכשיר אדים קרים.

ישנה אפשרות מיקרו-כירורגית שנבחנה עד עכשיו באופן לא מספיק רציני בארצות הברית, להצרת מעברי האוויר באף באופן שידמה את המבנה האנטומי הנורמלי (לפני כריתת הקונכיות) של חלל האף. התוצאות שדווחו עד כה מראות על שיפור מסוים בתחושה והסגה מסוימת של מצב היובש באף, אולם לא ברור עדיין כמה זמן השיפור נמשך שכן קיים חשש מתמיד מפני ספיגת חומרי השתל. התוצאות שדווחו עד כה היו במספר זניח של חולים (8) והיו קצרות מועד.

נראה שאין תחליף אמיתי לקונכיות הכרותות. אפשרות עתידית לפתרון שלם ונכון יותר תימצא אולי בתחומי המחקר של רפואה רגנרטיבית והנדסת רקמות.

תמונות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Rice, Kern, Mabry, Friedman. The turbinates in nasal and sinus surgery: A consensus statement. Ear Nose & Throat Journal, Feb' 2003.
  2. ^ Moore, E.J. & Kern, E.B. (2001). Atrophic rhinitis: A review of 242 cases. American Journal of (Rhinology, 15(6
  3. ^ Houser SM. Surgical Treatment for Empty Nose Syndrome. Archives of Otolaryngology Head & Neck Surgery\ Vol 133 (No.9) Sep' 2007: 858-863.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.