קייפטאון
|
||||||||||||||||||||||||||||
קייפטאון (באנגלית: Cape Town, באפריקאנס: Kaapstad, בקוסה: iKapa) היא אחת משלוש ערי הבירה של דרום אפריקה ובירת מחוז הכף המערבי.
קייפטאון נחשבת כאחת הערים היפות בעולם, בין היתר בשל מיקומה הגאוגרפי על חצי אי הכֵּף שבקצהו הדרומי מזדקר הצוק של כף התקווה הטובה, שנתן לה את שמה - "עיר הכף". העיר ופרבריה בנויים סביב הר בעל פסגה שטוחה, הקרוי הר השולחן ומתנשא לגובה 1,086 מטר, לצד רכסי הרים נוספים, המהווים חלק מן התבנית הגאולוגית של חצי האי. קייפטאון מהווה יעד תיירות פופולרי בזכות אקלימה הים-תיכוני, נופיה וחופיה, צמחיה אנדמית מיוחדת, וקרבתה לכף התקוה הטובה ולחבל היין של דרום אפריקה הידוע ביינותיו.
קייפטאון משמשת כבירתה התחיקתית של דרום אפריקה - מקום מושב הפרלמנט (בצד פרטוריה - הבירה הראשית, האדמיניסטרטיבית והביצועית, מושב הממשלה והנשיא, ובלומפונטיין - הבירה המשפטית, מושב בית המשפט העליון). הצעה שהועלתה לאחרונה להעביר את הפרלמנט מקייפטאון לפרטוריה כדי לייעל את התנהלות השלטון, נתקלה בהתנגדות גורפת מצד תושבי קייפטאון.
העיר היא עיר נמל חשובה הודות למיקומה על מפרץ בקצה הדרום-מערבי של יבשת אפריקה ובפינה הדרום-מזרחית של האוקיינוס האטלנטי, לא הרחק מכף אגוליאש המקום בו הוא נפגש עם האוקיינוס ההודי. במשך דורות רבים, עד לפתיחתה של תעלת סואץ שאיפשרה לעקוף את אפריקה ממזרח, היה נמל קייפטאון תחנת מעבר הכרחית בדרך הימית בין אירופה לבין המזרח הרחוק. ואכן, ראשיתה של העיר הייתה כתחנת אספקה לאוניות סחר הולנדיות שעשו דרכן אל מזרח אסיה וחזרה.
[עריכה] היסטוריה
מתיישבים הולנדים בראשות יאן ואן ריבק התיישבו במפרץ מצפון לכף התקווה הטובה מטעם חברת הודו המזרחית ההולנדית בשנת 1652. הייתה זו ההתיישבות האירופית הראשונה ביבשת אפריקה, והכוונה הייתה לשמש כתחנת עגינה ואספקה לאוניות שהפליגו בין אירופה והמזרח הרחוק. ליישוב ההולנדי, שנקרא בהולנדית קאפסטאד (עיר הכף), הגיעו מתיישבים אירופאים נוספים, בעיקר מהולנד, בלגיה, גרמניה וצרפת, אשר הביאו אליו עבדים משבטי הסביבה ומדרום-מזרח אסיה. חסרונן של נשים במושבה הביא לניצול מיני של בנות העבדים, והוסיף למושבה אוכלוסייה של בני תערובת - ה"צבעונים".
בשנת 1814 כבשה האימפריה הבריטית את העיר, שהיוותה נמל אסטרטגי, וקראה לה "קייפטאון", והעיר שימשה כבירת "קולוניית הכף" (Cape Colony). הבריטים ביטלו את העבדות ושיחררו את העבדים, פעולה שגרמה לקרע עם המתיישבים הבורים המקוריים, שנדדו צפונה. גילוי מרבצי זהב ויהלומים בעומק היבשת העלתה את חשיבותה של קייפטאון כנמל היצוא העיקרי של המחצבים לאירופה, והביא את הבריטים לצאת למלחמת הבורים, במטרה להשתלט על יתר שטחי דרום היבשת. בשנת 1910 העניקו הבריטים עצמאות לדרום אפריקה, וקייפטאון נקבעה כאחת מ-3 ערי הבירה של המדינה החדשה שהייתה למעשה איחוד של 4 פרובינציות קולוניאליות בדרום היבשת. בשנות האפרטהייד נאסר על השחורים והצבעונים להתגורר בתחומי העיר והוקמו עבורם עיירות - "טאונשיפ" - בפאתי העיר. לאחר סיום האפרטהייד, שולבו עיירות אלה לתחומי העיר כפרברים.
[עריכה] דמוגרפיה
אוכלוסיית קייפטאון מנתה בתחילת שנות ה-2000 כ-2.9 מיליון נפש, והיא העיר השנייה בגודלה בדרום אפריקה, אחרי יוהנסבורג. האוכלוסייה מורכבת מכ-20% לבנים, כ-30% שחורים, וכ-50% צבעונים (בני תערובת). בין הלבנים קהילה יהודית ותיקה ואמידה, המונה כ-21,000 נפש ולה השפעה ניכרת בחיי המסחר והכלכלה של העיר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אתר העיר הרשמי
- מידע תיירות
- עינב ברזני, מדריך לטיול בקייפטאון וסביבותיה, ZCP
