פינגווין הומבולדט
| מצב שימור | |
|---|---|
|
מצב שימור: פגיע (VU) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | פינגווינאים |
| משפחה: | פינגוויניים |
| סוג: | Spheniscus |
| מין: | פינגווין הומבולדט |
| שם מדעי | |
(מיאן, 1834) |
|
| תחום תפוצה | |
פינגווין הומבולדט (שם מדעי: Spheniscus humboldti) (ידוע גם בשם פינגווין פרוויאן, פטרנאקה) פינגווין דרום אמריקאי, מתרבה בפרו וצ'ילה. קרובי המשפחה שלו הינם הפינגווין האפריקני, פינגווין מאגלאן ופינגווין הגלאפגוס. הפינגווין נקרא על שם זרם הומבולדט, שהוא עצמו קרוי שמו של אלכסנדר פון הומבולדט, חוקר הטבע הראשון שתיאר את הפינגווין לקהילה המדעית.
גודלם בינוני 65-70 ס"מ בגובה, ו - 3.6-5.9 קילוגרם במשקל.[1] הם בעלי ראש שחור ופס לבן עובר מאחורי עיניהם, סביב האוזניים והסנטר. על החזה שלהם פס שחור שמגיע עד לרגל. בסיס החרטום שלהם ורוד. לפינגווינים צעירים ראש שחור ללא הפס השחור בחזה.
פינגווויני הומבולדט מקננים על איים ועל סלעים בחוף, ולפעמים אף במערות.
מצב השימור העכשווי של הפינגווין הוא "פגיע". אוכלוסייות המין במגמת ירידה מאמצע המאה ה-19, ב"אל ניניו" של 1982-1983 ירדו מספר הפרטים מ-21,000 פרטים ל5,000-6,000 פרטים. המין השתקם ועמד על 12,000 פרטים ב-1995, אך כתוצאה מה"אל ניניו" של 1997-1998 ירדו מספר הפרטים ל3,300 פרטים. מספר הקולוניות בפרו ירד מ-17 בשנת 1981 ל-2 ב-1996, אך השתקם ל-6 בשנת 1998. מלבד הסערות הקשות המאפיינות את ה"אל ניניו", חודרים מים חמים המכילים פחות נוטריינטים לזרם הומבולדט. בנוסף לזה, נמצאות המושבות באיום מתמיד מצד בני האדם. בצורה עקיפה, משפיעה דיג-היתר של מיני האזור (בעיקר אנשובי) המרכיבים את עיקר תזונתם של פינגווויני הומבולדט. בצורה ישירה, נאספים קיני העופות המכילים גואנו וכך חשופים הביצים והצעירים למזג האוויר ולאויבים טבעיים. מספר הפריטים עומר נכון ל-2010 בין - 3,300 ל-12,000 פרטים. סקר שנערך בשנת 1998 קבע כי המין צפוי להיכחד בתוך 100 שנים!
תמונות [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מידע על פינגווין הומבולדט, באתר המחלקה
A.D.W