פראוקסיזום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפראוקסיזום (peroxisome) הוא אברון אשר מצוי בכל תא איקריוטי, ומופרד בקרום אחד מהציטופלזמה (נוזל התא). הפראוקסיזום התגלה על ידי כריסטיאן דה דוב ב-1965.

תפקיד בתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידו העיקרי של הפראוקסיזום במערכת התאית הוא לעזור לתא לפרק חומרים רעילים, כגון מימן על-חמצני (פראוקסיד, מי חמצן). המימן העל-חמצני מפורק בפראוקסיזום למים וחמצן באמצעות התגובה:

2H2O2 → 2H2O + O2.

התגובה מזורזת על ידי האנזים קטלאז.

בנוסף מכיל הפראוקסיזום אנזימים הקשורים לניצול חמצן, כגון D-amino acid oxidase וUrate oxidase. הפראוקסיזום מכיל גם מספר חלבונים ממברנליים החיוניים לתפקידיו השונים. כל האנזימים הפעילים בפראוקסיזום מיובאים מהציטופלזמה. מעבר החלבונים ההדרופיליים מבעד לממברנת הליפידים ההידרופובית של הפראוקסיזום מתאפשר בזכות קיומו של ה-PTS‏ (Peroxisome Targeting Sequence), רצף חומצות אמינו המצוי בתחילת השרשרת הפפטידית של החלבון בשלבים הראשונים של היווצרותו. רצף כזה מכונה "רצף האות" או "פפטיד האות"(אנ'), הוא מצוי גם בחלבונים אחרים המיועדים לאברונים מסוימים בתא, והוא ייחודי לכל אברון ואברון.
הפראוקסיזום אחראי גם על חלק מתהליך פירוק חומצות השומן לקבוצות אציליות, וסינתזת הפוספוליפידים האתריים, המשמשים לבניית קרומים בתא.

היווצרות הפראוקסיזום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לליזוזום אשר נוצר ממנגנון הגולג'י, כיום מאמינים שהפראוקסיזום הוא בעל יכולת שכפול עצמי, שמתבצע על ידי חלוקה. באדם מצוי מספר רב של פראוקסיזומים בכבד, שם מצטברים החומרים הרעילים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]