סינוד ויטבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סינוד ויטבי (אנגלית: Synod of Whitby) הוא כינוס כנסייתי גדול שהתקיים בשנת 664 במנזר ויטבי (Whitby Abbey) שבנורת'מבריה, אנגליה, כדי להכריע באיזה לוח שנה יש להשתמש על מנת לקבוע את חג הפסחא בצורה המדויקת ביותר.

בתום הוועידה, השתכנע מלך נורת'מבריה, אוסוי (אנגלית: Oswiu), כי הלוח הרומי הוא הנכון, ובאנגליה החלו לחוג את הפסחא באותו מועד כמו ברומא.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הגעתו של שליח האפיפיור, אוגוסטינוס (לימים אוגוסטינוס מקנטרברי) בשנת 597 לקנטרברי, בירת ממלכת קנט, על מנת לנצר את האנגלו-סקסונים, הייתה בבריטניה כבר כנסייה נוצרית, עוד מימי האימפריה הרומית – הכנסייה הברטונית-קלטית. משום מרחקם הרב של הברטונים מרומא (הפרובינקיה בריטניה הייתה הגבול המרוחק ביותר של האימפריה במערב) השתמרו אצלם מנהגים קלטיים עתיקים, ובהם גם לוח השנה שלהם.

אוגוסטינוס, כשליח האפיפיור, דרש מן הברטונים שלושה דברים: 1) לחוג את חג הפסחא לפי הלוח הרומי, ולא לפי הלוח המקובל שלהם; 2) לעשות את הטבילה לפי הנוהג הרומי; 3) להטיף את הנצרות בקרב האנגלו-סכסונים שעדיין עבדו אלילים (דבר שהברטונים נמנעו ממנו עד אז). הברטונים סירבו לכל שלושת התנאים הללו, וניתקו בשל כך כל קשר עם האפיפיור ברומא.‏[1]

עם זאת, הברטונים החלו להטיף את הנצרות בקרב האוכלוסייה האנגלו-סכסונית בממלכות הצפוניות של אנגליה, מרסיה ונורת'מבריה, ובכך הביאו למצב בו בפועל, התקיימו על אדמת בריטניה שתי כנסיות נפרדות, המנותקות אחת מהשנייה.

כל עוד הברטונים חגגו את הפסחא במועד שלהם, במקומות היישוב הנידחים בהם הם גרו, הקתולים בחרו להניח להם לנפשם, אך ככל שהשפעתם של הברטונים הלכה וגדלה, ראשי הכנסייה הקתולית ניסו להביא לכך שהם יקבלו על עצמם את הלוח הרומי.

הוויכוח בין הקתולים לקלטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערב כינוס הסינוד, המצב בנורת'מביה היה כזה, שהמלך, אוסוי, השתייך לכנסייה הקלטית, בעוד בנו, הנסיך אלפרד, השתייך לכנסייה הקתולית. המלכה אנפלייד (Eanflæd), גם היא קתולית, זרעה ספרות בליבו של המלך בנוגע לאמינות הלוח הקלטי (שיוכח בעתיד, על ידי בדה הנערץ, כשגוי) והביאה לכך שהמלך זימן את כינוס הסינוד.‏[2]

התאריך המדויק של הסינוד אינו ידוע בוודאות, אך החוקרים סוברים כי הוא התקיים לפני חודש מאי 664, עקב ליקוי החמה שהתקיים באותו חודש, ואשר לא הוזכר בפרוטוקול הסינוד. כמו כן, בדה, בספרו תולדות הכנסייה של האומה האנגלית (לטינית: Historia Ecclesiastica Gentis Anglorum) מציין את הסינוד לפני שהוא דן בליקוי החמה, וההנחה היא כי הוא כתב את האירועים בסדר כרונולוגי.‏[3]

בעת הדיון, טענו הברטונים כי הם קובעים את לוח השנה שלהם על פי המסורת שנמסרה להם מפי קולומבה הקדוש (Saint Columba) ואילו הקתולים הצהירו שאת הלוח שלהם קבעו השליחים פטרוס ופאולוס, וכי הלוח הזה מקובל בכל ארצות הקודש הנוצריות – איטליה, אפריקה, אסיה מצרים ויוון. אחת הטענות שהשמיע הנזיר הקתולי וילפריד (Wilfrid) כלפי הברטונים, הייתה שגם אם קולומבה הוא קדוש ובר סמכתא, הרי שפטרוס, שישו בעצמו אמר לו:"וְאֶתֵּן לְךָ אֶת־מַפְתְּחוֹת מַלְכוּת הַשָׁמָיִם וְכָל־אֲשֶׁר תֶּאֱסֹר עַל־הָאָרֶץ אָסוּר יִהְיֶה בַּשָׁמַיִם וְכָל־אֲשֶׁר תַּתִּיר עַל־הָאָרֶץ מֻתָּר יִהְיֶה בַּשָׁמָיִם",‏[4] הוא סמכות גבוהה יותר מכל קדוש נוצרי אחר. לאור דברים אלה, שאל המלך את הנציג הברטוני, קולמן (Colman), אם ידוע לו, ואם הוא יכול להוכיח, שגם קולומבה קיבל מסר מסוג זה. קולמן טען שלא. אז שאל המלך אם שני הצדדים מסכימים כי ישו אמר לפאולוס את אשר טוען וילפריד. שני הצדדים אישרו זאת. אי לכך, החליט המלך כי יש לאמץ את הלוח הרומי, אשר הסמכות של המוסרים שלו גבוהה יותר. כל הנוכחים הסכימו עם המלך וגמרו אומר לסור מעתה למשמעת האפיפיור.[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנדרה מורואה, דברי ימי אנגליה, (תרגום: לאה וייץ-כהן), מסדה: 1954, עמ' 30.
  2. ^ ג'ורג' מקולי טרווליין, דברי ימי אנגליה, כרך ראשון, (תרגום: א. אריאל), מסדה: 1968, עמ' 59.
  3. ^ Jennifer Moreton, "Doubts about the Calendar: Bede and the Eclipse of 664", Isis 89 (1998), p. 53.
  4. ^ מתי ט"ז, 19.
  5. ^ מורואה, דברי ימי אנגליה, עמ' 30 - 31.