סלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סלון אירופי טיפוסי

סלון (בצורה פחות נפוצה בעברית ישראלית: טרקלין[1]) הוא החדר הראשי והגדול בבית מגורים ובו מתנהלים חיי הפנאי והחברה של דרי הבית. הסלון משמש גם לאירוח והוא החדר המוצג בפני המבקרים. הסלון המודרני כולל לרוב רהיטי ישיבה (כיסאות, ספות, כורסאות) ומערכת בידור ביתית (טלוויזיה, מערכת סטריאו, קונסולת משחקים). בסלון מוצגים גם פריטי עיצוב, חפצי נוי, יצירות אמנות ומזכרות אישיות, המשמשים את בני הבית על מנת להציג תדמית מסוימת לאורחיהם ובאי ביתם‏[2]. במאה ה-19 באירופה, עם התחזקות הבורגנות ובהשפעת סגנון הבידרמאייר התבסס מעמדו של הסלון כחדר בעל משמעות אסתטית המעידה על תרבותיות הבית ונטבע המושג תרבות הדיור, או בגרמנית וונקולטור Wohnkultur, המשקף היטב את האסתטיקה של הבית והסלון בפרט.

מקור המילה סלון בשפה הצרפתית, ומשמעותו האטימולוגית הוא חדר גדול (ואכן נקרא בעברית בעבר "החדר הגדול"). בעשורים האחרונים משתמשים בעברית גם במונחים חדר מגורים, חדר דיור וחדר אירוח בהשפעת השפה האנגלית (living room). אולם המונח סלון הוא המושרש והנפוץ ביותר בעברית בת זמננו.

בחברה החרדית ניצב במקום בולט בסלון ארון ספרי קודש גדול וארון ובו ויטרינה בה מוצגים תשמישי קדושה נאים (פמוטים, כוס לקידוש וכדומה). במרכז הסלון ניצב השולחן הסלוני הגדול, עליו נערכות סעודות השבת[3].

בשפה ובתרבות הערבית נקרא חדר האירוח המרכזי בשם ליוואן. לאורך קירותיו מצויות ספות נמוכות ובמרכזו פרושים מחצלות ושטיחים. חדר נפרד או אזור המזרנים והכריות לאורך הקירות נקרא אזור הדיוואן, ההתכנסות. באירועים בהם נהוגה הפרדה בין גברים ונשים מקובל כי הנשים יושבות בדיוואן‏[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסלון, פרק מתוך תוכנית טלוויזיה של ה-BBC על ההיסטוריה של בית המגורים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]