פיודור אפרקסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פיודור אפרקסין (27 באוקטובר 1661 - 10 בנובמבר 1728) (ברוסית: Фёдор Матвеевич Апраксин) אציל רוסי, בין המפקדים הבולטים בצי הרוסי בתקופת פיוטר הגדול.

Apraxin.jpg

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאה של משפחת אפרקסין הנו טטרי. בשנת 1371 עזבה המשפחה את אורדת הזהב והתיישבה באזור ריאזן. האחים אפרקסין החלו להתקדם בחצר הצאר פיודור השלישי לאחר שאחותם נישאה לו בשנת 1681. פיודור אפרקסין שירת בסביבת פיוטר הגדול עוד כשהיה פיוטר ילד, מה שהוביל לידידות אשר נמשכה לאורך כל חייהם.

בשנת 1692 נשלח פיודור אפרקסין לשמש כמושל העיר ארכנגלסק, שהייתה באותה תקופה עיר הנמל הראשית של רוסיה הצארית. אפרקסין יזם את בניית אחת מספינות המסחר הראשונות של רוסיה ואת הפעלתה לצורך סחר בינלאומי. בשנת 1696 הועבר אפרקסין לסביבת וורונז' לפיקוח על בניית האוניות הראשונות של הצי הרוסי. בשנת 1696 השתתף הצי בפיקודו במצור על אזוב, ובסיום המערכה התמנה אפרקסין למושל האזור. גם לאחר תחילת המלחמה הצפונית הגדולה המשיך אפרקסין בבניית מבצרים בדרום רוסיה, ובמיוחד בפיתוח העיר טגנרוג.

המלחמה הצפונית הגדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר דיכוי המרד באסטרחן הועבר אפרקסין למוסקבה. בשנת 1707 התמנה לראש הימיה הרוסית. בשנת 1708 התמנה למושל אינגריה והיה אחראי על הגנת מרחב סנקט פטרסבורג מפלישות שבדיות. בשנת 1710 קיבל תואר רוזן.

במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1711-1710) שימש אפרקסין מפקד הצי בים השחור, חזר לחזית הצפונית והשתתף בכיבוש ויבורג והלסינקי, והתמנה למושל החבלים הכבושים של אסטוניה, אינגריה וקרליה. היה מפקד הצי בקרב גנגוט. בשנים 1710-1720 פיקד על פעולות הצי בים הבלטי ובנחיתות של החיילים על החוף השבדי. פעילות זו הייתה מוצלחת ובסופו של דבר הביאה לחתימת הסכם נישטאד שסיים את המלחמה. על פעילות זו הוא קודם לדרגת גנרל-אדמירל (מקבילה לפילדמרשל) והוענק לו עיטור אנדריי הקדוש - העיטור הגבוה ביותר של האימפריה הרוסית.

שנות הקריירה המאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1715 התגלו אי-סדרים ואף מעשי שחיתות בניהול משרד הצי. לאחר חקירה, נדרש פיודור אפרקסין לשלם קנס כספי.

עקב האשמת אחיו הבכור בתמיכה בנסיך אלכסיי, נדרש פיודור להפגין בנושא זה נאמנות לפיוטר הגדול תוך השתתפות בחקירת הנסיך.

היה מפקד הצי הרוסי במהלך מלחמת רוסיה-פרס (1722-‎1723).

בשנת 1725, לאחר מותו של פיוטר הגדול, התקרב עוד יותר לשלטון ובשנת 1726 התמנה לחבר במועצה הסודית העליונה.

פיודור אפרקסין מת בשנת 1728 ונטמן במנזר במוסקבה. קברו השתמר עד להריסתו על ידי השלטונות בשנות ה-30 של המאה ה-20.