פידליו
| פידליו | |
|---|---|
 |
|
| מלחין | לודוויג ואן בטהובן |
| ליברטיסט | יוזף זונלייטנר |
| סוגה | אופרת מילוט |
| מספר מערכות | 2 |
| זמן התרחשות העלילה | סוף המאה ה-18 |
| שפה | גרמנית |
| שנה | 1805 |
| מקום התרחשות העלילה | סביבת העיר סביליה, ספרד |
| תפקידים | |
|
דון פרננדו: Don Fernando, באס-בריטון; שר המדינה. |
|
פידליו (גרמנית: Fidelio) היא האופרה היחידה שנכתבה על ידי בטהובן. היא עלתה בראשונה ב-28 בנובמבר 1805, וירדה כעבור 3 הצגות בלבד עקב כניסתו של הצבא הצרפתי לווינה. תחילה היא כללה שלוש מערכות. כעבור שנה היא נערכה מחדש בידי בטהובן וצומצמה לשתי מערכות, אך הורדה מן הבמה שוב כעבור 2 הצגות. ב-1814 הועלתה שוב, אך גם הפעם לא כבשה את לב הקהל וירדה לאחר 22 הצגות.
הצגת הבכורה של האופרה התרחשה בתיאטרון הקיסרי המלכותי "אן דר וין" בווינה בהשתתפות אנה מילדר בתפקיד לאונורה, לואיזה מילר בתפקיד מרצלינה, פרידריך דמר בתפקיד פלורסטן, סבסטיאן מאייר בתפקיד פיצארו, ויינקוף בתפקיד דון פרננדו ורותה בתפקיד רוקו.
תוכן עניינים |
עלילת האופרה [עריכה]
האופרה מספרת את על לאונורה, אשת פלורסטן, אשר מנסה לעזור לו להימלט מן הכלא בו נכלא על ידי אויבו, פיצארו. לשם כך היא מתחזה לעלם בשם פידליו במטרה להתקבל לעבודה בכלא.
מערכה ראשונה [עריכה]
תמונה ראשונה: חדר בביתו של רוקו [עריכה]
האופרה נפתחת בביתו של רוקו, הסוהר הראשי. יאקינו, נושא מפתחות הכלא, מציע למרצלינה, בת הסוהר, נישואין, אך היא מסרבת. רוקו ופידליו, הלא הוא לאונורה בתחפושת, נכנסים לחדר ויאקינו נאלץ להפסיק בחיזוריו העקשניים אחר מרצלינה. פידליו מבקש מרוקו רשות לטפל באסירים כולם, ורוקו, שמחבב אותו, מסכים, אך מידע אותו כי יש אסיר בכלא שבו הוא אינו יכול לטפל, ששוכן במגדל בתא מבודד. לדברי של רוקו, מאחר שעל פי הוראת המושל כמעט ואין מאכילים את אותו אסיר, אין צורך לדאוג כי הוא לא יאריך ימים. לאונורה מבינה שמדובר בבעלה, פלורסטן.
תמונה שנייה: בחצר בית הסוהר [עריכה]
שר המדינה, דון פרננדו, עומד לבקר בכלא, ופיצארו, מנהל הכלא, מחליט להוציא להורג את פלורסטן, כדי שלא יתגלה על ידי השר. הוא דורש מרוקו לחפור קבר. לאונורה חשה בסכנה ומשכנעת את רוקו, בתחפושתה כפידליו, להוציא את האסירים לחצר כדי שיוכלו להנות מאור השמש, אך פלורסטן אינו נמנה עמם. רוקו מבטיח לה שיקח אותה לראות את האסיר.
מערכה שנייה [עריכה]
תמונה ראשונה: במגדל השמירה [עריכה]
רוקו ולאונורה נכנסים לתאו של פלורסטן כדי לחפור את הקבר ופלורסטן מתחנן למעט מים ורוקו מרשה ללאונורה להשקותו. לאונורה נבהלת ממראהו של בעלה אך שומרת על קור רוחה, מאחר שהשעה מוקדמת מכדי לגלות את זהותה.
פיצארו נכנס לתאו של פלורסטן כדי להרוג אותו מיד בפגיונו, משום שרוקו אינו מסכים להרוג אותו בעצמו. לאונורה מנסה למנוע את הרצח ובאותו רגע נשמע קול החצוצרה המקבל את פניו של שר המדינה. פיצארו עולה כדי לקבל את פניו.
תמונה שנייה: ברחבת בית הכלא [עריכה]
פלורסטן מתברר כידידו של דון פרננדו, שחשב אותו למת, והוא משחרר את פלורסטן מן הכלא. פיצארו מובל למעצר במקומו. כשמרצלינה מגלה כי פידליו הוא בעצם אישה, היא מסכימה להינשא ליאקינו.
