שינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור של ילדה ישנה משנת 1871
ילדות ישנות על האח (אלברט אנקר , 1895)

שינה היא מצב פיזיולוגי, הפיך ומחזורי, המאופיין בפעילות ותגובה לגירויים בעוצמה הנמוכה מעוצמת התגובה בזמן ערות. השינה תופסת קרוב לשליש מחייו של האדם, אך למרות זאת ידוע עליה מעט יחסית.

מצבי שינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השינה נחלקת למספר מצבים, כאשר ההבחנה הבולטת היא בין מצב של שנת REM‏ (Rapid Eye Movement) לבין יתר מצבי השינה. שינה היא תהליך מחזורי אשר מאורגן בצורה של סבבים, כך שכל סבב מורכב ממצבי השינה השונים אשר באים בסדר קבוע אחד אחרי השני.

את מצבי השינה נהוג לאפיין בעיקר בעזרת הדפוסים שנמדדים בזמן השינה על ידי מכשיר אלקטרואנצפלוגרם (אא"ג). דפוסים אלה, המכונים "גלי מוח", משקפים מאפיינים כללים של הפעילות החשמלית של רשתות תאי העצב במוח.

שלב 2 בשינה. דפוס האא"ג מסומן במסגרת אדומה. כישורי השינה מודגשים בקו אדום.
שנת REM. אא"ג מסומן במסגרת אדומה. תנועות עיניים מודגשות בקו אדום.

שלבים שאינם שנת REM[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצב השינה הראשון הוא מצב של מעבר מעוררות לשינה, במהלכו יש אובדן חלקי של המודעות לסביבה. במהלך שלב זה נצפות לעתים תופעות של קפיצת הירדמות ואף חוויות דמויות חלום המכונות הזיות היפנגוגיות.

בדפוס גלי מוח באא"ג, מצב זה מתאפיין במעבר הדרגתי מגלי אלפא שנפוצים בזמן ערות (בעלי תדירות של 8-13 הרץ) לגלי תטא (שתדירותם 4-7 הרץ).

במצב השינה השני המודעות לסביבה החיצונית נעלמת ופעילות השרירים יורדת. זוהי עדיין שינה קלה, ממנה קל יחסית להתעורר. פעמים רבות, אנשים המתעוררים מהמצב הראשון או השני של השינה כלל אינם מודעים לכך שהם נרדמו.

גלי המוח בשלב זה מאופיינים על ידי הופעת דפוסים המכונים מכלולי K וכישורי שינה.

השלב הבא מכונה שנת גלים איטיים (Slow-wave sleep). זהו המצב של השינה העמוקה ביותר, והרגישות הנמוכה ביותר לגירויים חיצוניים.

כפי ששמו מרמז, בשלב זה נצפים באא"ג גלי מוח איטיים מאוד, גלי דלתא, שתדירותם 0-4 הרץ והם בעלי משרעת גבוהה. בהתאם לעלייה ההדרגתית בשיעור גלי הדלתא, לעתים מחלקים את שנת הגלים האיטיים לשני שלבים שונים (שלבים 3 ו-4).

שנת REM[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת REM, המוכרת בתור שנת חלום, היא שלב בשינה שהתגלה בשנת 1953 על ידי יוג'ין אסרינסקי ונתניאל קלייטמן מאוניברסיטת שיקגו. בשלב זה, הפעילות המטבולית וקצב פעימות הלב עולים בחדות, ובולטים ריצודי העין המהירים, שעל שמם הוא נקרא (באנגלית REM - Rapid Eye Movements, ובעברית תנועת עיניים מהירה - REM, או תנועות עיניים מהירות - תע"מ).

כאשר מעירים אדם משלב זה בשינה, הוא כמעט תמיד ידווח על חלום בו היה שקוע (שיעור ההיזכרות יורד ככל שעובר זמן ממושך יותר מסיום תנועות העיניים ועד ליקיצה). חלומות REM הם על פי רוב חזותיים ועשירים בהתרחשויות ובדימויים.

במקביל, במהלך שנת REM משותקים שרירי השלד מהצוואר ומטה. שיתוק זה מונע מן האדם, שחולם בשלב זה חלומות פעילים, "לבצע" את מה שהוא חולם.

בשנת REM ישנה ירידה משמעותית ברגישות לגירויים שונים (רעש, טמפרטורה וכדומה), אך גירויים בעלי משמעות (למשל השמעת שמו של האדם הישן) עשויים לגרום להתעוררות באופן מיידי.

דפוס הפעילות באא"ג בזמן שנת REM דומה מאוד לדפוס בזמן ערנות. בנוסף, דימות מוחי מראה כי במהלך שנת REM ישנה הפעלה של קליפת המוח באזורים האחראים על קלט חושי, פעילות מוטורית ושפה[1].

באדם בוגר שנת ה-REM היא כחמישית מזמן השינה הכולל, אך שיעור זה משתנה עם הגיל. אצל תינוקות וילדים נמשך ה-REM זמן רב יותר, אם כי מאפייניו שונים ממאפייני שנת ה-REM המבוגרת. ילדים בגיל הגן ממעטים לדווח על חלומות‏[2].

סבבי השינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבב שינה נמשך בין 90-110 דקות. בכל סבב, מצבי השינה מופיעים לרוב בסדר הבא:

מצב 1 ← מצב 2 ← שנת גלים איטיים ← מצב 2 ← שנת REM

בסוף שנת ה-REM מתרחשת לעתים יקיצה קצרה, שאחריה מתחיל סבב השינה הבא. כאשר אין יקיצה בסוף שנת ה-REM, הסבב הבא מתחיל ישירות במצב 2.

החלוקה הפנימית בין השלבים משתנה במשך שנת הלילה. בסוף הלילה מצב REM מתארך יותר, ואילו מצבי השינה העמוקים מתקצרים.

מחזורי ערות ושינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שעון ביולוגי
מחזורי שינה וערות.

מחזורי הערות והשינה מתואמים לרוב עם השעון הביולוגי של הגוף, שפועל על פי מחזוריות של קצת יותר מ-24 שעות. השעון הביולוגי מסתנכרן לפי תנאי התאורה החיצונית, כך שבאופן טבעי אנו נוטים לישון בשעות החושך ולהיות ערים בשעות האור. בתוך מחזור זה קיימים שני פרקי זמן של ישנוניות מרבית - אמצע הלילה ושעות אחר הצהריים המאוחרות - ושני פרקי זמן של ערנות מרבית - מוקדם בבוקר ובערב.

עם זאת, השעון הביולוגי ועיתוי השינה מושפעים גם מתאורה מלאכותית. מסיבה זו, דפוסי השינה בעולם המודרני שונים מאלו שהיו קיימים בעבר, ומשתנים גם בהתאם לתרבות. חשיפה לאור מלאכותי בשעות לא שגרתיות עשויה להוציא מסינכרון את השעון הביולוגי, ולגרום לאדם לחוות עייפות או ערנות יתר.

קיימים הבדלים בפעילות השעון הביולוגי בין אנשים שונים, ולפיכך גם הבדלים במחזורי הערות והשינה. "ציפורי לילה" הוא כינוי לאנשים הנוטים לדחות את שעת השינה ולהישאר ערים בשעות מאוחרות בלילה. תופעה זו מקושרת לעתים לתסמונת פאזת השינה הדחויה, שקשורה ככל הנראה למאפיינים גנטיים של פעילות השעון הביולוגי. התופעה של "ציפורי לילה" נפוצה במיוחד בקרב ילדים ומתבגרים, ומעוררת אצלם קושי לאור שעות הפעילות בבתי הספר.

תפקוד המוח והמערכת האנדוקרינית בשינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוח ממשיך לעבד גירויים מהסביבה. השינה קשורה בתפקודם של שלושה מוליכים עצביים: סרוטונין, נוראפינפרין והיסטמין. רמתם פוחתת עם ההירדמות ועולה עם ההתעוררות. ההיסטמין אחראי על הרדמה ועוררות הגוף ואילו הפחתת הפעילות של סרוטונין ונוראפינפרין גורמת את שנת REM. הפרשת יתר של היסטמין גורמת לנדודי שינה, ואילו אנשים שנוטלים תרופות נוגדות אלרגיה אנטי-היסטמיניות נוטים לנמנום.

בנוסף, הגוף מפריש הורמון הקרוי קורטיזול בצורה מחזורית במהלך היממה. עם ההתעוררות בבוקר הפרשת הקורטיזול בדם עולה, ואילו בשעות הערב, לקראת השינה ובתחילתה הפרשת הקורטיזול בדם יורדת. רמת הקורטיזול עולה גם במקרים אחרים שבהם יש צורך באספקה מוגברת של מקורות אנרגיה לתאי הגוף, כמו במצבי דחק.

הורמון מרכזי נוסף הגורם להרדמות הוא המלטונין, הורמון טבעי המופרש על ידי בלוטת האצטרובל הממוקמת במרכז המוח. במשך היום, בלוטת האיצטרובל איננה פעילה, אך כאשר החשיכה יורדת, השעון הביולוגי הנמצא בהיפותלמוס מפעיל אותה, והיא מתחילה לייצר ולהפריש לדם מלטונין. שעת השיא של הפרשת המלטונין היא תשע בערב. בשעה זו רמת המלטונין בדם עולה, ואנו מרגישים פחות ערניים ויותר עייפים. רמות המלטונין נשארות גבוהות במשך כ-12 שעות, עד לירידה משמעותית ברמתו בדם בתשע בבוקר. גירוי של אור מפחית באופן ישיר את הפרשתו. ילדים מפרישים יותר מלטונין ממבוגרים. עם הגיל, הפרשתו פוחתת.

משך השינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משך שעות השינה המיטבי שונה מאדם לאדם. מרבית המחקרים ממליצים על משך שינה של 7 עד 8 שעות לאדם בוגר [דרוש מקור]. איגוד השינה הלאומי בארצות הברית (NSF) ממליץ לבוגרים על משך שינה ממוצע של בין 7 ל-9 שעות‏[3]. לנשים בהריון מומלץ לישון יותר מ-8 שעות בלילה.

ילדים ובני נוער זקוקים ליותר שעות שינה מאדם בוגר. למעשה, השינה היא הפעילות העיקרית של המוח בתחילת החיים‏[4]. תינוקות עד גיל שנה ישנים כ-14 שעות בממוצע ליום, בגיל 4 משך השינה הממוצע הוא כ-12 שעות, ובגיל ההתבגרות מדובר כבר בערך ב-8 שעות‏[5].

בלחץ החיים המודרניים והתאורה המלאכותית, שיעור השינה הממוצע הוא פחות מהמומלץ, ונמצא קשר בין תוחלת חיים נמוכה יותר לבין מיעוט בשינה (במיוחד פחות מ-6 שעות שינה לבוגר), עלייה בסיכון למחלות לב וכן בעיות בזיכרון, לחץ, דיכאון, סיכון מוגבר לתאונות ועוד[דרוש מקור]. עם זאת, נמצא כי שינה ארוכה במיוחד אינה מועילה לאריכות ימים ואף עשויה להזיק[דרוש מקור].

כושר גופני אינו גורם להארכת משך השינה, אך מחמם את הגוף ולפיכך מביא להתארכות תקופת השינה העמוקה, שתורמת לצינונו. פעילות ספורטיבית שנעשתה במשך היום מקלה על הירדמות מהירה בלילה.

נמצא כי עם עליית הגיל, השינה הולכת ומתקצרת ומלווה בפרקי ערות רבים בקרב האדם ויתר היונקים, כחלק מהתהליך הטבעי של הזיקנה[6]. בעיה זו חמורה במיוחד בקרב הלוקים במחלת אלצהיימר.

תפקידי השינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולת השינה הצליחה להישמר לאורך האבולוציה משום שהיא חשובה להתפתחות ולתפקוד‏[4]. תפקידיה של השינה אינם ברורים במלואם, וגם לא ברור מדוע ישנם בני אדם המסוגלים לישון מעט מאוד (ידועים כאלו המסוגלים להסתפק בשינה שבין שעה לשעתיים בלילה). בעבר סברו ששינה נובעת מהצטברותם של רעלנים בעלי השפעה מרדימה, אך תאוריה זו ננטשה. אריסטו סבר שהשינה נגרמת מצינון אדי הלב בידי המוח (שלפי השיטה האריסטוטלית היה איבר קירור גרידא). החל משנות ה-80 של המאה ה-20 הועלו כמה תאוריות חדשות בעזרת מחקרים מתחומים שונים של מדעי המוח:

  • השינה מסייעת בהפרשת חומרים חיוניים. ייתכן שהיא קשורה להגדלת מספר החלבונים, וידוע שהורמון הגדילה מופרש במהלך מצבי שינה עמוקים. כמו כן ידוע גם שקורטיזול מופרש בעיקר בשלבי השינה האחרונים וזו ככל הנראה בין הסיבות לכך שהעדר שינה פוגע במיוחד במערכת החיסונית. בעלי חיים שנמנעת מהם שינה מתים בתוך פחות משלושה שבועות. ישנה אף מחלה תורשתית נדירה בבני אדם, שאינה מאפשרת להם לישון, ובסופו של דבר, אחרי כמה חודשים, גורמת למותם.
  • איפוס ספי הגירוי - חלק מהמתווכים העצביים הקשורים בחשיבה ערנית יורדים בריכוזם בזמן שינה, כך שסף הגירוי של נוירונים במוח יכול להתאפס מחדש לרמה הרגילה. סבורים שזהו המקור לעצבנות המאפיינת חוסר שינה ולרמות הערנות ובהירות החשיבה שהמאפיינת אנשים שניעורו זה עתה.
  • חידוש מתווכים עצביים - בזמן השינה רדיקלים חופשיים המצטברים במוח מנוקים על ידי אנזימים מתאימים, ואף האנזימים עצמם שנפגעו במהלך הערנות מתחדשים. נמצא שחסך שינה קיצוני יכול לגרום למוות, והועלתה הסברה שהצטברות נזק תאי זה היא הסיבה. כמו כן ובהתאם לתאוריה זו נמצא שבעלי חיים קטנים ובעלי קצב חילוף חומרים גבוה זקוקים ליותר שינה מעמיתיהם הגדולים (מכרסמי כיס ישנים כ-18 שעות ביום, לעומת תנינים שישנים כ-2-6 שעות).
  • השינה מונעת היחשפות לטורפים - זהו רעיון שמקומו בפסיכולוגיה האבולוציונית, ולפיו השינה מאפשרת לבעל החיים להימנע מתנועה במשך זמן ממושך, ובכך להפחית את סיכוייו להיטרף.
  • שינה עוזרת ללמידה - שיטה מעניינת להקניית ידע היא השמעת קלטת אודיו שבה מדוקלם חומר הלימוד באוזניו של אדם ישן. כפי שהוכיחו ניסויים רבים, שיטה זו אינה עובדת[דרוש מקור]. עם זאת, ישנן טענות שלפיהן חומר שישונן קודם לשינה ייזכר טוב יותר.
באופן כללי, רווחת ההנחה שיש קשר כלשהו בין שנת REM לבין לימוד. סריקות מוח שנערכו לבעלי חיים בשנתם חיזקו סברה זו[דרוש מקור]. שנת REM מתארכת בימים שאחרי לימוד אינטנסיבי וחסך בה צפוי לגרום לקשיים בזיכרון. מחקרים פסיכולוגיים שנערכו על חולדות מצאו כי כשלימדו חולדות לעבור מבוך, ואז מנעו מהם את שנת ה-REM, הן הראו ביצועים גרועים יותר בהשוואה לחולדות שישנו שנת לילה סדירה[דרוש מקור]. כשנחקר נושא זה בבני אדם נמצאו תוצאות דומות. אנשים שלא יכלו לישון שנת REM הראו יכולות גרועות יותר במטלה שנלמדה יום קודם לכן[דרוש מקור]. ידוע, אף על פי כן, על אנשים ששמרו על יכולותיהם הקוגניטיביות גם בהיעדר שינה מסוג זה[דרוש מקור].
  • שינה כפועל יוצא של מערכות נוירוניות - נמצא ששנת החלומות היא פועל יוצא של סידור עצמי של רשתות נוירוניות, בזמן הסידור מחדש של הקשרים הסינפטיים ניתוק מהמציאות הוא חיוני לשרידה. "חלימה" מסוג זה נמצאה יעילה בסידור מערכות בינה מלאכותית המבוססות על רשתות נוירונים.
  • שינה שומרת אנרגיה - במהלך שלבי השינה העמוקים (אך לא במהלך שנת REM) הגוף צורך הרבה פחות אנרגיה. בשל כך, חיות קטנות, שהפעילות המטבולית בגופן גבוהה במיוחד, זקוקות לשינה רבה יותר מזו שזקוק לה האדם.
  • הפעילות הספונטנית בקליפת המוח במהלך שינה מחלישה את הקשרים הסינפטיים במעגלים עצביים. הוכחות מעידות שהשינה מחלישה קשרים בין תאי עצב. זהו ממצא מפתיע משום שחיזוק קשרים אלו במהלך ערות תומך בלמידה ובזיכרון. אבל בהחלשת סינפסות, שינה עשויה לשמור על תאי המוח מפני רוויה בשל חוויות יום-יומיות ומפני צריכה עודפת של אנרגיה‏[7].

הפרעות שינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שנדודי שינה הם הפרעת השינה הנפוצה והידועה ביותר, ישנן כמה הפרעות שינה בולטות אחרות. בילדים במיוחד הרטבת לילה וסהרוריות, כלומר הליכה מתוך שינה. התופעה האחרונה פוקדת גם מבוגרים, אך בשיעור קטן. לעתים נדירות סהרוריות כוללת לא רק הליכה אלא גם ביצוע פעולות נוספות ולעתים כאלה בעלות רמת מורכבות גבוהה, ומקושרת למרכיבים גנטיים אך גם למרכיבים נפשיים (למשל חרדה או לחץ נפשי כתוצאה מאירועים שונים בחיים, החל מלחצים שונים הקשורים לאורח החיים כגון עבודה או לימודים וכלה בתסמונת פוסט טראומטית).

הסבר נוסף להפרעות שינה מוצע על ידי תאוריית השינה המקומית. לפי תאוריה זו, חלקים מסוימים של המוח יכולים להיות במצב שינה כשבו-זמנית חלקים אחרים יכולים להיות במצב עירנות, ולכן יכול, במקרים כאלה, האדם לבצע באופן בלתי נשלט ומתוך שינה מעשים מסוימים. שינה, לפי תאוריה זו, יכולה להתרחש גם כאשר רק רוב (ולא כל) תאי העצב במוח נמצאים במצב שינה‏[8].

נרדמות (נרקולפסיה) היא הפרעה מסוכנת ביותר, הגורמת ללוקה בה התקפי שינה פתאומיים ובלתי צפויים, הנמשכים בין דקות בודדות לזמן רב. התקף כזה יכול לפקוד אדם גם בשעת פעילויות שונות המצריכות עירנות מלאה, כמו למשל נהיגה או חציית כביש, ולפיכך הוא מציב סכנת חיים. מצב השינה שאליו עובר הנרקולפטי הוא שנת REM, ולפיכך הוא צפוי לרפיון שרירים מוחלט. במקרים רבים האדם הנרקולפטי סובל מעייפות כללית, גם בזמן עירנות. הטיפול בנרקולפסיה הוא מגוון ונעשה בין היתר באמצעות תרופות ממריצות כגון ריטלין.

קטפלקסיה היא הפרעה נדירה יותר הקשורה לשינה. בדרך כלל היא מלווה בהפרעת הנרקולפסיה. באנשים הסובלים מהפרעה זו ישנו בשלב היציאה מהשינה מצב של שיתוק שרירים, בדיוק כמו בשנת ה-REM. הדבר גורם לכך שגופו של האדם נשאר משותק כמה דקות לאחר ההתעוררות - האדם התעורר אולם איננו מסוגל להזיז את אבריו. בחלק מן המקרים מלווה השיתוק בהזיות היפנוגוגיות דמויות חלום. התרחשות של מצב קטפלפטי באדם יכולה להיות כרונית או חד פעמית ובכל מקרה אינה מזיקה ואינה מעידה על בעיות נוספות (כאמור מלבד נרקולפסיה, בחלק מהמקרים).

נדודי שינה (אינסומניה) היא איחור בהירדמות שיכול לנבוע כתוצאה מדום נשימה בשינה או כתוצאה מסיבות אחרות כגון לחצים נפשיים המונעים השראת שינה. תופעה הפוכה היא קשיים בהתעוררות.

תופעה דומה לנדודי השינה היא תסמונת פאזת השינה הדחויה המתבטאת בשעון ביולוגי עם תזמון מאוחר מהרגיל. ההבדל בין תסמונת זו לבין נדודי שינה היא שאנשים הסובלים מתסמונת זו נוטים לא רק להרדם בשעות מאוחרות מהמקובל בחברה אלא גם להתעורר מאוחר יותר, במחזוריות סדירה וקבועה כמו מי שלא סובל מתופעה זו, אך בשעות שונות. להפרעה זו ישנו ביטוי גם בשינויים במחזורים יממתיים אחרים של הגוף, כגון שיא הערות, טמפרטורת הגוף ופעילות הורמונלית (בניגוד לנדודי השינה שהם קשיים בהירדמות אף על פי ששאר המחזורים מעידים על שעון ביולוגיה תקין, כזה שאין בו פאזת שינה דוחה). הגורם לשוני במחזור היממה בשעון הביולוגי הוא גנטי ומתבטא בתגובה מאוחרת של הגוף להחשכה ולהופעה של אור. ההפרעה לרוב מיוחסת לגיל ההתבגרות אך במקרים מסוימים נמשכת גם לבגרות. לפיכך, הטיפול הבסיסי הנהוג בתסמונת זו הוא החשכה וחשיפה לאור (פוטותרפיה) בתזמונים מחושבים ואיחור של זמן השינה (מניעת הירדמות במהלך היום ועל ידי כך התשת הגוף לצורך הירדמות בערב שאחרי כן). לעתים טיפול מעין זה אינו צולח ואז נעשה שימוש גם בהורמון השינה, מלטונין, למשך מספר חודשים. לא נעשה שימוש בכדורי שינה לצורך טיפול בהפרעה זו משום שאינם משנים את מחזורי השעון הביולוגי אלא משרים שינה שטחית בלבד ואינם מתאימים לשימוש של חודשים בעיקר בשל תופעות הלוואי שלהם.

דום נשימה בשינה אינה נחשבת להפרעת שינה בפני עצמה אלא לתסמין של בעיות גופניות אחרות ומתבטאת בהפרעה למהלך השינה התקין על ידי הפסקות נשימה בזמן שינה. באופן תקין, הפסקות נשימה אינן מופיעות כלל או שמופיעות עד שתי הפסקות נשימה בשינה במהלך השינה, ההפסקות הן קצרות (לא יותר מכמה שניות), ללא נחירות וללא התעוררות כתוצאה מכך. הדבר נחשב להפרעה כאשר קיימות מעל 2 הפסקות נשימה בלילה והן מלוות בתסמינים של נחירות חזקות ו/או התעוררויות מרובות בלילה כתוצאה מהן ו/או אורך בלתי רגיל שלהן. הפסקת הנשימה יכולה להיגרם כתוצאה מחסימה חלקית של דרכי האוויר בזמן השינה או מחסימה מלאה. בין הסיבות הנפוצות להופעת דום נשימה מצויה השמנת יתר (רקמות השומן לוחצות על דרכי האוויר העליונות, במצבים קיצוניים הן גם מפריעות להתרחבות בית החזה לצורך נשימה בזמן שכיבה) ובמקרים מסוימים עקב דרכי נשימה צרות (למשל בשל מבנה האף), הופעת פוליפים בדרכי הנשימה העליונות או בעיה חסימתית אחרת כגון מקארוגלוסיה (לשון מוגדלת). ההפרעה מתבטאת במקרים אלו בנחירות חזקות במיוחד, בהפסקות שינה מרובות לצורך פעולת נשימה רצונית, שינה בישיבה (לעתים אדם עובר לתנוחת ישיבה חלקית או מלאה מתוך שינה, מבלי להתעורר לצורך העניין. הדבר נחוץ משום שבתנוחת הישיבה יש אלימינציה של הגורם שחוסם את דרכי הנשימה) וכן עייפות רבה מאוד במהלך היום. במקרים קיצוניים, החסימה היא כל-כך גדולה, שנשמעות מעין נחירות גם בנשימה בזמן עירנות (בשל מעבר האוויר דרך פתח צר מידי, מהסיבות הנ"ל). הפרעה זו במבוגרים נחשבת למסכנת חיים משום שהאדם העייף, כדי לפצות על המחסור בשינה סדירה ועמוקה, מתנהג באופן דומה למי שסובל מנרקולפסיה - עייפות והירדמויות מרובות וקצרות במהלך היום, לעתים במהלך פעולות כגון נהיגה, אך לא בזמן הליכה או פעילויות אחרות המצריכות פעילות גופנית, וההפרעה נעלמת באמצעות טיפול ישיר בגורם לכך כמו למשל השלת המשקל העודף, ניתוח להוצאת פוליפים או תיקון מבנה דרכי הנשימה העליונות וכן שימוש בCPAP השואב אוויר מהסביבה ומחדיר אותו בלחץ גבוה יותר אל דרכי הנשימה העליונות באמצעת מדחס ומסיכה המכסה את האף והפה (למשל במקרים של מאקרוגלוסיה משום שבהם לא ניתן לטפל ישירות בגורם).

בילדים דום הנשימה בשינה יכול להיגרם מאותן סיבות שאצל מבוגרים וכן קשור, לטענת חלק מהחוקרים ואנשי המקצוע, לתופעת המוות בעריסה (סטטיסטית הוכח קשר בין תופעה זו לבין שינה על הבטן אצל תינוקות ופעוטות וכן עישון פסיבי).

כדורי שינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדורי שינה אינם פתרון להפרעות שינה בעיקר בגלל פגיעה בשלבי השינה החיוניים, שינה המושרה על ידי כדורי שינה היא שטחית וחלק שנת ה-REM בה קצר מדי. כמו כן הגוף מפתח סבילות לכדורי שינה במהירות רבה. סבילות זו מובילה ללקיחת מינוני יתר מהגלולות, דבר שסכנתו מרובה. מלבד זאת, תרופות רבות גורמות לישנוניות במהלך היום, שינויים במצב הרוח ובעיות ריכוז. עם זאת, בשנים האחרונות פותחו כדורי שינה מדור חדש, המאפשרים כניסה לשלבי השינה החיוניים ואינם גורמים להתמכרות או לתופעות לוואי. השימוש בכדורים אלו מחייב מרשם רופא.


יבורך ממציא השינה: גלימה זו המכסה כל מחשבות אנוש, מעדן זה המשבית את הרעב, מים אלו המרווים את הצמא, אש זו המחממת את הצינה, צינה זו המפיגה את החום, ובקיצור, המטבע הכללית לקניית כל הדברים, המאזניים והמשקלות המשווים את הרועה למלך ואת הטיפש לחכם. רק פגם אחד יש בשינה, לפי מה ששמעתי, והוא שהיא דומה למוות, כי בין הישן למת יש הבדל קטן מאוד

דון קיחוטה, חלק שני פרק 68, תרגום לואיס לנדאו

שינה בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות ובשירה לאורך דורות ניתנו התייחסויות רבות לנושא השינה, למעלותיה וההנאה ממנה אך גם התייחסות אליה כסמל לעצלנות. באירופה התפתחה אמונה טפלה לפיה אין לצלם אנשים ישנים משום הדמיון בין הישן למת והחשש שמא זה יהיה גורלו של הישן. מקורה של אמונה טפלה זו היא במנהג שהתפתח מוקדם יותר, גם הוא ממניעים של אמונה טפלה וכן ממניעים דתיים, לפיו מצלמים את המתים טרם קבורתם כאשר הם לבושים וישובים ומוצבים כאילו שהם ישנים. הצילום נועד לאפשר למתים חיי נצח בעולם הבא. המנהג אמנם כבר לא קיים (אלא כצילום המתים לצורכי הנצחת, בעיקר אצל נוצרים שנוהגים גם להציג את הגופות בארון תקופה מסוימת טרם הקבורה), אך האמונה הטפלה עדנה קיימת באזורים מסוימים אצל חלק מהאנשים.

בתרבויות המערב נהוגה שינה בנפרד, כל פרט ישן במיטה משלו מלבד ההורים שישנים יחדיו. אולם, בתרבויות המזרח כל המשפחה ישנה יחדיו או שההורים ישנים עם הילדים הקטנים וכל שאר הילדים ישנים יחדיו במיטה אחת. לידלוף חקרה את הרגלי החיים של שבט אינדיאני בדרום אמריקה וספרה יצר תורת חינוך מערבית שמבוססת על הרגלי החיים האינדיאנים והיא מכונה "עקרון הרצף" התרגום הישיר של שם ספרה מאנגלית הוא "איך לגדל ילדים מאושרים". אחד מעקרונות היסוד של "עקרון הרצף" הוא עקרון הלינה המשותפת, כולם ישנים על מיטה אחת גדולה. כך הילדים אמורים לשון שינה רגועה יותר, בטוחה יותר וכתוצאה מכך גם לגדול להיות אנשים שלווים יותר ופחות חרדתיים. יש גם הטוענים שילדים שישנים רגוע יכולים לממש טוב יותר את הפוטנציאל האינטלקטואלי שלהם מכיוון שהרוגע מאפשר לאינטליגנציה לגדול בצורה יעיל ביותר במהלך השינה.

שינה אצל בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את מצבי השינה הנוירולוגיים קשה לזהות אצל בעלי חיים מסוימים. במקרים אלו ניתן להגדיר את השינה באמצעות מאפיינים התנהגותיים כמו תנועה מינימלית, תנוחות אופייניות, ותגובה מופחתת לגירוי חיצוני. בעלי חיים צמחוניים הנזקקים לתקופת ערות ארוכה כדי לאסוף ולצרוך את התזונה שלהם, בדרך כלל עשויים לישון פחות, מאשר טורפים בגודל דומה שמבזבזים פחות זמן על אכילה. סוסים ואוכלי עשב אחרים יכולים לישון בעמידה, אבל חייבים לשכב לפרקי זמן קצרים במהלך שנת REM. ג'ירף, למשל, צריך לנוח בשנת REM במשך כמה דקות בכל מחזור שינה. עטלפים מסוגלים לישון בזמן שהם תלויים במהופך. כמה יונקים ימיים וכמה ציפורים יכולים לישון כאשר חצי אחד של המוח ישן בעוד החצי השני ער.

הג'ירפה היא אלופת השינה הקצרה, היא ישנה חצי שעה ביום וגם זאת לא ברציפות, פרקי השינה של הג'ירפה לא עולים על עשר דקות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sadeh, A., & Gruber, R. (1998). Sleep disorders. In T. Ollendick (Ed.), Comprehensive clinical psychology, 5., pp. 629-653. Oxford, England UK: Pergamon/Elsevier Science.
  • Wolfson, A. R., & Carskadon, M. A. (1998). Sleep schedules and daytime functioning in adolescents. Child Development, 73 (2), 405-417.
  • Wolfson, A.R. (1996). Sleeping patterns of children and adolescents: Developmental trends, sisruptions and adaptations. Child and adolescents psychiatric clinics of north America, 5, 549-568.

.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hong CCH, Harris JC, Pearlson GD et al. (2008). "fMRI evidence for multisensory recruitment associated with rapid eye movement during sleep". Human Brain Mapping 30 (5): 1705–22. doi:10.1002/hbm.20635. PMID 18972392. 
  2. ^ Age Differences in Dream Reports, על פי הספר Finding Meaning In Dreams
  3. ^ NSF כתבה: How Much Sleep Do We Really Need?,‏ 29.12.13
  4. ^ 4.0 4.1 שי-קרין, נ. (2003). הפרעות שינה - איך מזהים אותן ולמה כל-כך חשוב לטפל בהן. מאתר פסיכולוגיה עברית.
  5. ^ Iglowstein I, Jenni OG, Molinari L and Largo RH (2003). "Sleep duration from infancy to adolescence: Reference values and generational trends". PEDIATRICS 111 (2): 302-7. doi:10.1542/peds.111.2.302. 
  6. ^ ד"ר איתי גל, מחקר: מבוגרים זקוקים לפחות שעות שינה, ynet,‏ 04.02.10
  7. ^ סיינטיפיק אמריקן ישראל, ‏לישון כדי לגזום / ג'וליו טונוני וקיארה צ'ירלי, באתר "הידען", 30 בדצמבר 2013
  8. ^ http://sciam.co.il/archives/6226

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.