המלחמה הצפונית הגדולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלחמת הצפון הגדולה
Victory at Narva.jpg
ניצחון שבדי בקרב נרבה
תאריך התחלה: 1700
תאריך סיום: 1721
משך הסכסוך: 21 שנים
מקום: אירופה
תוצאה: ניצחון של ברית המדינות שלחמו בשבדיה והעברת שטחים נרחבים לשלטונם
הצדדים הלוחמים

Flag of Sweden.svg שבדיה

Chorągiew królewska króla Zygmunta III Wazy.svg האיחוד הפולני-ליטאי (בשנים 1704-1709)

Flag of the Ottoman Empire.svg האימפריה העות'מאנית (בשנים 1710-1714)

הטמן אוקראינה בשנים 1708-1709

מפקדים
כוחות
כ-310,000 חיילים מהם כ-170 אלף רוסים, 40 אלף דנים, 100 אלף פולנים וסקסונים  עד כ-400,000 חיילים, מהם עד כ-135 אלף שבדים, כ-200 אלף טורקים, כ-40 אלף קוזאקים 
אבידות
75 אלף רוסים, עד כ-20 אלף פולנים וסקסונים, 60 אלף דנים  כ-25 אלף שבדים נהרגו בקרבות ועוד כ-175 אלף ממחלות ותשישות 

המלחמה הצפונית הגדולה התנהלה בין קואליציה שכללה את רוסיה הצארית, דנמרק-נורבגיה וסקסוניה-האיחוד הפולני ליטאי (והחל מ-1715 גם את פרוסיה והנובר) נגד שבדיה בין השנים 1700 - 1721. המלחמה החלה במתקפה מתואמת של הקואליציה על שבדיה ב-1700, ונסתיימה ב-1721 עם חתימת חוזה נישטאד והסכמי סטוקהולם. כתוצאה מהמלחמה רוסיה דחקה את רגליה של שבדיה מעמדת הכח הדומיננטי בים הבלטי, וכך נעשתה, למעשה, למעצמה אירופאית מן המעלה הראשונה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1560 ל-1660, בנתה שבדיה אימפריה בלטית שמרכזה במפרץ הפיני שכללה את קרליה, אינגריה, אסטוניה וליבוניה. במהלך מלחמת שלושים השנים שבדיה השיגה שטחים גם בגרמניה כולל כמה מובלעות דוגמת פומרניה, ויסמר (עיר נמל בצפונה של גרמניה), ורדן וברמן. במהלך אותה תקופה כבשה שבדיה מחוזות דנים ונורבגים. השבדים הם עם קטן הגר בחבל ארץ חסר משאבי טבע משמעותים פרט לברזל ועץ. כתוצאה מכך, נאלצו מלכי שבדיה להסתמך על אימון הצבא ולא על גודלו. הצבא השבדי היה בין המעולים באירופה ופעמים רבות הביס יריבים חזקים, שהיו רבים ממנו. בגלל מיעוט תושביה, עם התארכות המלחמה התקשתה שבדיה לעמוד באבדות הרבות בקרבות ולתמוך בצבאה.

פרוץ המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישגיה של שבדיה בחוזה סטולבובו משנת 1617 מנעו מרוסיה גישה ישירה לים הבלטי, ומאבקים פנימיים במהלך המאה ה-17 עם כמה פלישות זרות, מנעו מרוסיה לקרוא תיגר על שבדיה למען רווח זה. המזל הרוסי השתנה עם עלייתו של פיוטר הראשון לשלטון. לאחר שכונן שלום עם האימפריה העות'מאנית, והפנה את תשומת לבו להשגת העליונות המיוחלת בים. יעדו היה הים הבלטי, שחלקו המזרחי נכבש כמעט כולו על ידי שבדיה חמישים שנה קודם לכן. פיוטר הכריז מלחמה על שבדיה ועל מלכה בן ה-16, קרל ה-12, מלך שבדיה.

המלחמה החלה בקרב בין שבדיה לדנמרק, שהסתיים בתוצאות מרות עבור הקואליציה. הדנים חתמו על הסכם עם השבדים. הם הצטרפו ללחימה רק לאחר מספר שנים, כאשר הרוסים ניצחו בקרב פולטבה. עם הנחלת התבוסה לדנים, הפנה קרל את תשומת לבו לרוסיה. למרות גודלה העצום, רוסיה לא הייתה מוכנה דיה להילחם בצבא השבדי האיכותי, וניסיונה הראשון לתפוס את החוף הבלטי הסתיים באסון בקרב נרבה בשנת 1700. בקרב זה ספרו הרוסים כמה עשרות אלפי הרוגים, כאשר יתרת הצבא התפזר לכל הרוחות פרט לשני רגימנטים נאמנים לצאר. רגימנטים אלו הפכו ברבות השנים לגוורדיה הרוסית. התבוסה בנרבה ביטלה את מעמדה של רוסיה כשחקן משמעותי במלחמה למשך מספר שנים, מה שאפשר לקרל למקד את תשומת לבו בפולין ובסקסוניה. פיוטר ניצל תקופה זו כדי לשפר את איכות צבאו ואף לכבוש את השטח בו שוכנת כיום אסטוניה, שעה שהמלך השבדי, שהיה משוכנע ביכולתו להכניע את הרוסים, התעלם מהמתרחש בגזרה זו.

יסוד סנקט פטרבורג וקרב פולטבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב פולטבה, קטע מפסיפס, מאת מיכאיל לומונוסוב, 1717

בשנת 1703 בעיצומם של הקרבות בין שבדיה לפולין, ייסד פיוטר את עירו החדשה סנקט פטרבורג (על שם פטרוס הקדוש) באזור אינגריה (שאותה כבש מידי שבדיה). במהלך אותן שנים החל לבנות צי גלאות וגייס צבא חדש. הלקח המר של קרב נרבה לא נשכח ופיוטר לא חסך באמצעים על מנת להפוך את צבאו למודרני ואיכותי.

סדרת הפסדים הביאה את המלך הפולני אוגוסט השני לוותר על כתרו בשנת 1706. תשומת לבם של השבדים הועברה עתה לרוסיה, וב-1708 פלשו לתחומה. ביולי של אותה שנה נוצחו כוחותיו של פיוטר בקרב גולובצ'ין. קרל המשיך את מסעו לתוך רוסיה, תוך כדי שהוא כורת ברית עם ההטמן הקוזאקי איוואן מזפה. ציוד הצבא השבדי התדלדל מאוד והוא סבל ממחסור חמור, בעיקר בתחמושת ומזון. קרל סמך על התגבורת בת 12,000 חיילים שהייתה אמורה להגיע מריגה ויחד איתה אספקה רבה, אך בקרב לסנאיה ספג כח זה הפסד צורב וכל המטען אבד. למרות איבוד האספקה סירב קרל לסגת, ובמקום זאת בחר להמשיך בתנועה לכיוון אוקראינה, שבה היה לו בן ברית בדמותו של מזפה שהבטיח לו תגבורת ואספקה. פיוטר השתמש באסטרטגיה הרוסית המוכרת ומשך את אויבו לתוך ארצו תוך כדי שהוא משאיר אחריו אדמה חרוכה. עד מהרה התברר לקרל שמזפה הוא משענת קנה רצוץ והוא נותר ללא אספקה ראויה. השבדים לא הצליחו לכלכל את כוחותיהם, וסבלו בחורף הקר של 1709. אף על פי כן, עם בוא הקיץ חידשו השבדים את מאמציהם לכבוש את אוקראינה. השבדים הטילו מצור על העיר פולטבה, אך בשלב זה גילה פיוטר תוקפנות רבה יותר, וצבאו פגש בצבא השבדי בקרב פולטבה ב-28 ביוני 1709. עתה קצר פיוטר את פירות ההשקעה בצבאו: הצבא הרוסי גרם לעשרת אלפי הרוגים בקירוב לצבא השבדי, ושבה את רוב שרידיו של הצבא השבדי שברח לפרבלוצ'נה. המחיר ששילמו הרוסים היה קטן לאין ערוך ולא עלה על כמה אלפי הרוגים ופצועים. אחרי ההפסד גם הפולנים הרימו ראש ואוגוסט השני שב לכס המלכות. קרל נמלט לשטח האימפריה העות'מאנית ששמרה עד אז על נייטרליות, וניסה לשכנע את הסולטאן, אחמד השלישי לסייע לו במערכה מחודשת נגד הרוסים. בסופו של דבר נשאר בגלות חמש שנים.

תבוסת שבדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיוטר רדף אחרי קרל לתוך שטחי האימפריה העות'מאנית, אך הובס בשנת 1711 ליד פרוט. למרות הפלישה, העות'מאנים השכילו לא להתערב במלחמה זרה ולא שמעו לתחנוניו של קרל להצטרף למלחמה לצידו. משסר חינו בעיני הטורקים, נאלץ קרל לצאת למולדתו. בזמן גלותו מצבה של שבדיה התערער עד מאוד וקרל לא הספיק להשלים את אשר התחיל עד למותו ב-1718 בטרם עת במצור על עיר נידחת. המומנטום הרוסי המשיך לגבור, כאשר צבאותיו הצפוניים של פיוטר השתלטו על המחוז השבדי ליבוניה (צפונה של לטביה המודרנית ודרומה של אסטוניה המודרנית), ודחקו את השבדים לאזור פינלנד. רובה של פינלנד נכבש על ידי הרוסים בשנת 1714. לאחר ניצחון בקרב גנגוט הצי הרוסי הקיסרי שלט בים הבלטי ופלישה לשבדיה עצמה הסתמנה כאפשרות מציאותית. פיוטר אף השיג את תמיכתן הצבאית של פרוסיה ונסיכות האנובר (שנכנסו למלחמה בעיקר כדי לקבל נתח מהסכם השלום שעתיד היה להחתם). למרות זאת, סירב קרל בעקשנותו להיכנע, ורק נפילתו בקרב בשנת 1718 אפשרה את סיום המלחמה. עד 1720 כרתה שבדיה הסכמי שלום עם כל אויבותיה, מלבד רוסיה. בשנת 1721 חוזה נישטאד סיים את המלחמה. בסיומה השיגה רוסיה את אינגריה, אסטוניה, ליבוניה וחלק ניכר מקרליה. בתמורה, נדרשה רוסיה לשלם סכום בן שני מיליון ריקסדלר, כמו גם להשיב את פינלנד לחזקה שבדית. יחד עם זאת, הותר לצאר לספח אדמות פיניות בקרבת סנקט פטרבורג, שנקבעה כבירתו בשנת 1712.

במלחמה זו נשבר כוחה של שבדיה באופן מוחלט והיא אבדה את ההגמוניה במזרח אירופה שהייתה לה מאז מלחמת שלושים השנים. שבדיה לא הצליחה להשתקם ממפלה זו וירדה לדרגת מדינה זניחה מבחינה בינלאומית. לפי תנאי הסכם נשיטאד אבדה שבדיה את רוב שטחיה באגן הדרומי והמזרחי של הים הבלטי. את מקומה של שבדיה בחוג המעצמות האירופאיות החליפה רוסיה, שהשיגה כאמור טריטוריות באזור הים הבלטי ועתה הפכה לכוח דומיננטי במזרח אירופה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]