בדה ונרביליס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דמותו של בדה ונרביליס מאוירת בכרוניקת נירנברג, 1493

בֶּדָה וֶנֶרַבִּילִיסלטינית: Beda Venerabilis), הידוע באנגלית כבִּיד המכובד (The Venerable Bede) או הקדוש ביד (לערך 67225 במאי 735) היה נזיר נורתמברי במנזר הקדוש פטרוס בוֶרמוּת ומנזר הקדוש פאולוס ביָארוּ. בדה ידוע כסופר ומשכיל, אשר עבודתו המפורסמת ביותר, "Historia ecclesiastica gentis Anglorum" ("תולדות הכנסייה של האומה האנגלית"), זקפה לו את התואר "אבי ההיסטוריה האנגלית". כמו כן, הרבה לעסוק בכתבי הקודש ובחקר השירה, כפי שניתן ללמוד מחיבורו "דרכי השירה בכתבי הקודש".

האיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמעט כל מה שידוע אודות בדה נדלה מהערה שהוסיף ליצירתו הראשית. בהערה זאת סיפר כי הוא שוּכן במנזר ורמות בגיל שבע, הפך לדיאקון (הדרגה מתחת לכומר) בשנתו ה-19 וכומר בשנה ה-30, תואר שנשא עד מותו. לא ברור אם היה בן למעמד האצולה. מוריו היו ראשי המנזרים בנדיקטוס ביסקופ וקאולפריד, אחרי האחרון, כנראה, התלווה למנזר יארו בשנת 682. שם בילה את מרבית חייו בלמידה, הוראה או כתיבה, והיה להוט בביצוע חובותיו הנזיריים.

בדה קיבל את התואר ה'מכובד', שהיה נהוג לכמרים בתקופה ההיא, סמוך למותו, אולם ללא קשר לקדושה הקתולית. למדנותו וחשיבותו לקתוליות הוכרו בשנת 1899, כאשר הוא הוכרז כ"דוקטור הכנסייה" (תאולוג, שכתביו תרמו להתפתחות הכנסייה הקתולית), הקדוש ביד המכובד.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו מעידים כי הונחו לפניו כל מקורות המידע של זמנו. נהוג להאמין כי ספריית ורמות-יארו אכסנה בין 300 ל-500 ספרים, עניין שהפכה לגדולות באנגליה. ביסקופ עמל רבות כדי לרכוש ספרים במסעותיו המקיפים. בדה היה בקי בספרות אבות הכנסייה, ונהג לצטט את פליניוס הצעיר, ורגיליוס, לוקרטיוס, אובידיוס, הורציוס וסופרים קלאסיים אחרים, אך במורת-רוח קלה. הלטינית שכתב הייתה ברורה באופן כללי ולא ססגונית, והוא היה מספר־סיפורים ממולח. אולם בהתייחסותו לתנ"ך נעשה סגננו מעורפל למדי.

בדה מתרגם את ספר יוחנן

בדה רתם את צורת הפירוש האלגורית למטרתו, והיה, לפי סטנדרטים מודרניים, תם בנושא הנסי והעל־טבעי; אבל, במרבית המקרים כושר שיפוטו הטוב בולט. גילויי הסימפטיה שלו, נדיבותו, אהבתו את האמת והצדק, אדיקותו האמיתית ומסירותו לשירות הזולת הפכו אותו לדמות מרתקת ביותר.

כתביו מחולקים לכתבים מדעיים, היסטוריים, ותאולוגיים. המדעיים כוללים מסות על דקדוק (שנכתבו בעבור תלמידיו), כתב אחד אודות תופעות טבע ("De rerum natura") ועוד שניים בנושא הכרונולוגיה ("De temporibus" ו"De temporum ratione"). בדה חישב מחדש את גיל כדור הארץ, והחל במנהג חלוקת העת הנוצרית ל'לפני הספירה' ו'לספירה'. בדה כתב, כמו כן, כי כדור הארץ היה עגול כ"כדור מגרש-משחקים", מנגד לדעה הרווחת על היותו שטוח.

תולדות הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידוע והחשוב שבכתבי בדה הוא "תולדות הכנסייה של האומה האנגלית", אורכו כ-400 דפים והוא משתרע על חמישה כרכים, המתארים את ההיסטוריה הכנסייתית והפוליטית מימי קיסר ועד להשלמת הספר בשנת (731). עשרים ואחד הפרקים הראשונים, העוסקים בתקופה לפני משימת הקדוש אוגוסטין, התבססו על מקורות עתיקים יותר כדוגמת אורוסיוס, גילדאס, פרוספר טירו ומכתבי האפיפיור גרגוריוס הראשון, יחד עם אגדות ומסורות.

לאחר 596, המקורות שבדה טרח רבות להשיג, באים לידי שימוש יחד עם עדות מילולית, בהתחשבות בחשיבותה הרבה. הוא ציין את כל מקורותיו, ודאג לאמינותם. נהוג ליחס לו את המצאת הערות השוליים. אחת מהערות אלו הייתה ציטוט בנוגע לגיל כדור הארץ, שנגד את הכרונולוגיה המקובלת בכנסייה, עניין שהביא להאשמתו בכפירה.

עבודות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדה ערך מחדש את הוולגטה הלטינית. גרסתו של התנ"ך הייתה בשימוש נצרות המערב עד לימי הרפורמציה, ובשימוש בכנסייה הקתולית עד לשנת 1966. במקום להעתיק ממקור אחד, אסף בדה את התוכן לתנ"ך ממספר מקורות ששילב ליצירת תנ"ך חד־כרכי, להבדיל מתנ"כי תקופתו, שנכתבו בכרכים נפרדים. יש טוענים כי לעבודה זאת הייתה השפעה מקיפה וחשובה יותר משאר כתביו. בדה עמל על תרגום חלקים מהתנ"ך לאנגלית עתיקה, אך אלו לא שרדו לימינו.

בכתביו הנוספים נכללים חיי אבות מנזרי יארו וורמות, וחיי הקדוש קותברט בפרוזה. מרבית כתביו תאולוגיים, ומורכבים מהערות על הברית החדשה והישנה, דרשות ומסות על חלקים מופרדים מכתבי הקודש. עבודתו האחרונה, שהושלמה על ערש דווי, הייתה תרגום ספר יוחנן לאנגלית עתיקה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.