הסגנון הבינלאומי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסגנון הבינלאומי הוא אסכולה אמנותית פונקציונאלית בתחומי האדריכלות והעיצוב, החל בסוף שנות ה-20 של המאה העשרים עד שנות ה-70 של אותה מאה. הסגנון הבינלאומי הושפע רבות מאסכולת בית הספר לעיצוב ואדריכלות "באוהאוס" שפעל בדסאו שבגרמניה ושרבים מתלמידיו ומרציו תכננו בסגנון הבינלאומי. מסיבה זו, מכונה פעמים רבות הסגנון הבינלאומי - "סגנון הבאוהאוס".
אבות הסגנון הבינלאומי הם האדריכלים ואלטר גרופיוס, מיס ואן-דר-רוהה ולה קורבוזיה (לה קורבוזיה אינו קשור לבית ספר הבאוהאוס). לספרו של אדולף לוס, "אורנמנט ופשע" הייתה השפעה רבה על אדריכלים אלו ועל התפתחות הסגנון. כמו כן, רעיונותיו של לה קורבוזיה בדבר "הבית כמכונת מגורים" וגישתו הפונקציונלאיסטית והרעיונות המינימאליסטים של מיס תרמו גם הם להתפתחותו.
תוכן עניינים |
[עריכה] עקרונות הסגנון
- תפיסה מודרניסטית - הסגנון הבינלאומי הוא חלק מהתרבות המודרניסטית שהתפתחה גם בתחום האמנות, הספרות וכו'.
- ביטול הקישוטיות - על רקע משנתו של אדולף לוס בספרו "אורנמנט ופשע".
- פונקציונאליזם - "Form Follows Function"[1] - הצורה נובעת מהפונקציה, כלומר הצרכים התיפקודיים של הבניין על חלקיו השונים קובעים את הצורה ולא להיפך.
- השתחררות מהסימטריה - אין שום צורך בסימטריה כל עוד היא אינה נובעת מהפונקציה.
- אוניברסליות - הבניין בסגנון זה יתאים לכל מקום בעולם ויתאים לאנשים באשר הם, בלי קשר למקום ולעברו. מסיבה זו הוא נקרא "בינלאומי".
[עריכה] הסגנון הבינלאומי באירופה
כבר בשלהי המאה ה-19 מספר אדריכלים באירופה החלו לפתח סגנונות בנייה חדשניים שהתאימו לצרכים החברתיים החדשים וניצלו את טכנולוגיות הבנייה החדשות שעיקרן הבטון המזוין והפלדה שייצורה הפך זמין ומשוכלל יותר. סגנונות אלו התפתחו גם כפועל יוצא של העיור שנבע מהמהפכה התעשייתית במאה ה-19. בין אדריכלים אלו ניתן למנות את ויקטור הורטה בבריסל, אנטוני גאודי בברצלונה, אוטו ואגנר בווינה וצ'ארלס רני מקינטוש שפעל בגלזגו.
הצורך החברתי והכלכלי שהיה באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה היה רב עוד יותר והוא זה שהביא בשנות ה-20 להולדתו של הסגנון הבינלאומי. הצורך לשכן מיליוני פועלים בשיכונים והצורך לבנות מהר ובזול ובכל מקום הביאו את האדריכלים לפיתוח סגנון זה. חלק גדול מהעיסוק של מפתחי הסגנון היה בשאלת השיכון של הפועלים הרבים שנהרו אל הערים הגדולות. הייתה זו למעשה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה האדריכלות התעסקה בבנייה של מגורים למעמד הנמוך.
בשנת 1927 נוסח לראשונה המאניפסט של הסגנון הבינלאומי בתערוכה שנערכה בגרמניה ביוזמתו של מיס ואן-דר-רוהה. בתערוכה הוצגו 15 מבנים שתוכננו במיוחד לאירוע על ידי האדריכלים הבולטים ביותר בזרם המודרניסטי. אותם עקרונות שהוצגו אומצו באופן רשמי בשנת 1928 על ידי CIAM - הקונגרס הבינלאומי לאדריכלות מודרנית (Congres Internationaux d'Architecture Moderne).
[עריכה] הסגנון הבינלאומי בארצות הברית
-
ערך מורחב – אדריכלות בארצות הברית
באופן דומה ובאותה תקופה התפתח הסגנון גם בערים הגדולות בארצות הברית. מחלוצי רעיון הפונקציונאליזם והבנייה הנקייה ונטולת הקישוטים היה האדריכל לואיס סאליבאן שפעל בשיקגו בסוף המאה ה-19. סאליבאן היה מי שתבע לראשונה את הביטוי "Form follows Function" שהשפיע רבות גם על האדריכל פרנק לויד רייט.
אדריכלות הסגנון הבינלאומי תפסה תאוצה בארצות הברית בעיקר לאחר הגירת אדריכלי הבאוהאוס אליה החל משנת 1933.
[עריכה] הסגנון הבינלאומי בארץ ישראל
-
ערך מורחב – הסגנון הבינלאומי בארץ ישראל
הסגנון הבינלאומי היה מקובל מאוד באדריכלות של ארץ ישראל. התפיסות החברתיות של סגנון זה יחד עם החיסכון הכלכלי שבו, התאים מאוד לישוב היהודי בארץ. הסגנון עבר שינויים קלים שהתאימו אותו לבנייה בארץ, שינויים בעיקר בהתייחסות לאקלים בארץ. הפתחים במבנים היו קטנים יותר, כמעט ולא נעשה שימוש בקירות זכוכית והשימוש במרפסות היה רב יותר מאשר במבנים באירופאים.
מתחילת שנות ה-20 הגיעו לישראל אדריכלים רבים מאירופה, בעיקר בורגנים, שהתחנכו על עקרונות הבאוהאוס או הושפעו מהרעיונות האדריכליים השונים באירופה. תנופת הבנייה בארץ בתקופה זו ורוח בניין הארץ הביאו את האדריכלים האלו לממש בארץ ישראל את הרעיונות בשלל צורות ומקומות, הן בתחום האדריכלות, הן בתחום העיצוב והן בתחום התכנון העירוני בו בלט במיוחד האדריכלי היהודי ריכרד קאופמן.
בעיקר במהלך שנות ה-30 וכן גם במהלך שנות ה-40 אך במידה הולכת ופוחתת, נבנו ברחבי הארץ עשרות אלפי מבנים בסגנון הבינלאומי.
מבנים אלו נבנו בעיקר בתל אביב שקלטה עלייה גדולה מאוד מגרמניה והתפתחה פלאים בתקופה זו, אך גם בערים נוספות ובקיבוצים רבים. הבנייה בסגנון הבינלאומי בתל אביב זיכתה אותה בכינוי "העיר הלבנה" ולימים אף במעמד של אתר מורשת עולמית. בירושלים התבלט הסגנון בשכונת רחביה ובחיפה בשכונת הדר הכרמל אך מבנים בודדים בסגנון (שאינם חלק משכונה שנבנתה כולה בסגנון הבינלאומי) ניתן למצוא כמעט בכל עיר עברית שנבנתה בתקופת היישוב ובקיבוצים רבים בכל רחבי ישראל.
כמו כן מבנים בסגנון הבינלאומי נבנו במושבות הגרמנים הטמפלרים בארץ ישראל, שרונה ווילהלמה, בתקופה המאוחרת של מושבות אלו.
[עריכה] מאפייני הסגנון
הסגנון השתנה מארץ לארץ והושפע מאדריכלים שונים שלא למדו בבית ספר הבאוהאוס (כגון לה קורבוזיה) אולם היו לו מספר מאפיינים עיקריים:
- העדפת הפונקציונליות על העיטוריות והנוי. האדריכל אמור לבנות מבנה שישמש למגורים. המבנה צריך להיות מיועד לצורה זו, פשוט לבניה, ומותאם לכל מעמד כלכלי, ולא מיועד למעמד מסוים. ניצול הנפח צריך להיות אופטימלי. מסיבה זו, כל בניין עומד באמצע מגרש מוקף בצמחייה (כל המעמדות זכאיות לשטח להינפש בו), וקווי המתאר של הבניינים הם פשוטים ונקיים וללא קישוטים מורכבים. צורות פשוטות יוצרות את מסת המבנה.
- מוטיב "הקו הזורם" החוצה את המבנה- חלונות סרט אופקיים וחלונות "מד חום" (אנכיים) בחדר המדרגות. חלונות אלה נוצרו בהשפעת לה קורובוזיה. החלונות מאפשרים הארה של המבנה ושל חדרי המדרגות ואוורור החדרים. בארץ ישראל העדיפו מרפסות רחבות (לעתים גם מרפסות מתעגלות) וזאת על מנת למנוע חימום יתר של החדרים.
- העדר סימטריה בין חלקי הבניין. הבניין אמור להיות פונקציונלי. אדריכלי הבאוהאוס האמינו כי הסימטריה משרתת את האדריכל ולא את המתגוררים במבנה.
- מאפייני אונייה - חלונות עגולים ומרפסות דמויות סיפון של אוניה. הסגנון הבינלאומי נועד להתאים לכל חלקי כדור הארץ ולכל הערים בה. מאפיין האונייה הוא מאפיין המזוהה בכל העולם ולא מיוחס לעיר מסוימת או לתרבות מסוימת.
- אלמנט ייחודי לבנייה הארץ ישראלית: קירות הצלה המקררות את המרפסות מפני השמש, ופתחי אווירור לאפשר משב רוח אל תוך המרפסת.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ "Form Follows Function" - משפט שטבע האדריכל האמריקאי לואיס סאליבאן אשר הפך למוטו מרכזי באדריכלות המודרנית.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- מיכאל לוין, עיר לבנה - אדריכלות הסגנון הבינלאומי בישראל, בהוצאת מוזיאון תל אביב, 1984.
- תל אביב ותכנון מודרני, מאת אד"ר נחום כהן. Architecture.org.il
