פרדריק פורטר וינטון
 | |
| לידה |
29 בינואר 1846 בנגור (מיין), ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
19 במאי 1911 (בגיל 65) שיקגו, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית קברות וודלואן |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
אימפרסיוניזם |
| הושפע על ידי |
לאון בונה |
| חתימה |
.png) |
  | |
פרדריק פורטר וינטון (באנגלית: Frederic Porter Vinton; 29 בינואר 1846 – 19 במאי 1911) היה צייר פורטרטים אמריקאי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא נולד בבנגור, מיין. וגדל בשיקגו ועבר מאוחר יותר לבוסטון בשנת 1861 במשך עשרים שנה עבד כמנהל חשבונות, ובמהלכן הוא למד אמנות אצל ויליאם רימר במכון לואל. זמן קצר לאחר שלמד במכון הוא כתב ביקורת אמנותית עבור עיתון בבוסטון.[1]
הוא פתח סטודיו לדיוקנאות בבוסטון בשנת 1878. לאחר שהסטודיו שלו הפך לריווחי, הוא נסע לאירופה למשך שמונה עשרה חודשים, בהן ביקר בהולנד, צרפת וגרמניה. אחרי חזרתו הוא התחתן עם אנני פירס ב־27 ביוני 1883. כמה ציוריו המפורסמים ביותר הם דיוקנאות של אשתו הצעירה.
התערוכה הראשונה שלו הייתה בשנת 1880, שהציגה דיוקן עצמי. הוא תרם יצירה לתערוכה בכל שנה עד שנת 1883, בה התסיסה הפוליטית באקדמיה לאומנויות, אליה השתייכה התערוכה, אילצה אותו להתפטר לשנה. בשנת 1884 הגיש את הציור "רחוב בטולדו", הראשון מנופיו שהוגשו לתערוכות, כי כל מה שהציג לפני כן היה דיוקן מסוג כלשהו. בשנת 1891 הוא נבחר כחבר מן המניין באקדמיה הלאומית לעיצוב, ניו יורק.
ציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרדריק התמחה בפורטרטים, אם כי צייר כמה נופים, כמו "רחוב בטולדו" ו"נוף נהר באביב ". ציוריו תוארו כאימפרסיוניסטים. עבודתו הושפעה מאוד גם ממסעותיו באירופה, והכשרותו אצל אמנים חשובים רבים באותה תקופה. גישתו הייתה קשורה לאסכולת בוסטון לציור.[2]
המסעות האירופיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרדריק בילה חלק ניכר מזמנו בנסיעות ליבשת אירופה, אלה השפיעו על עבודתו והבדיל אותה מהיצירה האמריקאית באותה התקופה.[3] בשנת 1875 הוא נסע לפריס ולמד אצל ליאון בונאט במשך עונה. בשנת 1876 הוא בילה שנה במינכן בה העביר את זמנו בלימוד תורתם של פרנק דובנק ובאקדמיה המלכותית במינכן. מאוחר יותר הוא חזר לפריז למשך שנתיים, כשהוא מביא את הסתייגותו משיטת האימפרסיוניזם הגרמנית, שכללה אמנים כמו מקס ליברמן. כשהיה בצרפת, הצטרף לאקדמיה ז'וליאן ולמד אצל ז'אן-פול לורן. בשנת 1882 נסע לספרד עם רוברט בלום ויליאם מריט צ'ייס. שלושת האמנים בילו זמן במדריד ובטולדו, ופרדריק למד לצייר דיוקנאות על ידי חקר עבודתו של ולסקז.
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
וינטון נפטר בביתו בבוסטון ב־20 במאי 1911.
לאחר מותו, הגברת פרדריק פורטר וינטון הציגה כמה מציוריו לתערוכות שונות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרדריק פורטר וינטון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Chisholm, Hugh, ed, Viola, 1911 Encyclopædia Britannica Volume 28
- ^ Robert Hale Ives Gammell, The Boston Painters, 1900-1930, Parnassus Imprints, 1986, ISBN 978-0-940160-31-6. (באנגלית)
- ^ von Mach, Edmund (1908), The Art of Painting in the Nineteenth Century, Glinn and Company