פארק הפילים הלאומי אדו
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך הקמה |
1931  |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 1,640 קמ"ר |
| גובה ממוצע |
252 מ' |
| מיקום | |
| מדינה |
 דרום אפריקה |
| מיקום |
הכף המזרחי |
| קואורדינטות | 33°26′46″S 25°44′45″E / 33.4461°S 25.7458°E |
|
www | |
|
(למפת דרום אפריקה רגילה)   פארק הפילים הלאומי אדו | |
  | |
פארק הפילים הלאומי אדו (באנגלית: Addo Elephant National Park) הוא פארק, שמתפקד כשמורה לחיות בר, לרבות פילים, והשלישי בגודלו בדרום אפריקה (כ-686,000 הקטאר, שמחולקים ל-164,000 הקטאר של אדמה וכ-120,000 הקטאר של מים). הפארק מחולק למספר אזורים נפרדים, מקארו ועד לאוקיינוס, ואמנם בשמו מצוין פילים, אך הפארק נכון לעכשיו מגן על מספר חיות בר חשובות ובהם פינגווינים וציפורים. הוא ממוקם בעמק מלריה- פרי סנדיי ריבר malaria free) Sunday river) בכף המזרחי, סמוך לפורט אליזבת.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני כ-1,000 שנה אנשי קוי קוי הגיעו לאזור אדו והתיישבו בו. ב-1750 אנשי בוהר הגיעו לאזור ועבדו בחקלאות. השבטים השונים ניהלו מלחמות פנימיות ביניהם ובין היתר צדו את הפילים באזור. ב -1900 נשארו אוכלוסיות בודדות של פילים באדו. בין יוני 1919 ועד אוגוסט 1920 אוכלוסיית הפילים פחתה שוב מ-130 פרטים ל-16 פרטים בלבד. הסיבה לכך הייתה בידי אדם אחד - Major P. Protorius. בשנים אלה הפילים הפריעו רבות לחקלאות באזור, וצרכו את מקור המים העיקרי של החקלאי. כדי להוריד את איום הפילים עבור האנשים באזור, המשרד האדמיניסטרטיבי הממשלתי הוציא צו הכחדה. הפילים נשחטו, עורם נוצל להכנת שוטים (ניתן לראות תצוגה שלהם במוזיאונים מקומיים ומרוחקים יותר) ומוצרים אחרים. ב-1931 נותרו רק 11 פילים באזור ונעשו מאמצים על ידי סידני סקייפה להקמת פארק לאומי לשימור הפילים שנותרו ולהגנתם. מאמצים אלו נפלו לתהום כיוון שהפארק היה מסוגר וצפוף- לא תאם לחיי פילי הבר ועל כן הפילים מתו זה אחר זה. ב-1954 נעשה ניסיון נוסף לפארק -ניסיון שצלח, וכיום יש כ-600 פילים בשמורה והאוכלוסייה פורחת ומתרחבת.[1][2][3]
התרחבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפארק המקורי הורחב לאחר מכן וכיום משתרע על 3,600 קמ"ר, טומן בתוכו שטחים ימיים ושטחי אדמה גם יחד. הוא מחולק למספר אזורים נפרדים וכולל בתוכו מספר איים ושמורות, כמו אי בירד (אי הציפור - bird island) ואי סנט קרוי, אשר מהווים בתי גידול לציפורים, פינגווין שחור-רגל וחיות בר נוספות. האי בירד הוא הבית למושבת הרבייה של סולת הכף – כ-120,000 ציפורים ולמושבת הרבייה השנייה בגודלה של הפינגוונים האפריקאים.
עם ההתרחבות נמנו חיות בר נוספות בפארק אדו ובניהם 400 תאו אפריקני, 48 קרנפים שחורים, אריות, עמלץ לבן וצבוע נקוד.[4][5]
הכחדה ורביית יתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכחדה ורביית יתר, הם שני משתנים שתלויים אחד בשני. מאחר שמשימתו הראשונית של הפארק הייתה שימור של יונקים נכחדים כמו הפיל אפריקני וקרנף צר-שפה, המאמצים האקולוגים הראשוניים נעשו על מנת לשמור על מיני היונקים. עם זאת, עם העלייה במספר היונקים בפארק, חלה ירידה באוכלוסיית הצומח באזור. אוכלוסיית היונקים שגדלה נזקקה למזון רב של צומח כמו גם גרמה לנזק רב עקב דריסתם ומעיכתם. כתוצאה מכך הצמחים סיגלו התאמתם והחלו ליצור רעלנים כנגדם, וכיום ניתן לראות כ-77 מינים אנדמים בעלי רעלנים המזיקים ליונקים באזור.[6]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פארק הפילים הלאומי אדו- פארק הפילים הלאומי אדו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Anthony J. Mills, Dian Spear, Thabisisani Ndhlovu, Michael H. Knight, Dean M. Peinke, Sally Hofmeyr, Richard M. Cowling African Journal of Ecology vol: 52 issue: 4 first page: 577 year: 2014
- ^ The Bloody History of Addo Elephant National Park, www.nature-reserve.co.za
- ^ Sydney Harold ('Stacey') Skaife, web.archive.org, 2011-08-07
- ^ Everything you need to know about Addo Elephant National Park, Getaway Magazine, 2018-01-15
- ^ South African National Parks - SANParks - Official Website - Accommodation, Activities, Prices, Reservations, www.sanparks.org (באנגלית)
- ^ Johnson, C. F., Cowling, R. M., & Phillipson, P. B. (1999). The flora of the Addo Elephant National Park, South Africa: are threatened species vulnerable to elephant damage?. Biodiversity & Conservation, 8(11), 1447-1456.