סיפורי הופמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סיפורי הופמןצרפתית: Les Contes d'Hoffmann) היא אופרה בשלוש מערכות מאת המלחין הצרפתי ז'ק אופנבך. הליברית, מאת ז'ול ברבייה, מבוססת על שלושה סיפורים מאת הסופר הגרמני א.ת.א. הופמן: "Der Sandmann", "Rat Krespel" ו־"Die Geschichte vom verlorenen Spiegelbild", כמו גם על מוטיבים מעבודות אחרות שלו. בניגוד ליצירות המקוריות, באופרה מככב הופמן עצמו כגיבור שלושת הסיפורים, הנרקמים לעלילה אחת.

"סיפורי הופמן" הוצגה לראשונה באופרה קומיק בפריז ב-עשרה בפברואר, 1881. היא נמשכת בין שעתיים וחצי לשלוש שעות וחצי.

תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופמן, משורר טנור
ניקלאוס, המוזה מצו-סופרן
ארבעה נבלים (לינדורף, קופליוס, מיראקל, דפרטוטו) בס
אולימפיה, בובה מכנית סופרן
אנטוניה, זמרת סופרן
ג'ולייטה, זונה סופרן
אנדרס, קושניל, פרנץ, פיטיקינצ'ו טנור
לותר בס
הרמן, סטודנט בס
נתנאל, סטודנט טנור
ספלנזאני, ממציא טנור
קרספל, אבי אנטוניה בס
פטר שלמיל בס
קול אמה של אנטוניה סופרן
קול הזמרת סטלה סופרן

אופטימלית, ראוי שזמר אחד ישחק את ארבעת תפקידי הנבלים (לינדורף, קופליוס, מיראקל, דפרטוטו), וזמרת אחת - את כל אהובותיו של הופמן (אולימפיה, אנטוניה, ג'ולייטה). עם זאת, כיוון שתפקידי הנשים תובעניים מאד, לרוב מגלמות אותן שלוש זמרות שונות.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרולוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

"לותר את וגנר", בית המרזח הקבוע של גיבור האופרה, א.ת.א. הופמן, אשר בנירנברג. הופמן, שנתקל בקשיי יצירה בעקבות אהבתו הרבה לזמרת סטלה, שותה לשכרה בחברת סטודנטים. המוזה של השירה מתחזה לחברו הטוב, ניקלאוס, במטרה להגן עליו מפני אהבות נכזבות. באותה עת, מופיעה סטלה עצמה בבית האופרה הסמוך, באופרה "דון ג'ובאני" למוצארט בתפקיד דונה אנה. "דון ג'ובאני" היא סיפור רקע ל"הופמן", הגם שלא נשמעים בפועל צלילים ממנה, לבד מציטטה מוזיקלית קצרה של ניקלאוס. היועץ הרשע לינדורף מתחרה בהופמן על אהבתה של סטלה; הוא קונה משליח של הזמרת מכתב אהבה שכתבה להופמן, ובתוכו גם מפתח לחדר ההלבשה שלה.

לאחר שיר השתייה "drig, drig, drig, maître Lutter" מפצירים הסטודנטים בהופמן לשיר את הפזמון על הננס Kleinzack. הופמן נעתר לבקשתם, אך שוקע בחלומות בהקיץ בבית השלישי, כאשר מדובר במראה פניו של הגמד. הוא נזכר לפתע בסטלה. הסטודנטים מחזירים אותו למציאות כדי שיוכל לסיים את השיר. מקרה זה מוביל את השיחה לאהבותיו הקודמות של הופמן. היות שנותר עוד זמן רב עד לתום הצגת "דון ג'ובאני", מסכים הופמן לספר עליהן.

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה זו מבוססת על הסיפור "Der Sandmann" ("איש החול"), שהופיע לראשונה בקובץ "Nachtstücken" ("יצירות לילה").

אולימפיה, בובה מכנית בגודל אדם, היא יצירתו של הממציא ספלנזאני. עוד השתתף ביצירתה האופטיקאי המסתורי קופליוס, אשר מכר לספלנזאני את זוג העיניים החיות שהותקן בה. קופליוס טוען לזכויות על אולימפיה; ספלנזאני, המבקש להפטר ממנו, קונה ממנו את זכויותיו בהמחאה חסרת כיסוי. לפני עזיבתו מספיק קופליוס להעניק להופמן זוג משקפי פלא, שדרכם נראה העולם שמח ומאושר. הופמן מביט באולימפיה דרך משקפיו, לא מכיר בכך שהיא בובה, ומתאהב בה עד מאוד.

נערך נשף, שבו מוצגת אולימפיה לראשונה בחברה. היא שרה את האריה המפורסמת "Les oiseaux dans la charmille" ("הציפורים בחורש"). למרות המלים הטפשיות, הלחן המכני והעובדה שאולימפיה נתקעת פעמיים באמצע השירה ויש צורך למתוח אותה מחדש, הופמן לא מבחין בהיותה בובה. בינתיים שב קופליוס, רותח מזעם לאחר שגילה כי ההמחאה חסרת ערך, ובעברתו מנפץ את אולימפיה.

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה מבוסס על הסיפור "היועץ קרספל".

מות אנטוניה, מערכה שלישית של "סיפורי הופמן" 1881 - Yon 2000pla22

אנטוניה היא בתו של היועץ קרספל, שאשתו נפטרה מפני שלא רצתה לוותר על שירתה. קרספל מבחין, למרבה דאגתו, שבתו, זמרת מחוננת בפני עצמה, עומדת בפני גורל דומה, ומשביע אותה שלא לשיר עוד. אנטוניה מוכנה לוותר על השירה בשם אהבתה להופמן. כל זה לא מוצא חן בעיני ד"ר מיראקל האכזר, שכבר הוליך את אמה של אנטוניה אל מותה. הוא דואג לשכנע את אנטוניה שאמה דיברה אליה מן העולם הבא, ועודדה אותה לשיר. אנטוניה שרה עוד ועוד, מה שמוביל לפטירתה.

מערכה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק זה מבוסס על "Die Geschichte vom verlorenen Spiegelbild" ("סיפור הבבואה האבודה"), מתוך "Die Abenteuer der Sylvesternacht" ("עלילות ליל סילבסטר").

ונציה. המערכה נפתחת בברקרולה הידועה "Belle nuit oh nuit d'amour" ("לילה יפה, הו, ליל אהבה"). נערכת חגיגה, שבה נוטלים חלק, בין היתר, הופמן, הזונה ג'ולייטה, מאהבה שלמיל ודפרטוטו השטני. ג'ולייטה נתונה למרותו של דפרטוטו, המפתה אותה בעזרת יהלומים. ג'ולייטה כבר זכתה בעבר עבור דפרטוטו, מתוך תאוות המרגליות שלה, בבבואתו של שלמיל, וכעת היא מבטיחה להביא אליו גם את זו של הופמן. מתוך אהבתו לג'ולייטה, מעניק לה הופמן את בבואתו דרך ראי קסמים. כאשר הוא מתכוון לדרוש ממנה להשיב לו אהבה, מתנגד שלמיל, וקורא את הופמן לדו־קרב. כיוון שאין להופמן סיף, משאיל לו דפרטוטו את שלו. בחרבו של השטן לא ניתן להפסיד, וכך הורג הופמן את שלמיל, ונאלץ לנוס מהמקום.

אפילוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוב בפונדק "לותר את וגנר". הסטודנטים המומים משלושת הסיפורים. הופמן השתוי נשבע שלעולם לא יאהב שוב. המוזה מסבירה שאולימפיה, אנטוניה וג'ולייטה מייצגות כולן את סטלה: הנערה הצעירה, המוזיקאית והקורטיזנית שבפרימדונה. היא מעודדת את הופמן להסתמך מעתה ואילך רק עליה. סטלה, שפקעה סבלנותה מהמתנה להופמן, נכנסת לפונדק ומוצאת אותו שיכור כלוט. הופמן משלח אותה לדרכה, והמוזה מסבירה לסטלה שהופמן אינו אוהב אותה עוד. סטלה ולינדורף עוזבים יחדיו.

ביצועים ראויים לציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בהכנות להצגת הבכורה בפברואר 1881 חששו, שמא האופרה ארוכה מדי. לפיכך קוצצה המערכה השלישית. עם זאת, כיוון שלא רצו לוותר על הברקרולה האהובה - שאותה העתיק אופנבך מאופרה אחרת שלו, "Les fées du Rhin" - שולבה זו במערכה השנייה. כל זה יצר אפקט משונה במקצת, שכן שירת הגונדוליירי לא התאימה לסיפור "היועץ קרספל", המתרחש במינכן. למרות זאת העדיפו בתי אופרה רבים להעלות את הגרסה המקוצרת.

בהצגת האופרה ב-שמונה בדצמבר, 1881, ב"Wiener Ringtheater", ארעה תקלה טכנית, שגרמה לתיאטרון כולו, שהיה מלא עד אפס מקום, לעלות בלהבות. כמה מאות אנשים מצאו את מותם בדליקה. האסון הוביל למחיקת "סיפורי הופמן" מתוכניות התיאטראות; נפוצה האמונה, כי אין פלא בהתרחשות הקטסטרופה דווקא באופרה שבה מופיע השטן בכל סצנה, ואף זוכה להצלחה שוב ושוב.

היום מועלה האופרה שוב, באורך מלא, בהצלחה רבה - רק סדר המערכות השנייה והשלישית משתנה לעתים. "סיפורי הופמן" הועלתה בחורף 2007 ובאביב 2014 גם באופרה הישראלית החדשה בתל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]