פורטל:פמיניזם/הידעת?/43

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דן בן אמוץ מראיין את נתיבה בן יהודה בכנס חטיבת הראל, צפת, לאחר קום המדינה.
דן בן אמוץ מראיין את נתיבה בן יהודה בכנס חטיבת הראל, צפת, לאחר קום המדינה.

הסופרת נתיבה בן-יהודה, שבצעירותה הייתה קצינה לוחמת מוערכת בפלמ"ח, אמרה "אני לא יכולה להיות חלק מהתאגדות כזו של נשים, יחד, נגד קיפוח. אני מימשתי כל החיים את הפמיניזם שלי. אני, כשאני מרגישה קיפוח, אני צועקת. כשלא קיבלתי את הדרגה שהגיעה לי... צעקתי על המנהל שלי: 'מה יש, לא מוצאים חן בעיניך אברי המין שלי?'" בן-יהודה אכן הוכיחה כי יש לה ״לשון חדה״. היא, למשל, אמרה בראיון עיתונאי, "שכבתי עם חצי מהפלמ"ח, ואם לא הייתי כל כך מכוערת, הייתי שוכבת גם עם החצי השני". אולם הטענה, לפיה תכונה זו פטרה את בן-יהודה מכל אפליה מגדרית, מופרכת בעליל. כשפורק הפלמ״ח, וכל הגברים שבלוחמיו המשיכו בתפקידם בצה"ל, אף לוחמת לא הורשתה להמשיך בתפקידה כמותם. ספק גדול אם בן-יהודה הייתה מוחרגת מנוהל זה, אילו דיברה בחוצפה אל מפקדה, יגאל אלון.