ריאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ריאות)
ריאה
CT של הריאות
CT של הריאות
שיוך מערכת הנשימה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אנטומי חלל החזה עריכת הנתון בוויקינתונים
אספקה עורקית עורק הריאה עריכת הנתון בוויקינתונים
ניקוז ורידי ורידי הריאה עריכת הנתון בוויקינתונים
תיאור ב המילון האנציקלופדי ברוקהאוס ואפרון עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) pulmones עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A06.5.01.001 עריכת הנתון בוויקינתונים
TA2 (2019) 3265 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A04.411 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D008168 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0024109 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תרשים של מערכת הנשימה

ריאה היא איבר המאפשר נשימה בגופם של בעלי חיים מפותחים. לבעלי חוליות, ובכללם לאדם, זוג ריאות.

הריאות הן איברי הנשימה העיקריים: הריאות ומספר מבנים נוספים מרכיבים את מערכת הנשימה. תפקידן העיקרי של הריאות הוא לשאוף אוויר ולמסור את החמצן שבו אל תאי הדם האדומים: הללו נושאים אותו בעזרת זרם הדם אל כל תאי הגוף. בנוסף, אל הריאות מגיע הפחמן הדו-חמצני, תוצר הלוואי של תהליך הנשימה התאית, ומהן הוא נפלט החוצה אל הסביבה.

תפקיד הריאות הוא להעביר חמצן מהסביבה דרך מערכת הדם לכל תאי הגוף. אורגניזמים קטנים, וחד-תאיים בפרט, אינם זקוקים למערכות אלו (מערכת לב-ריאה משולבת), מכיוון שהם יכולים לספוג את החמצן ולפלוט את הפחמן הדו-חמצני ישירות מהסביבה שבה הם נמצאים אל תוך התא. 

מבנה הריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל האדם תופסות הריאות חלק גדול מבית החזה, מעצם הבריח עד הסרעפת. לאדם בריא יש שתי ריאות, ימנית ושמאלית. הריאה השמאלית מחולקת לשני חלקים הנקראים אונות, והיא מעט קטנה יותר מהריאה הימנית כדי להותיר מרחב להכלת הלב. הריאה הימנית מורכבת משלוש אונות. האונות מתחלקות לאוניות, שכל אחת מהן מהווה יחידה עצמאית מבחינת הספקת הדם. לפיכך אפשר, במקרה של מחלות ריאות מסוימות, לכרות אונה או אונית, ושאר חלקי הריאה יוכלו להמשיך לתפקד.

אל כל ריאה נכנס צינור הנקרא: סמפון (ברבים סמפונות). כל אחד מהסמפונות קרוי על שם חלקה של הריאה שהוא מספק לו אוויר. הסמפונות מחוברים אל צינור קנה הנשימה.

ניתן להגדיר את הריאות כמערכת צינורות שדרכם עובר האוויר. הסמפון שנכנס לריאות ומוביל בתוכו אוויר מתפצל לסמפונות קטנים יותר (המכונים סמפונונים). בצינורות הסמפונות הקטנים נעלם הסחוס ונותרת רקמת חיבור בלבד. הסימפונות הולכים ומסתעפים בשלישית וברביעית עד התהוות הסימפונון הסופי, המוקף שכבה של שרירים חלקים. הללו גורמים להרחבת הסמפונון הסופי או להצרתו על ידי כיווץ והרפיה. דפנות הסמפונונים הסופיים הן כה דקות, שחילוף הגזים בין הדם והאוויר מתאפשר כבר בתוכן. בהמשכו של הסמפונון הסופי מצוי הסימפון הנושם, שהוא צינור שאליו מחוברות שקיות רבות - נאדיות הריאה, שבדפנותיהן מתבצע חילוף הגזים. שטחן הכללי של נאדיות הריאה, לו נפרשו כולן זו לצד זו, היה מגיע ל-50–75 מטרים מרובעים.

נאדיות הריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנאדיות הן שלפוחיות אוויר קטנות המוקפות בנימי דם. כאשר הנאדית מלאה באוויר שנשאף, מפעפע חמצן (O2) אל הדם שבנימים, אשר מוזרם על ידי הלב אל כל רקמות הגוף. בו בזמן, מפעפע פחמן דו-חמצני (CO2) מנימי הדם אל האוויר שבנאדיות, ומהן, דרך הסמפונונים, הסימפונות וקנה הנשימה, נפלט החוצה באמצעות פעולת הנשיפה.

מעטפת הריאות (קרום האדר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל אחת מהריאות עטופה בקרום כפול, הנקרא אדר (פְּלֶאוּרַה), שנודע לו תפקיד חשוב במנגנון הנשימה. זהו קרום נסיובי דק וכפול, שעלהו הפנימי דבוק לריאה, והחיצוני דבוק לקירות בית החזה, לסרעפת ולדפנות חלל הבינה (חלל המצוי בין שתי הריאות שממוקמים בו הוושט, הקנה, הלב וכלי הדם הגדולים). בין שתי שכבות הקרום ישנו מרווח מיקרוסקופי הנקרא חלל האדר המשוח בנוזל.

הריאות נתונות בתוך סל גרמי עשוי צלעות, המחוברות מאחור אל החוליות ומלפנים אל עצם החזה. בין הצלעות מצויים השרירים הבין צלעיים. בין בית החזה ובין חלל הבטן שמתחתיו מפרידה הסרעפת, העשויה משרירים בחלקיה ההיקפיים ומרקמת חיבור במרכזה.

מנגנון הנשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנגנון הנשימה הוא התהליך האחראי על הכנסה והוצאת האוויר מהריאות. תהליך זה נעשה על ידי הגדלה והקטנה לסירוגין של הנפח הכללי של בית החזה. הגדלת נפח בית החזה נעשית על ידי פעולת שרירי הנשימה: שריר הסרעפת (שריר הנשימה הראשי) והשרירים הבין-צלעיים.

במצב מנוחה הסרעפת קמורה כלפי בית החזה והצלעות יורדות כלפי מטה. כיווץ שריר הסרעפת, המבטל את הקימור, גורם לקיצורה ומגדיל על ידי כך את נפח בית החזה, ובמקביל, כיווץ השרירים הבין צלעיים גורם להתרוממות הצלעות בכיוון מעלה והחוצה.

בזמן הגדלת בית החזה נמשך עלה האדר הדבוק לדפנות בית החזה (עלה דופני) יחד עם הדפנות ואילו עלה האדר השני נשאר צמוד אל הריאות. כאשר קרום העלה הדופני מתרחק מהעלה הריאתי, נוצר תת-לחץ בין שני עלי האדר, דבר המוביל למשיכת העלה הריאתי אחר העלה הדופני וכך מביא להתרחבות נפח הריאות וליצירת תת-לחץ בהן. השוואת תת-לחץ בריאות מתאפשרת על ידי כניסת אוויר מבחוץ דרך דרכי הנשימה.

בעת הנשיפה, שרירי הנשימה נרפים, קטן הנפח הכללי של בית החזה, וכתוצאה מכך נוצר לחץ על הריאות המורחבות, המביא לפליטת האוויר שבהן כלפי חוץ.

הריאה היא איבר סביל במה שנוגע לתהליך הנשימה; נפחה גדל וקטן כתוצאה מהרחבת בית החזה. מכאן שתהליך נשימה תקין מחייב אטימות של חלל האדר. נקב בעלי האדר, כמו בפציעה למשל, יגרום לכך שבעת הרחבת בית החזה לא ייווצר תת-לחץ בחלל האדר והריאה לא תוכל להתרחב ולקלוט אוויר. אם לא תתבצע התערבות מהירה להצלת חיי הפגוע – לא יוחלף אוויר בריאות, והחולה עלול להפסיק לנשום. מאחר שבבית החזה קיימת הפרדה לשתי ריאות ולשני חללי אדר, פוגעת פציעה זו לרוב רק בריאה אחת והשנייה יכולה להמשיך לנשום.

אספקת הדם לריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אספקת הדם לריאות היא כפולה. כמות קטנה של דם מחומצן מגיעה מאבי העורקים באמצעות עורקי-הסימפונות ומספקת חמצן לסימפונות פלאורה.

מרביתו של הדם מובאת לריאות במחזור הריאות כדי שיתחמצן. הדם המגיע בעורקי הריאה הוא דם בלתי מחומצן. הוא נכנס אל תוך העורקים, ההולכים וצרים, ומגיע עד רשת הנימים שבדפנות הנאדיות, שם הוא קולט חמצן ופולט פחמן דו-חמצני. לאחר שהפך על ידי כך לדם מחומצן, יוצא הדם מן הריאות באמצעות ורידי הריאות ומגיע ללב. כלי הדם נכנסים לריאות יחד עם הסימפונות ומתלווים אליהן במהלכן. הריאות מקבלות במשך יחידת זמן את אותה כמות דם שמקבלים כל שאר חלקי הגוף יחד.

הנשמה מלאכותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהנשמה מלאכותית מבוצע אוורור הריאות לא על ידי הגוף עצמו, אלא על ידי עזרה מבחוץ. בהנשמה מלאכותית מבצעים חיקוי פעולת שרירי הנשימה. קיימות מספר שיטות של הנשמה מלאכותית:

חיקוי פעולת שרירי הנשימה מתבצעת על ידי לחץ שלילי על בית החזה והבטן – דבר שהיה מתבצע באמצעות מכונות הנשמה באמצע המאה הקודמת (ראה, ריאת ברזל), בעיקר בקרב חולי פוליו קשה. כיום לא משתמשים כלל במכונות אלו, ורק כ-10 אנשים בעולם השתמשו בה נכון לשנת 2015.

מכונות הנשמה של היום משתמשות בלחץ חיובי – כלומר "דוחפות" אוויר לתוך הריאות במקום התהליך הפיזיולוגי בו אוויר "נשאב" אל הריאות עקב קיום תת-לחץ בהן.

תפקידים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד התפקידים הקשורים להחלפת גזים, הריאות מבצעות גם את התפקידים הבאים:

  • משפיעות על ריכוז של סמים שונים בדם העורקי.
  • ממירות אנגיוטנסין (פפטיד המעלה את לחץ הדם) מסוג אחד לסוג שני על ידי אנזים המרה.
  • מנקות קרישי דם קטנים שנוצרו בוורידים.
  • מווסתות את הלחץ החלקי של פחמן דו-חמצני בדם ובכך גם את רמת החומציות (pH) שלו.
  • משמשות כרקמה המקיפה את הלב ומגינה עליו מפני מכות ולחצים.
  • מסננות בועיות גז הנוצרות בדם ורידי - למשל, אחרי צלילה.

הריאה אצל אדם מעשן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריאות מורכבות מקרוב ל־300 מיליון שקיות קטנטנות הנקראות נאדיות, כאשר בעזרתן פחמן דו-חמצני מגוף האדם מוחלף בחמצן מהאוויר בחוץ. מחלות שונות בגוף האדם פוגעות ישירות בנאדיות, כמו שעושה אמפיזמה (נפחת), מחלה הנגרמת עקב עישון. כמו כן, העישון גורם להצרת הסימפונות והנאדיות, המרכיבות את הריאות, ומקשה על הנשימה. הוא גם פוגע ביכולתן של הריאות לנקות את עצמן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]