פאולו מנדס דה רושה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פאולו מנדס דה רושה
25 באוקטובר 1928 (בן 85)
ממורכז
פאולו מנדס דה רושה בשנת 2009
מקום מגורים סאו פאולו
ידוע בשל מבני ציבור רבים שתכנן בעיר סאו פאולו
מקצוע אדריכל

פאולו ארשיאס מנדס דה רושה (פורטוגזית: Paulo Archias Mendes da Rocha; נולד ב-25 באוקטובר 1928 בוויטוריה שבאספיריטו סנטו) הוא אדריכל ומתכנן ערים ברזילאי. החל בשנת 1957 תכנן מנדס דה רושה מבנים רבים בברזיל, בעיקר מבטון חשוף, וסגנונו מכונה לעתים "ברוטליזם ברזילאי". הוא נודע בעיקר בזכות מבני ציבור רבים שתכנן בעיר סאו פאולו, וחלקו בהחייאתה של העיר.

מנדס שייך לדור של אדריכלים מודרניסטים שהושפעו מעבודותיו של האדריכל וילה-נובה ארטיגאס. בעשורים האחרונים בלט כאחד האדריכלים המובילים באדריכלות הברזילאית העכשווית וזכה בפרס פריצקר לשנת 2006. הוא האדריכל הברזילאי השני שזכה בפרס בינלאומי יוקרתי זה, אחרי אוסקר נימאייר. כמו כן זכה מנדס דה רושה בפרס מיס ון דר רוהה לשנת 2001.

כמה מעבודותיו של דה רושה שנויות במחלוקת, ומתנהל עליהן ויכוח ער בין מבקרי האדריכלות. דוגמה לכך היא המוזיאון הברזילאי לפיסול או האכסדרה בכיכר הפטריארכים, שניהם בסאו פאולו, העיר שבה פעל רושה במרבית חייו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האכסדרה בכיכר הפטריארכים שבסאו פאולו

מנדס דה רושה סיים את לימודי האדריכלות והתכנון-העירוני בשנת 1954 בפקולטה לאדריכלות ולאורבניזם של האוניברסיטה הפרסביטריאנית מק-קנזי שבסאו פאולו, והיה בוגר אחד המחזורים הראשונים בתחום באותו מוסד. בתקופה זו דבקה הפקולטה במודל המדגיש היבטים היסטוריים באדריכלות, אך מנדס דה רושה חבר עם קבוצת תלמידים שהתעניינו באדריכלות המודרנית, ביניהם ז'ורז'ה וילהם וקרלוס מילאן.

האדריכלות לפי וילה-נובה ארטיגאס השפיעה על מנדס כבר במיזמו הגדול הראשון, אולם ההתעמלות במועדון האתלטי של סאו פאולו. כבר בעבודות על מיזם זה השתמש מנדס דה רושה בבטון מזוין חשוף, במרחבים פתוחים גדולים ואלמנטים אחרים שעתידים היו לאפיין את אסכולת סאו פאולו.

הוא החל ללמד בפקולטה לאדריכלות ולאורבניזם באוניברסיטת סאו פאולו (USP) ב-1961, תקופה שבה ניהלו תלמידים ופרופסורים שיח חברתי ער. באותם ימים התנהלו דיונים בנושאים דוגמת תפקידו החברתי של האדריכל, נושאים שלא מצאו חן בעיני קברניטי ההפיכה הצבאית שהתרחשה בברזיל ב-1964. עקב כך נשללו ב-1969 זכויותיו הפוליטיות, ונאסר עליו ללמד. מנדס חזר לפקולטה רק ב-1980, יחד עם מורים מוחרמים נוספים, ביניהם גם וילנובה ארטיגאס.

בשנת 1998 התמנה פאולו מנדס כפרופסור מן המניין למיזמים אדריכליים בפקולטה, ובאותה השנה יצא לגמלאות.

מאותה עת זכה בסדרת פרסים בינלאומיים המוקירים את מפעל חייו ואת מיזמיו במספר מקומות בעולם, וביניהם ראוי לציין את פרס מיס ון דר רוהה (2001) בקטגוריית אמריקה הלטינית בזכות פרויקט שיפוץ גלריית האמנות של מדינת סאו פאולו ופרס פריצקר (2006).

עבודתו האדריכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזית המוזיאון לאמנות בת-זמננו, הממוקם בקמפוס אוניברסיטת סאו פאולו
פרט מתוך המוזיאון הברזילאי לפיסול, בתכנונו של דה רושה

נהוג להצביע על האדריכלות של מנדס דה רושה כדוגמה ייצוגית לחשיבה האסתטית המאפיינת את "אסכולת סאו פאולו של האדריכלות הברזילאית". גישה תכנונית זו מושפעת מתורתו של ז'ואאו בטיסטה וילה-נובה ארטיגאס, וזכתה לתפוצה משמעותית בקרב סגל הפקולטה לאדריכלות ולאורבניזם באוניברסיטת סאו פאולו, שבה עתיד היה מנדס דה רושה להתמנות כפרופסור. על אף הביקורת הנוקבת בעשורים האחרונים על "אסכולת סאו פאולו" בגלל מחירה החברתי והכלכלי הגבוה, דאגתה העיקרית של זו הייתה קידומה של אדריכלות "גולמית, נקייה ובהירה, המכוונת לאחריות חברתית" (במידה מסוימת, תחת השפעתם של האידאלים האסתטיים של הברוטליזם האירופי). אסכולה זו הציעה פתרונות פורמליים המאפשרים ל"צרכני האדריכלות" הפנמה מיידית של אידאלים של חסכנות וסינתזה מרחביים, הנחשפים באלמנטים הצורניים שלה, במסגרת דרך-מחשבה שנהוג לכנות "האמת הסטרוקטוראלית" של האדריכלות. אסכולה זו מאפיינת גם תנועה המחפשת אחר פתרונות פורמליים לקידום "פרויקט של עיר" או "פרויקט אוטופי" בתוך מציאותו הסביבתית הפנימית של המבנה.

בעבודתו של מנדס דה רושה מופעים רבים של אלמנטים אלה, מאוגדים תוך נקיטת עמדה ברורה בפן המרחבי; כראיה מספיק להבחין בבחירות הנעשות במסגרת המיזם האדריכלי. בעבודתו משתקפות השפעותיהם של "האבות הרוחניים של האדריכלות המודרנית", למשל:

תפיסת העולם האדריכלית שקידם מנדס דה רושה מייצגת ניסיון להציג "פרויקט לאנושות", ודפוס פעולה זה מודגש במידה בכל שלבי המיזם (כלומר, לא רק בשלב התכנון), ומוצא את ביטויו באופן כללי גם בכל העבודות של אסכולת סאו פאולו. אם מקבלים את תפיסת העולם הזו כפשוטה, עבודותיו התאפיינו בגישה נוקשה ובטוחה בנוגע לטריטוריה: האדריכל מאמין שה"מרות" או השליטה על אתר מסוים, הבאה לידי ביטוי באמצעות שינוי טופוגרפי או הגדרה או עיצוב מחדש גורף של מתחם, או אפילו שינוי קל בשטף המחזורי של מים ושפכים באותו אתר, מהווה אלמנט חיוני בביטוי שליטתו של האדם בטבע והשתלבותו בו. ובמילותיו שלו - "הגאוגרפיה היא האדריכלות הראשונית והבראשיתית".

יש אומרים כי עבודותיו מאופיינות ב"מחשבה על מישורים ועל אכסדרות". למעשה, ברבים ממיזמיו מתקבלת התצורה המרחבית השלמה באמצעות משחק בין האלמנטים השונים, והשימוש באלמנטים מבניים מסורתיים (קורות, עמודים וכמו כן קירות פשוטים ומשטחי בטון שונים) מעודד גישה זו. מיזמים לדוגמה, בהם מודגם מאפיין זה, הם המוזיאון הברזילאי לפיסול והחנות "פורמה" ומספר בתי מגורים. על אף השפעותיהם הברורות של מיס ון דר רוהה ושל ארטיגאס, יש המחשיבים את פאולו מנדס דה רושה כאביה הרוחני של שפה אדריכלית זו.

מיזמים נבחרים (כרונולוגיה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1957 - אולם ההתעמלות במועדון האתלטי הפאוליסטני, סאו פאולו.
  • 1957 - עיצוב כיסא פאוליסטנו.
  • 1969 - הביתן הברזילאי באקספו 70', אוסאקה, יפן, 1970.
  • 1973 - אצטדיון Serra Dourada, גויאנה, ברזיל, 1973. יחד עם פאלביו מוטה, ז'וליו קטינסקי ורוי אוטקה. נהרס.
  • 1975 - המוזיאון לאמנות עכשווית של אוניברסיטת סאו פאולו (יחד עם ז'ורז'ה ווילהם). לא נבנה לבסוף.
  • 1986 - המוזיאון הברזילאי לפיסול (MUSE), סאו פאולו.
  • 1989 - המוזיאון לאומנות של קמפינס.
  • 1989\1990 - בית ז'ראסי (Casa Gerassi).
  • 1988\1999 - שיפוץ גלריית האמנות של מדינת סאו פאולו (Pinacoteca do estado de São Paulo).
  • 1998 - בניין נציבות השירותים של מדינת סאו פאולו (המכונה בקרב התושבים ה-Poupatempo - בעברית "חוסך הזמן"), כולל המשרד הראשי.
  • 1999 - שיפוץ מבנה פדרציית התעשיות של מדינת סאו פאולו (FIESP, מבנה בולט הממוקם בשדרות פאוליסטה), כולל המשרד הראשי.
  • 2002 - פרויקט הסככה מעל גלריית פרסטס מאיה, בכיכר הפטריאך בסאו פאולו.
  • 2006 - פרויקט שיפוץ בתחנת הרכבת לוז (pt:Estação da Luz) בסאו פאולו, כולל פרויקט המוזיאון של השפה הפורטוגזית, הממוקם באותה תחנת רכבת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ARTIGAS, Rosa (org.). Paulo Mendes da Rocha. São Paulo: Cosac & Naify, 2000.
  • PIÑON, Hélio; Paulo Mendes da Rocha; São Paulo: Romano Guerra Editora, 2002
  • SOLOT, Denise Chini. Paulo Mendes da Rocha. Estrutura: o êxito da forma. Viana & Mosley, Rio de Janeiro, 2004.
  • SPIRO, Annette. Paulo Mendes da Rocha. Bauten und Projekte. Niggli, Zurique, 2002.

פרויקטים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gymnasium in the Paulistano Athletics Club, סאו פאולו, 1957
  • עיצוב כיסא פאוליסטנו, 1957
  • הביתן הברזילאי באקספו 70', אוסאקה, יפן, 1970
  • אצטדיון Serra Dourada, גויאנה, ברזיל, 1973
  • מוזיאון הפיסול הברזילאי, סאו פאולו, 1988
  • Pinacoteca do Estado, סאו פאולו, 1993
  • FIESP Cultural Center, סאו פאולו, 1997

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאולו מנדס דה רושה בוויקישיתוף


זוכי פרס פריצקר

פיליפ ג'ונסון (1979)  • לואיס ברגאן (1980)  • ג'יימס סטירליג (1981)  • קווין רוש (1982)  • איי אם פיי (1983)  • ריצ'רד מאייר (1984)  • הנס הוליין (1985)  • גוטפריד בוהם (1986)  • קנזו טנגה (1987)  • גורדון בנשפט ואוסקר נימאייר (1988)  • פרנק גרי (1989)  • אלדו רוסי (1990)  • רוברט ונטורי (1991)  • אלוורו סיזה (1992)  • פוהימיקו מאקי (1993)  • כריסטיאן דה פורצמפאר (1994)  • טדאו אנדו (1995)  • רפאל מונאו (1996)  • סוורה פהן (1997)  • רנצו פיאנו (1998)  • נורמן פוסטר (1999)  • רם קולהאס (2000)  • ז'אק הרצוג ופייר דה מרון (2001)  • גלן מרקט (2002)  • ירן אוטזון (2003)  • זהה חדיד (2004)  • תום מיין (2005)  • פאולו מנדס דה רושה (2006) • ריצ'רד רוג'רס (2007)  • ז'אן נובל (2008)  • פטר צומתור (2009)  • קזויו סג'ימה וריואה נשיזאווה (2010)  • אדוארדו סוטו דה מורה (2011)  • ואנג שו (2012)  • טויו איטו (2013)  • שיגרו באן (2014)