פרופסור מוריארטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פרופסור מוריארטי - איור מאת סידני פאג'ט

פרופסור ג'יימס מוריארטי (באנגלית: Professor James Moriarty) הוא דמות בדיונית ספרותית משנית בסדרת סיפורי הבלשות שרלוק הולמס מאת ארתור קונן דויל. פרופסור מוריארטי הוא האויב הגדול והמפורסם ביותר של שרלוק הולמס.

יצירת הדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1891-1893, פרסם דויל עשרים וארבעה סיפורים קצרים בעיתון הסטרנד, המתארים תעלומות שונות שפתר שרלוק הולמס. הולמס נהפך במהרה לדמות אהובה ואהודה, אך כתיבת סיפורי הולמס הסיחה את דעתו של דויל מנושאים אחרים שהתעניין בהם. הוא עצמו קיווה להיהפך למפורסם מכתיבת רומנים היסטוריים, ולא מספרי בלשות. על כן, הוא החליט להרוג את הולמס באחד מסיפוריו, וכך יוכל להתפנות לדברים אחרים. לשם כך, בסיפור "הבעיה הסופית", יצר דויל את דמותו של מוריארטי, הפושע היחיד שתואר כשווה להולמס, ועל כן האויב הגדול ביותר שלו. דויל הרג בסיפורו את הולמס ואת מוריארטי זה בידי זה, במוות הירואי שיספק את הקוראים, כך שלא יבקשו ממנו להחזיר שוב את דמותו של הולמס לחיים.

הופעה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שנאמר לעיל, מוריארטי הופיע לראשונה בסיפור "הבעיה הסופית". בסיפור זה, הולמס סיפר עליו שהוא ראש ארגון פשע גדול, הקשור כמעט לכל פשע באנגליה, ובתמורה לכסף או לטובות אחרות, הארגון דואג לטובת הפושע או הפושעים, ומנקה אותם מכל פשע. בנוסף, הולמס סיפר שבמפגש שלו עם מוריארטי[1] הוא ראה שלפרופסור יש יכולות היקש ומחשבה מעולים[2], מה שהופך אותו ליריב הראשון של הבלש שבאמת משתווה לו. למרות איומיו של מוריארטי, סירב הולמס לנטוש את החקירה כנגדו[3]. אנשיו של מוריארטי ניסו להרוג את הולמס מספר פעמים בגלל שהוא מצא די ראיות לחשיפת הארגון של מוריארטי. לאחר שהולמס הביא את כל הראיות לידי המשטרה, הוא נסע עם שותפו, דוקטור ווטסון, אל מפלי הרייכנבאך, אך מוריארטי עקב אחרי הולמס עד לשם והתעמת איתו. הולמס הלך לעבר המפלים, ושם הוא נאבק עם מוריארטי עד שנפל יחד איתו על המפלים ושניהם מתו יחדיו[4].

הופעות נוספות בסיפוריו של הולמס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הלחץ שנוצר על דויל להחיות את הולמס, ובעקבות הפיתוי הכספי שנלווה עם החייאת סיפוריו, דויל החזיר את הבלש לחיים בסיפור "הרפתקת הבית הריק", ב-1901. בסיפור זה מתגלה לווטסון שהוא טעה בהערכתו, משום שהולמס הצליח באמצעות שיטת היאבקות יפנית מיוחדת, בריטסו, להפיל את מוריארטי לתוך אשד רייכנבך שבקרבת העיירה מיירינגן, והלה נהרג ואילו הולמס נותר בחיים[5]. למרות מותו של מוריארטי, המשיך דויל להשתמש בדמותו בעקיפין. ב"פרשת הבית הריק" מסופר שכמה מבכירי ארגון הפשע של מוריארטי המשיכו לפעול, כמו גם סגנו של מוריארטי, שניסה להתנקש בחיי הולמס. לאחר מכן, מוזכר מוריארטי שוב ושוב בידי הולמס, בין אם כתלונה על כך שאין יותר נבלים כמוהו, או כהשוואה בינו לבין פושע אחר[6]. ב-1915, השתתף מוריארטי בתפקיד פעיל יותר בספרו של דויל "עמק הפחד", שעלילתו מתרחשת לפני הסיפור "הבעיה הסופית". מוריארטי מוזכר בתחילת הסיפור, כשהולמס מכריז שהוא קיבל מידע מודיעיני על הארגון ואחד מפשעיו, ומוכיח למפקח סקוטלנד יארד מקדונלד שהפרופסור הוא פושע, לפי זה שברשותו של מוריארטי ציור שעולה הרבה מעבר למשכורת ממוצעת של פרופסור. בסוף הסיפור, מוזכר רצח אחת מהדמויות המרכזיות בספר, והולמס אומר שמדובר בעבודה של מוריארטי.

במדיות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתור אויבו המושבע של הולמס, כמעט בכל העיבודים של סיפורי הולמס מופיע גם פרופסור מוריארטי, כמו בסרט מ-2009 שרלוק הולמס ובהמשכו, שרלוק הולמס: משחק הצללים, וכן במיני-סידרה של הBBC משנת 2010, שרלוק. עם הזמן, החל מוריארטי להיחשב כשם של פושע רב עוצמה ומסוכן, ועל כן דמותו של מוריארטי מופיעה, מוזכרת או נרמזת בסיפורים שאינם קשורים להולמס, כמו בסרט הקולנוע ג'נטלמנים מובחרים, בו הוא הופיע בתור הנבל העיקרי נגדו הג'נטלמנים נלחמים. דמותו מופיעה גם בשני פרקים של סדרת המדע הבדיוני, מסע בין כוכבים: הדור הבא.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארתור קונן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 452, "האמת היא, שבעת כניסתו חשתי מיד בסכנה האישית הגדולה האורבת לי. דרך ההצלה היחידה שהייתה פתוחה לפניו הייתה השתקתי. כהרף עין חטפתי את האקדח מן המגירה ותחבתי אותו לתוך כיסי. הבגד הסתיר אותו מן העין".
  2. ^ ארתור קונן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 453, "אני מכיר כל מהלך במשחקך. אינך יכול לעשות דבר לפני יום שני. היה זה דו- קרב בינך לביני, מר הולמס. אתה מקווה להיא אותי לספסל הנאשמים. אני מבטיח לך כי לעולם לא אעמוד בתא הנאשמים. אתה מקווה להביס אותי. אני מבטיח לך כי לעולם לא תצליח להביס אותי. אם תהיה מספיק פיקח להביא עלי חורבן, היה בטוח כי גם אני אעשה זאת לך".
  3. ^ ארתור קונן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 453, "'חלקת לי מחמאות אחדות מר מוריארטי,' אמרתי. 'הרשה לי לחלוק גם לך מחמאה ולומר כי לו הייתי בטוח באפשרות הראשונה, הייתי מקבל בשמחה גם את האפשרות השנייה, למען טובת הציבור".
  4. ^ ארתור קונן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 456, "בדיקה של מומחים אינה מותירה מקום לספק בכך שמאבק אישי בין שני הגברים הסתיים- כפי שניתן היה לשער במצב כזה- בצניחתם מטה, לפותים זה בזרועותיו של זה. כל המאמצים למצוא את גופותיהם עלו בתוהו, ושם, עמוק בתוך היורה מטילת המורא של מים גועשים וקצף תוסס, ישכבו לעד הפושע ואלוף החוק הגדולים בדורם".
  5. ^ ארתור קונן דויל, "שובו של שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק ב'", "הרפתקת הבית הריק", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 12, "כשהגעתי לקצה מצאתי את עצמי בין המצרים. הוא לא שלף כל נשק, אך נחפז לעברי וכרך את זרועותיו הארוכות סביבי. הוא הוא ידע כי משחקו שלו כבר הסתיים, ולא רצה אלא לנקום בי. התנודדנו יחד על דפת המפל. אבל אני, כזכור, יודע בריטסו- שיטת ההיאבקות היפנית- שהועילה לי לא פעם בעבר. השתחררתי מאחיזתו, והוא התנודד נואשות בזעקה איומה במשך שניות ספורות ופילח את האוויר בשתי ידיו. חרף כל מאמציו לא הצליח להשיב לעצמו את שיווי המשקל וצנח למטה. רכנתי מעבר לשפה וראיתי אותו נופל הרחק- הרחק. לבסוף פגע בסלע, דילג מעליו וצלל אל תוך המים".
  6. ^ ארתור קונן דויל, "פרשת נזר התרשיש'", "פרשת שחקו הרוגבי הנעדר", הוצאת זמורה ביתן, 1985, עמוד 212, "'דוקטור לסלי ארמסטרונג הוא, ללא ספק, אדם נמרץ ובעל אופי", אמר. לא ראיתי אדם שיתאים יותר - לו הפנה את כשרונותיו לכיוון הזה - למלא את החלל הריק שהשאיר אחריו מוריארטי הנודע". יש להעיר, כפי שהעירו עורכי הגרסה העברית, כי לאור המשך הסיפור נראה שגם הולמס וגם הד"ר ארמסטרונג שפטו זה את זה בחומרה יתירה ובפזיזות ולא נראה כי הד"ר ארמסטרונג היה אכן בעל אופי נפשע.