הסגנון הבינלאומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בתים בשיכון וייסנהוף. אחת מאבני הדרך של הסגנון
בית מלון במחוז קרנטקה שבהודו, 11/08

הסגנון הבינלאומי הוא אסכולה אמנותית פונקציונלית בתחומי האדריכלות והעיצוב, החל בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 עד שנות ה-70 של אותה מאה.

הסגנון הבינלאומי הושפע רבות מאסכולת בית הספר לעיצוב ואדריכלות "באוהאוס" שפעל בדסאו שבגרמניה ושרבים מתלמידיו ומרציו תכננו בסגנון הבינלאומי. מסיבה זו, מכונה פעמים רבות הסגנון הבינלאומי - "סגנון הבאוהאוס".

אבות הסגנון הבינלאומי הם האדריכלים ואלטר גרופיוס, לודוויג מיס ון דר רוהה ולה קורבוזיה (לה קורבוזיה אינו קשור לבית ספר הבאוהאוס). לספרו של אדולף לוס, "אורנמנט ופשע" הייתה השפעה רבה על אדריכלים אלו ועל התפתחות הסגנון. כמו כן, רעיונותיו של לה קורבוזיה בדבר "הבית כמכונת מגורים" וגישתו הפונקציונליסטית והרעיונות המינימליסטיים של מיס תרמו גם הם להתפתחותו.

עקרונות הסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תפיסה מודרניסטית - הסגנון הבינלאומי הוא חלק מהתרבות המודרניסטית שהתפתחה גם בתחום האמנות, הספרות וכו'.
  • ביטול הקישוטיות - על רקע משנתו של אדולף לוס האוסטרי במניפסט "אורנמנט ופשע".
  • פונקציונאליזם - "Form Follows Function"‏[1] - הצורה נובעת מהפונקציה, כלומר הצרכים התפקודיים של הבניין על חלקיו השונים קובעים את הצורה ולא להפך. אדולף לוס הושפע מאוד מסאליבן והוא מזכיר את ארצות הברית בחיוביות במניפסט שלו.
  • השתחררות מהסימטריה - אין שום צורך בסימטריה כל עוד היא אינה נובעת מהפונקציה.
  • אוניברסליות - הבניין בסגנון זה יתאים לכל מקום בעולם ויתאים לאנשים באשר הם, בלי קשר למקום ולעברו. מסיבה זו הוא נקרא "בינלאומי".

הסגנון הבינלאומי באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בשלהי המאה ה-19 מספר אדריכלים באירופה החלו לפתח סגנונות בנייה חדשניים שהתאימו לצרכים החברתיים החדשים וניצלו את טכנולוגיות הבנייה החדשות שעיקרן הבטון המזוין והפלדה שייצורה הפך זמין ומשוכלל יותר. סגנונות אלו התפתחו גם כפועל יוצא של העיור שנבע מהמהפכה התעשייתית במאה ה-19. בין אדריכלים אלו ניתן למנות את ויקטור הורטה בבריסל, אנטוני גאודי בברצלונה, אוטו ואגנר בווינה וצ'ארלס רני מקינטוש שפעל בגלזגו.

הצורך החברתי והכלכלי שהיה באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה היה רב עוד יותר והוא זה שהביא בשנות ה-20 להולדתו של הסגנון הבינלאומי. הצורך לשכן מיליוני פועלים בשיכונים והצורך לבנות מהר ובזול ובכל מקום הביאו את האדריכלים לפיתוח סגנון זה. חלק גדול מהעיסוק של מפתחי הסגנון היה בשאלת השיכון של הפועלים הרבים שנהרו אל הערים הגדולות. הייתה זו למעשה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה האדריכלות התעסקה בבנייה של מגורים למעמד הנמוך.

בשנת 1927 נוסח לראשונה המניפסט של הסגנון הבינלאומי בתערוכה שנערכה בגרמניה ביוזמתו של מיס ואן-דר-רוהה. בתערוכה הוצגו 15 מבנים שתוכננו במיוחד לאירוע על ידי האדריכלים הבולטים ביותר בזרם המודרניסטי. אותם עקרונות שהוצגו אומצו באופן רשמי בשנת 1928 על ידי CIAM - הקונגרס הבינלאומי לאדריכלות מודרנית (Congres Internationaux d'Architecture Moderne).

הסגנון הבינלאומי בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אדריכלות בארצות הברית
בניין סיגראם בניו יורק תוכנן על ידי לודוויג מיס ואן דר רוהה ופיליפ ג'ונסון
תחנת הכוח הראשונה של חיפה שהוקמה ב-1925. תוכננה בהשראת הסגנון הבינלאומי לפי הצעות של אריך מנדלסון וריכרד קאופמן
בית אנגל ברוטשילד 84, שתוכנן בשנת 1933 על ידי האדריכל זאב רכטר, מהווה דוגמה מובהקת לבית בסגנון הבינלאומי בתל אביב

באופן דומה ובאותה תקופה התפתח הסגנון גם בערים הגדולות בארצות הברית. מחלוצי רעיון הפונקציונאליזם והבנייה הנקייה ונטולת הקישוטים היה האדריכל לואיס סאליבאן שפעל בשיקגו בסוף המאה ה-19. סאליבאן היה מי שתבע לראשונה את הביטוי "Form follows Function" שהשפיע רבות גם על האדריכל פרנק לויד רייט. רייט לעומת זאת בחר להתנגד לסגנון הבינלאומי בטענה שהוא אינו מתאים את עצמו לסביבה בה הוא נבנה, בניגוד לסגנונו שלו (אדריכלות אורגנית) בו על הבניין להשתלב ברקע באופן מושלם.

אדריכלות הסגנון הבינלאומי תפסה תאוצה בארצות הברית בעיקר לאחר הגירת אדריכלי הבאוהאוס אליה החל משנת 1933.

הסגנון הבינלאומי בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הסגנון הבינלאומי בארץ ישראל

הסגנון הבינלאומי היה מקובל מאוד באדריכלות של ארץ ישראל של שנות השלושים והארבעים של המאה העשרים. התפיסות החברתיות של סגנון זה יחד עם החיסכון הכלכלי שבו, התאים מאוד לישוב היהודי בארץ. הסגנון עבר שינויים קלים שהתאימו אותו לבנייה בארץ, שינויים בעיקר בהתייחסות לאקלים בארץ. הפתחים במבנים היו קטנים יותר, כמעט לא נעשה שימוש בקירות זכוכית והשימוש במרפסות היה רב יותר מאשר במבנים אירופאים.

בסוף שנות העשרים ותחילת שנות השלושים של המאה ה-20 הגיעו לישראל אדריכלים רבים מאירופה שהתחנכו על עקרונות הבאוהאוס או הושפעו מהרעיונות האדריכליים החדשים באירופה. תנופת הבנייה בארץ בתקופה זו ורוח בניין הארץ הביאו את האדריכלים הללו לממש בארץ ישראל את הרעיונות בשלל צורות ומקומות, הן בתחום האדריכלות, הן בתחום העיצוב והן בתחום התכנון העירוני בו בלט במיוחד האדריכל היהודי ריכרד קאופמן.

בעיקר במהלך שנות ה-30 וכן גם במהלך שנות ה-40 אך במידה הולכת ופוחתת, נבנו ברחבי הארץ עשרות אלפי מבנים בסגנון הבינלאומי.

מבנים אלו נבנו בעיקר בתל אביב שקלטה עלייה גדולה מאוד מגרמניה והתפתחה פלאים בתקופה זו, אך גם בערים נוספות ובקיבוצים רבים. הבנייה בסגנון הבינלאומי בתל אביב זיכתה אותה בכינוי "העיר הלבנה" ולימים אף במעמד של אתר מורשת עולמית. בירושלים התבלט הסגנון בשכונת רחביה ובחיפה בשכונת הדר הכרמל אך מבנים בודדים בסגנון (שאינם חלק משכונה שנבנתה כולה בסגנון הבינלאומי) ניתן למצוא כמעט בכל עיר עברית שנבנתה בתקופת היישוב ובקיבוצים רבים בכל רחבי ישראל.

כמו כן מבנים בסגנון הבינלאומי נבנו במושבות הגרמנים הטמפלרים בארץ ישראל, שרונה ווילהלמה, בתקופה המאוחרת של מושבות אלו.

מאפייני הסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסגנון השתנה מארץ לארץ והושפע מאדריכלים שונים שלא בהכרח למדו או לימדו בבית ספר הבאוהאוס (כגון לה קורבוזיה בצרפת, פרנק לויד רייט בארצות הברית, קונסטנטין מלניקוב בברית המועצות, חריט ריטוולד בהולנד, אדולף לוס באוסטריה, אריך מנדלסון בגרמניה ורבים אחרים) אולם היו לו מספר מאפיינים עיקריים:

  • העדפת הפונקציונליות על העיטוריות והנוי והעדר מוחלט של הדבקת קישוטים שאינם הכרחיים על הבניין. המבנה בסגנון הבינ"ל צריך היה להתאים לחלוטין ליעודו, פשוט לבניה, ולהימנע מכל סממן של עושר או גאוותנות.
  • מסת המבנה (צורתו הנפחית) הייתה מורכבת למדי, בשונה מהקופסאות המקושטות של הסגנון האקלקטי, ואפשרה לבניין לעמוד כ"אובייקט" במרכז המגרש, באופן שניתן להסתובב סביבו ולראות את כל חזיתותיו. המסה עצמה הורכבה בעיקר מנפחים גאומטריים פשוטים: קובייה, תיבה, גליל ולעתים רחוקות יותר גם מנסרה משולשת. כאן בישראל ניתן לראות הבדל בין האדריכלות בסגנון הבינ"ל שיצרה קבוצת האדריכלים הירושלמית (מנדלסון, קרקואר, קאופמן, ילין ואחרים) אשר הרבו לעסוק בקומפוזיציות נפחיות מורכבות, לבין האדריכלים שמרכז פעילותם היה בת"א (רכטר, שרון, כרמי, נויפלד, אברבוך ואחרים) שעסקו בכך הרבה פחות.
  • הדגשה של הקווים האופקיים במרבית חלקי הבניין, במיוחד על ידי שימוש בחלונות סרט אופקיים, שנמשכו לעתים מקצה אחד של החזית ועד הקצה השני. כאן, בישראל, השימוש בחלונות סרט היה פחות נפוץ ומקובל מאשר באירופה, ואת הדגשת האופקיות ביצעו בעיקר תוך שימוש במרפסות פתוחות. אדריכלי ארץ ישראל העדיפו מרפסות רחבות, ולעתים גם מרפסות מתעגלות, כדי שהן תטלנה צל על הקירות החיצוניים של המבנה, וכך תמנענה את התחממותם של הקירות ושל החדרים הפנימיים.
  • אלמנט ייחודי לבנייה הארץ ישראלית: קירות "סינר" המצלים על המרפסות מפני השמש, ופתחי אוורור המאפשרים כניסת משבי רוח אל המרפסת.
  • חלונות "מד חום" (אנכיים) בחדר המדרגות. חלונות אלה נוצרו בהשפעת האדריכלות הסובייטית של שנות העשרים שהעניקה כבוד דווקא לחלקים ה"משרתים" של הבניין, ובעיקר לחדרי המדרגות. שימוש זה בחלונות גדולים בחדרי המדרגות היווה מעין "מוטיב קישוטי" בבניני הסגנון הבינלאומי, וניתן לראות הרבה מאד יצירתיות ושונות בעיצובם. החלונות הללו מהווים, במרבית המבנים, שבירה של הזרימה האופקית והחדרה של מוטיב אנכי בודד.
  • העדר סימטריה בין חלקי הבניין. הבניין אמור להיות פונקציונלי. אדריכלי הבאוהאוס האמינו כי הסימטריה משרתת את האדריכל ולא את המתגוררים במבנה.
  • מאפייני אונייה - חלונות עגולים ומרפסות דמויות סיפון של אוניה. הסגנון הבינלאומי נועד להתאים לכל חלקי כדור הארץ ולכל הערים בה. מאפיין האונייה הוא מאפיין המזוהה בכל העולם ולא מיוחס לעיר מסוימת או לתרבות מסוימת.
  • בהתאם לרעיונותיו של לה קורבוזיה הוקמו בתים רבים מעל קומת עמודים, שאפשרה לחלל הפתוח לזרום לא רק סביב המבנה, אלא גם דרכו.
  • רעיון נוסף של לה קורבוזיה שזכה לביטוי בולט באדריכלות הבינלאומית היה הגג השטוח, המשמש לצרכים חברתיים. כאן בארץ הרעיון הזה היה יותר סמלי מאשר שימושי, ולמרות בנייתם של גגונים או פרגולות על הגגות כמעט שלא נעשה שימוש אמיתי במשטחי הגגות.
  • אלמנט אופייני מאד לאדריכלות הבינ"ל הם גגוני הבטון הפשוטים מעל החלונות והמרפסות. בארץ ישראל השימוש בגגונים לבש, במבנים רבים, אופי קישוטי - והם הפכו עד מהרה להיות אלמנטים עיצוביים יותר מאשר שימושיים. במבנים לא מעטים בתל אביב ניתן לראות גגונים אנכיים, או גגונים שאין מתחתם חלון או פתח, ואפילו גגונים על חזיתות צפוניות, היכן שאין בכלל בעיה של קרינת שמש.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏"Form Follows Function" - משפט שטבע האדריכל האמריקאי לואיס סאליבאן אשר הפך למוטו מרכזי באדריכלות המודרנית.