פינגוויניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "פינגווין" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו פינגווין (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןפינגוויניים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
תת־מחלקה: עופות בתראים
אינפרא־מחלקה: עופות מפותחים חסרי שיניים
קבוצה: דמויי שקנאים
סדרה: פינגווינאים
משפחה: פינגוויניים
סוגים
שם מדעי
Sphenisciformes
בונפרטה, 1831
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פינגווין הסלעים
פינגווינים מלכותיים באיי פוקלנד
פינגווין זוטר
פינגוויני אדלי על קרחון

פִּינְגְּוִינִיִּים[1] (שם מדעי: Spheniscidae) היא משפחת עופות ימיים יחידה בסדרת הפינגווינאים, הכוללת שישה סוגים ושבעה עשר מינים. הפינגווינים הם עופות חסרי יכולת תעופה, החיים רק בחצי הכדור הדרומי ומין אחד מצוי באיי גלאפגוס שעל קו המשווה. מינים רבים מהמשפחה חיים באנטארקטיקה הקפואה, כשהמין פינגווין קיסרי מצוי שם במשך כל החורף הקפוא.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בשחר הימים, בשל לחצי סביבה, עברו הפינגווינים לפעילות ימית והם העוף המותאם ביותר לתנועה במים:

  • בניגוד לעופות מים אחרים, אין הפינגווינים שוחים באמצעות רגליהם כברבור וכברווז אלא מתקדמים במים באמצעות כנפיהם. הפינגווינים איבדו את כושר התעופה וכנפיהם דומות לסנפירים דוגמת גפיהם של צבי ים.
  • צורת גופם הידרו־דינאמית ומקלה עליהם להשיג מהירות גבוהה בשוטם במים.
  • הפינגווינים אינם מעופפים ואין להם עצמות חלולות כיתר בעלי הכנף אשר זקוקים למשקל גוף קל, אלא עצמותיהם המלאות הן יתרון בצלילה לעומק רב.
  • הגדול במיני הפינגווינים והעוף המפותח הגדול ביותר כיום הוא פינגווין קיסרי (Aptenodytes forsteri) ששוקל עד 45 ק"ג וגובהו עד 122 ס"מ. הקטן ביותר הוא פינגווין זוטר (Eudyptula minor) ששוקל 1.5 ק"ג וגובהו עד 43 ס"מ.

קומימאנו הוא סוג נכחד שהיה קיים לפני 50-60 מיליון שנים.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפינגווינים ניזונים מדגים ומסרטנים אותם הם צדים. ביבשה כמעט שאינם תרים אחר מזון. הם תלויים באוויר האטמוספירי לנשימה ובצלילתם במים הם אוטמים את נחיריהם ומשתמשים במלאי האוויר המצוי בריאותיהם עד אשר אוזל החמצן כמעט כליל ואז שבים אל פני המים כדי לשאוף אוויר מחדש.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל המינים נפוצים רק בחצי הכדור הדרומי, למעט מין אחד החי באיי גלאפגוס סמוך לקו המשווה. הגדול במינים הוא הפינגווין הקיסרי ששוכן באנטארקטיקה הקפואה ואחד מהמינים הקטנים ביותר שוכן באיים החמימים של ארכיפלג גלאפגוס, וזאת על פי כלל ברגמן.

התרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הקינון דוגר הזכר על הביצה אותה מטילה הנקבה, הנקבה יוצאת לים לחפש מזון ועד לשובה הזכר לא עוזב את הביצה לרגע. הפינגווין הזכר ידוע במסירות שלו לתפקיד האב, ולאחר מכן מטפלים יחד בגוזלים. תקופת הדגירה נמשכת כחודשיים ובמהלכה לא אוכל הזכר דבר.

לפינגווינים מנהג ללשלש באותם מקומות שבהם עשו כך הוריהם, ואף לדגור על מצבורי הלשלשת. צברים אלה הופכים ברבות הימים לדשן חקלאי משובח המכונה "גואנו פרו" והאדם כורה בהם בכמות רבה עד כי מחריב הוא מקומות קינון שלמים ומונע בשל מעשיו אלו, הקמת דור חדש של צאצאים אצל הפינגווינים, כי הללו ימתינו עד אשר ישוקמו תילי הלשלשת כדי שישובו להתרבות מחדש.

בדרום אפריקה הם דגים בקבוצות, דוחקים להקות דגים אל קרוב לפני המים. הדבר מחייב תגובה מהירה לקבוצה וצפייה לאן יפנה הטרף. הם זוכרים איך לשוב כל שנה לאותו הקן, הממוקם בין אלפי קינים אחרים ויודעים לנווט אליו. כמה מינים לפחות ניחנים בשמיעה סלקטיבית ומסוגלים לזהות קול מוכר בין קולות רבים[2].

סכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפינגווינים אורבות סכנות רבות הן מצד טורפים והן מצד האדם. אויביהם בטבע הם חמסנים, עופות החומסים את אפרוחיהם וביציהם וכן יסעור ענק וכיאוניסים או קרקרות. במים ומחוץ למים עלולים כלבי ים ואריות ים ללוכדם ובמים צדים אותם כרישים וקטלנים.

האדם לרוב אינו ניזון מבשרם של הפינגווינים אך עדיין הוא האיום הממשי לקיומם; מכלית נפט שמתבקעת מציפה שטחים נרחבים בים בנוזל השחור והצמיג אשר מכסה את גופם של יצורים במים ומביא למותם המוקדם.

ב-2022 הייתה תמותה גדולה של פינגווינים מול חופי ברזיל[3].

ביולי 2023 מתו 2000 פינגווינים מסוג מגלן באוקיינוס האטלנטי, נסחפו לחופי אורוגוואי, וסיבת מותם טרם התבררה[3].

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייתכן כי השם "פינגווין" מקורו לטיני (pinguis = "שמן"). השערה זו מתבססת על איות המילה בשפות כמו צרפתית (pingouin) וגרמנית (pinguin), שבהן האות השנייה היא i, ולא על דרך האנגלית, בה האות השנייה היא e. אחרים גורסים כי מקור שמו של עוף זה הוא דווקא ולשי. הללו טוענים כי זהו הלחם בסיסים של המילה pen (=ראש) עם המילה gwyn (=לבן) המתייחס לאלקה גדולה, עוף ימי דמוי פינגווין שנכחד במאה ה־19 ובקדמת ראשו שני כתמים לבנים. ואולם, המסתייגים מגרסה זו מצביעים על־כך שהיא אינה מתיישבת עם צורות הכתיב שאינן אנגליות; על־כך שאין בנמצא דוגמאות נוספות למילים ולשיות שהשתרשו בלשונות אירופאיות; וכן על־כך שאין לוולשית כל קשר יוצא דופן עם בעל־חיים זה, כזה שהיה מוביל להשאלת הביטוי בשפות אחרות. אף על פי שנדמה כי הסברה הראשונה היא המניחה את הדעת, בחר אברהם אבן־שושן להתייחס דווקא אל זו השנייה במילונו, בהוסיפו את הכיתוב "ראש לבן?" בצד המונח, המצביע על מקור אטימולוגי משוער.

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט "מדגסקר" מכיל ארבע דמויות שדמותן הן פינגווינים (ריקו, קובלסקי, סקיפר, פרייבט) שלמעשה הם "סוכנים חשאים". בערוץ ניקלודיאון הופקה סדרה על ארבעת הפינגווינים ושלושה סרטים בשם "הפינגווינים ממדגסקר", שזכו להצלחה רבה.

סדרת הסרטים "תזיזו ת'רגליים" עוסקים בפינגווינים.

סדרת הסרטים "תפוס ת'גלים" עוסקת בכמה פינגווינים שגולשים על המים עם גלשן.

בקומיקס "באטמן" מופיע נבל בשם הפינגווין, בן למשפחת אצולה בעל גוף מעוות דמוי פינגווין שמבצע את פשעיו באמצעות עופות ומטריות. דמותו של הפינגווין בקולנוע גולמה על ידי השחקן דני דה-ויטו.

פינגו היא סדרת טלוויזיה לילדים שצולמה עם דמויות מפלסטלינה.

טקס הפינגווין משמש כסמל של מערכת ההפעלה לינוקס. טקס מופיע בגרסאות שונות בסרטונים, משחקי מחשב וכקמע של הפצות לינוקס שונות, יחד עם העמיתות הנשיות שלו פני (Penny) וגוון (Gown).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מילון בעלי חיים: נכר (תשל"ב), 1972, באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ Liz Langley, How penguins show their smarts. National Geographic, 25 April 2019
  3. ^ 1 2 AFP (2023-07-23). "כ-2,000 פינגווינים נמצאו מתים באורוגוואי". Ynet. נבדק ב-2023-07-23.