קטיעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה, ניסוח לא טוב.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

קטיעה היא הסרה של איבר או חלק מאיבר מהגוף.

כריתת איבר יכולה להיעשות מסיבות הבאות:

  • סיבות רפואיות:
    • הסרת איבר פגום המסכן את בריאות הגוף כולו (למשל בשל סרטן או נמק)
    • הסרת איבר פגום שאינו מסכן את בריאות הגוף כולו אך מפריע לתפקודו (למשל החלפת רגל פגומה שאינה ניתנת לשיקום בתותב)
    • לשם השתלתו בגוף אחר.
  • כדי להתאים את הגוף לתפקיד מסוים, כמו קטיעת הזנב ואפרכסות האוזן של כלבים המיועדים לתקיפת בני אדם, כדי שאלו לא יוכלו לתפוס אותם בקלות,
  • ענישה - הסרת ידי גנבים, סירוס אנסים,
  • מסורת עממית כגון כריתת דגדגן,
  • כחלק ממעשה פשע (שליחת שן או אצבע כאות חיים מאדם חטוף),
  • להיגרם במהלך תאונה,
  • קטיעה להיות מולדת - יש, למשל, אנשים שנולדים עם יד אחת.

תוכן עניינים

[עריכה] כריתת איבר כירורגית

כריתת איבר כירורגית היא ניתוח כירורגי להסרת איבר.

[עריכה] מקרים

כאשר מטופל מתבקש לעבור ניתוח לכריתת איבר מסוים, ישנה סיבה לכך. סיבות נפוצות למדי הן אפנדציטיס (מצב מסכן חיים, שבו אם לא יעבור החולה ניתוח להסרת התוספתן, הוא יקרע וידמם לתוך הבטן) ואבנים בכיס המרה (ניתוח בטן שמבוצע כאשר ישנה חסימה משמעותית ביותר בכיס המרה, כאשר כיום מעדיפים להשתמש בלפרוסקופיה לפתרון הבעיה). סיבות נפוצות פחות להוצאת אברים פנימיים הן הגדלה מסיבית או קריעה של טחול (ובמקרים נפוצים אחרים בשל לימפומה הפוגעת בו), או גידול סרטני בלתי ניתן לריפוי על ידי הקרנות באברים כמו הריאה (במקרה שהגידול לא התפשט לריאה השנייה), הכליה (למשל בגידול וילמס) או הקיבה. קיבה נכרתת גם במקרה של כיב עז שאינו מחלים. כריתה של ריאה או כליה מחייבת פעילות תקינה של הריאה או הכליה הנותרת.

[עריכה] סיכונים

לרוב, הטיפול לאחר ניתוח הכריתה הוא מסובך ביותר. בכריתת קיבה, למשל, יש צורך לאכול כמויות מווסתות של אוכל מכיוון שהקיבה שהיא מווסת המזון איננה, ואכילת יתר עשויה להציף את המעי. במקרה של כריתת טחול יש להתחסן מפני חיידקים אלימים ולקחת אנטיביוטיקה כנגד זיהומים המטופלים במצב רגיל על ידי הטחול. במקרה של כריתת ריאה או כריתת כליה יש לעקוב אחר תפקוד האיבר הנותר, למרות שהגוף עשוי לתפקד היטב עם הכליה או הריאה הנותרת.

כריתה של איבר חיצוני כמו שד, עין או גפה מסכנת את המטופל בדיכאון עמוק. התברר שככל שהמאמצים לשיקום האיבר אחרי כריתה או להחלפתו בתותב מוקדמים יותר, כך הנזק הנפשי למטופל הוא קטן יותר. בחלק מהמקרים תהליך השיקום יכול להתחיל מיד אחרי ניתוח הכריתה, ואף בטרם מעירים את המטופל מההרדמה.

[עריכה] תחושת פנטום

כריתת גפה או חלק מגפה יוצרת תחושת פנטום - אשליה שהגפה שנכרתה עדיין קיימת. תחושת פנטום יכולה להיווצר רק אם הקטיעה נעשתה באדם שכבר מלאו לו שמונה שנים. תחושת הפנטום כשלעצמה היא תחושה חסרת נזק והיא עשויה אף להועיל בתפעול תותב. אולם, לבד מתחושת פנטום עשוי להיווצר גם כאב פנטום - כאב שאדם מפרש כאות לנזק בגפה חסרה. כאבים אלה עשויים להיות עזים ולשבש את איכות החיים.

כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא