פלאסידו דומינגו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פלאסידו דומינגו

פלאסידו דומינגו (ספרדית: José Plácido Domingo Embil; נולד ב-21 בינואר 1941) הוא זמר אופרה מפורסם, ממוצא ספרדי. נודע בקולו הרבגוני והחזק, השומר על צלילותו וזכותו בכל המנעד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלאסידו דומינגו נולד בשנת 1941[1], במדריד, ספרד, בנם של פלסידו דומינגו פרר וחוזפה פפיטה אמביל אצ'אניס Josefa Pepita Embil Echaniz ,‏ (1994-1918), שניהם כוכבים של הסרסואלה. אמו הייתה ממוצא בסקי.

בגיל 8 עבר למקסיקו עם משפחתו, שניהלה להקת סרסואלה (קומדיה מוזיקלית). במקסיקו סיטי למד מוזיקה בקונסרבטוריון הלאומי. הוא למד פסנתר וניצוח, אבל הופעתו הראשונה על הבימה הייתה ב-12 במאי 1959 בתיאטרו דגוליאדו בגואדלאחרה, בתפקיד פסקואל מהסרסואלה "מרינה" של אמיליו אריאטה. בהמשך הופיע בתפקידי בורסה ב"ריגולטו" מאת ורדי, האב המוודה ב"דיאלוג הכרמליטיות" של פולנק, ועוד.

בשנת 1961, ביצע דומינגו את מופע הבכורה שלו באופרה, בתפקיד אלפרדו בלה טרוויאטה במונטריי, מקסיקו. מאוחר יותר בשנה הוא ביצע את מופע הבכורה של בארצות הברית בדאלאס.

בסוף שנת 1962, דומינגו חתם הסכם ל-6 חודשים באופרה הישראלית. בסיכומו של דבר, ההסכם הוארך לשנתיים וחצי והוא הופיע ב-12 תפקידים ב- 280 הופעות.

בשנת 1966 שר בתפקיד הראשי בביצוע הבכורה בארצות הברית של "דון רודריגו" מאת אלברטו חינסטרה, באופרה של ניו יורק, ביצוע שזיכה אותו בשבחים רבים. הופעתו הראשונה במטרופוליטן אופרה בניו יורק הייתה ב-28 בספטמבר 1968, באופרה "אדריאנה לקוברר" של פראנצ'סקו צ'ילאה, לצד רנאטה טבאלדי. מאז פתח את העונה שם 21 פעמים, ובכך עבר את השיא הקודם של אנריקו קארוזו בארבע. הופעת הבכורה שלו באופרה של וינה הייתה בשנת 1967, באופרה הלירית של שיקגו בשנת 1968, בלה סקאלה ובסן פרנסיסקו ב-1969, ובבית האופרה המלכותי, קובנט גארדן בשנת 1971. עד היום שר למעשה בכל בית אופרה חשוב ובכל פסטיבל משמעותי ברחבי העולם.

דומינגו, הוא אולי הרבגוני ביותר מכל הטנורים החיים כיום, שר 92 תפקידים על הבימה עד כה (ועד 122 תפקידים, כאשר מונים גם הקלטות), החל במוצרט וכלה באלברטו חינסטרה. עם זאת, הרפרטואר העיקרי שלו הוא איטלקי (אותלו, איל טרובאטורה, דון קרלו), צרפתי (פאוסט, ורתר, דון חוזה בכרמן, שמשון בשמשון ודלילה), וגרמני (לוהנגרין, פרסיפאל וזיגמונד ב"ולקירות"). הוא ממשיך להוסיף עוד אופרות לרפרטואר שלו, כמו, לאחרונה, "סירנו דה ברז'ראק" של פרנקו אלפאנו במטרופוליטן אופרה, שאותו יביא גם לבית האופרה המלכותי בלונדון בחודש מאי.

במהלך השנים ניסה דומינגו את ידו גם בניצוח על אופרה (על לה טרוויאטה כבר בשנת 1973 באופרה של ניו יורק) ואף, מדי פעם, על תזמורת סימפונית.

דומינגו הוא מנהל כללי של שתי להקות אופרה, האופרה הלאומית של וושינגטון והאופרה של לוס אנג'לס. הוא הביע אומנם עניין בקבלת אותו תפקיד, המצוי כיום בידי יוזף וולפה, במטרופוליטן בניו יורק, אך התפקיד יעבור אל פטר גלב ב-2006. החוזים שלו הן בלוס אנג'לס והן בוושינגטון הוארכו עד עונת 2010-11.

ייסד את "אופראליה", תחרות בינלאומית שנתית לזמרי אופרה צעירים ומחוננים, בשנת 1993.

בשנת 1981 נחל דומינגו הכרה משמעותית מחוץ לעולם האופרה כאשר הקליט את השיר "אולי אהבה" יחד עם הזמר האמריקאי המנוח, ג'ון דנבר, שהתפרסם בשירי עם וקאנטרי. בשנת 1987 חברו הוא ודנבר אל ג'ולי אנדרוז לתוכנית טלוויזיה חגיגית מיוחדת, "צלילי חג המולד", שזכתה בפרס אמי. התוכנית צולמה בזלצבורג, אוסטריה. שמו של פלאסידו דומינגו נעשה מוכר לכל בשנת 1990, כאשר השתתף, יחד עם חוסה קאררס ולוצ'אנו פבארוטי ב"קונצרט שלושת הטנורים" בפתיחת משחקי גביע העולם בכדורגל של 1990 ברומא. מטרת האירוע הייתה איסוף כספים לקרן הלוקמיה הבינלאומית של חוסה קאררס, ובשנים הבאות חזרו עליו עוד כמה פעמים.

ב-19 בספטמבר 1985 הרסה רעידת האדמה הגדולה ביותר בתולדות מקסיקו את עיר הבירה המקסיקנית. בני משפחתו של דומינגו - דודתו, דודו, אחיינו ובנו הצעיר של האחיין נהרגו בהתמוטטות בית הדירות נואבו ליאון בשיכון טלאטלולקו. דומינגו השתתף בעצמו בעבודות החילוץ של הניצולים. במהלך השנה הבאה הופיע במופעי התרמה למען הקורבנות והוציא אלבום של אחד האירועים.

ב-1989 שבר שיא גינס והיה לזמר שזכה למחיאות הכפיים הממושכות ביותר בהיסטוריה. ‏[2]

דומינגו הופיע בשישה סרטי אופרה: "מאדאם באטרפליי" של ז'אן פייר פונל, "כרמן" של פרנצ'סקו רוסי (שזכה בפרס גראמי), "טוסקה" של ג'אנפרנקו בוסיו, "אותלו", "לה טראוויאטה" (עם טרזה סטראטאס, שזכה בפרס גראמי), "אבירות כפרית" ו"ליצנים" של פרנקו זפירלי וכן מספר רב של קלטות וידאו אופראיות.

לדומינגו למעלה מ-100 הקלטות, רובן של אופרות באורך מלא, ולעתים קרובות הוא חוזר ומקליט אותו תפקיד יותר מפעם אחת. בין הקלטות אלה קובץ תקליטורים בקופסה, המכיל כל אריה לטנור שג'וזפה ורדי כתב מימיו, ביניהן כמה גרסאות המבצועות לעתים רחוקות, בשפות שונות מן האופרות המקוריות, שוורדי כתב להצגות ספציפיות. בפסטיבל זלצבורג הקליט אלבום של דואט סרסואלה עם פילאר לורנגאר.

באוגוסט 2005 הוציאה חברת EMI קלאסיקס הקלטת סטודיו חדשה של "טריסטן ואיזולדה" מאת ריכרד וגנר, עם דומינגו בתפקיד טריסטן. ביקורת של תקליטור זה, שכותרתה "שלמות ווקאלית", שהופיעה בגיליון 8 באוגוסט 2005 של "אקונומיסט" נפתחת במילה "מונומנטלי" ומסתיימת במילים "ליריות מוזיקלית ולהט סקסואלי, המצדיקים במלואם את ההוצאה הכספית והמאמץ." הביקורת מגדירה את הביצוע של זיגמונד ב"ואלקירות" כ"בלתי נשכח" ו"מזהיר". עוד מציין המבקר, שדומינגו עדיין לוקח על עצמו תפקידים, שלא ביצע בעבר.

במרץ 2006 הופיע דומינגו בהופעת כוכב ב"לילה למען ניו אורלינס", של להקת האופרה של ניו אורלינס, יחד עם פרדריקה פון שטאדה. הקונצרט נועד לאיסוף כספים לבניית העיר מחדש, והקהל נענה בעין יפה.

פלאסידו דומינגו קיבל פרסים ואותות כבוד שונים בארצות הברית ובאירופה, ביניהם תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות שונות בעולם, נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים בשנת 2000 וזכה במדליית החירות הנשיאותית (2002). בשנת 2009 היה הזוכה הראשון בפרס ע"ש בירגיט נילסון.‏‏‏[3] חתן פרס וולף לאומנות לשנת 2012. ‏[4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שנת לידתו מוזכרת לעתים כ-1934. טעות זו נבעה כנראה מהערה של ג'אקומו לאורי-וולפי שאמר, כאשר שמע אותו ב"כוחו של גורל" בשנת 1971, כי "איש אינו יכול לשיר את אלווארו בצורה כזאת בגיל 40." ההנחה השגויה תוקנה על ידי הסופר דניאל סנואומן כאשר השיג את תעודת הלידה של דומינגו מן הרשויות במדריד.
  2. ^ "שמונים הדקות שהתישו את דומינגו", באופוס - המגזין למוזיקה קלאסית
  3. ^ מיליון דולר על תרומה לעולם האופרה לפלסידו דומינגו, גלובס, 22/02/2009‏
  4. ^ * מרב יודילוביץ'פלסידו דומינגו בין הזוכים בפרסי וולף, באתר ynet‏, 9 בינואר 2012