ארתור קונאן דויל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סר ארתור קונאן דויל

סר ארתור קונאן דויל (באנגלית: Arthur Conan Doyle;‏ 22 במאי 1859 - 7 ביולי 1930) סופר בריטי, ידוע בעיקר בשל סיפוריו של הבלש הבדיוני שרלוק הולמס, אשר נחשבו לחידוש משמעותי בתחום ספרות הפשע. הוא היה סופר פורה, שעבודותיו האחרות כללו סיפורי מדע בדיוני, רומנים היסטוריים, מחזות ושירה.

'קונאן' הוא במקור שם אמצעי, אך בשנים מאוחרות יותר, השתמש בו דויל כחלק משם משפחתו.

[עריכה] חייו

ארתור קונאן דויל נולד ב-22 במאי 1859 באדינבורו, להוריו האירים: צ'ארלס ומארי דויל. הוא נשלח לבית ספר ישועי בגיל תשע, וכאשר עזב את בית הספר בשנת 1875 נטש את הנצרות והפך להיות אגנוסטי.

מ-1878 ועד 1881 למד רפואה באוניברסיטת אדינבורו. לאחר לימודיו שירת כרופא אונייה בנסיעה לחוף מערב אפריקאי, ובשנת 1882 ביצע את התמחותו בפלימות' (עיר בדרום-מערב אנגליה). הוא השלים את הדוקטורט שלו בשנת 1885.

התמחותו הרפואית לא היוותה הצלחה גדולה. לכן, בזמן שהמתין למטופלים, החל לחבר סיפורים. התנסותו הספרותית הראשונה פורסמה במגזין מקומי באדינבורו לפני שהיה בן 20.

הוא עבר לגור בסאות'סי. עבודותו המשמעותית הראשונה הייתה "חקירה בשני", שפורסמה בעיתון חג המולד של שנת 1887, והציגה לראשונה את שרלוק הולמס, שדמותו עוצבה בהשראת פרופסור ג'וזף בל - מרצה באוניברסיטת אדינבורו. בזמן מגוריו בסאות'סי שיחק כשוער קבוצת הכדורגל של פורתסמות', בין השנים 1884 ו-1890.

בשנת 1885 נישא ללואיסה הוקינס, אשר סבלה משחפת ומתה בפתאומיות בשנת 1906. הוא נישא בשנית לג'ין לאקי בשנת 1907, אותה פגש לראשונה בשנת 1897, הוא אמנם התאהב בה עם פגישתם אך שמר איתה על יחסים אפלטוניים מתוך נאמנות לאשתו הראשונה. לקונאן דויל היו חמישה ילדים, שניים מאשתו הראשונה, ושלושה מהשנייה.

בשנת 1890 למד רפואת עיניים בווינה, וב-1891 עבר לגור בלונדון כדי להתמחות בתחום זה. באוטוביוגרפיה שלו כתב שאף לא מטופל אחד עבר את סף דלתו. דבר זה נתן לו עוד זמן לכתיבה, ובנובמבר 1891 כתב לאמו: "אני חושב להרוג את הולמס... ולהפטר ממנו אחת ולתמיד. הוא מסיט את דעתי מדברים חשובים יותר". בדצמבר 1893 הוא אכן עשה זאת, במטרה להקדיש יותר מזמנו לדברים "חשובים יותר".

קונאן דויל שילח את הולמס ביריבו הגדול פרופסור מוריארטי, ושניהם מצאו את מותם כשנפלו יחד במורד מפל מים. בעקבות הפצרות פומביות רבות (וכנראה גם תגמול נאה מהוצאת הספרים) החליט קונאן דויל להשיב את הולמס לחיים, עם ההסבר הלא משכנע שרק מוריארטי נפל אל התהום, אבל מכיוון שלשרלוק אויבים נוספים, תכנן להתחזות למת גם הוא. בסך הכול הופיעה דמותו של שרלוק הולמס ב-56 סיפורים קצרים ובארבעה רומנים של קונאן דויל (כמו כן, הופיע ברומנים וסיפורים של סופרים רבים אחרים).

בעקבות מלחמת הבורים בדרום אפריקה בתחילת המאה ה-20, והגינוי הבינלאומי על ההתנהלות הבריטית, כתב קונאן דויל חוברת קצרה: "המלחמה בדרום אפריקה: הסיבה וההתנהלות", אשר הצדיקה את התנהלות בריטניה במלחמה זו ותורגמה בצורה נרחבת ביותר.

קונאן דויל האמין כי חוברת זו היא שהקנתה לו את תואר האבירות בשנת 1902. בשנת 1900 כתב ספר ארוך יותר בשם "מלחמת הבורים הגדולה". במהלך השנים המוקדמות של המאה ה-20, ניסה סר קונאן דויל להיבחר פעמיים לפרלמנט הבריטי, אך למרות שזכה לתוצאות הצבעה נאות - לא הצליח להבחר.

קונאן דויל היה רודף צדק, וחקר בעצמו שני מקרים. החקירה הובילה לשחרורם ממעצר של אסירים שהורשעו על לא עוול בכפם. במקרה הראשון, בשנת 1906, היה מעורב עורך דין בריטי ממוצא הודי בשם ג'ורג' אדאלג'י, אשר לכאורה כתב מכתבי נאצה והתעלל בבעלי חיים. המשטרה הרשיעה את אדאלג'י, על אף שההתעללויות נמשכו גם לאחר שנאסר.

חלק מתוצאות מקרה זה היו הקמתו של בית משפט לעתירות פלילים בשנת 1907, כך שפעולתו של קונאן דויל למען הצדק לא הסתיימה בעזרתו לאדאלג'י, אלא המשיכה הודות להיווסדו של מוסד לתיקון טעויות שיפוט קודמות.

המקרה השני, בו היה מעורב אוסקר סלאטר, יהודי גרמני ומפעיל בית הימורים, שהורשע בשנת 1908 כי חבט בקשישה בת 82 באלה. מקרה זה עורר את סקרנותו של דויל בשל חוסר העקביות במקרה התביעה ותחושה פנימית שסלאטר הופלל.

לאחר מות אשתו לואיסה בשנת 1906, ומותם הטראגי של בנו, אחיו, שני אחיו החורגים ושניו אחייניו במלחמת העולם הראשונה, שקע קונאן דויל בדיכאון עמוק, ואיבד את משיכתו ליצור. הוא הפך סקפטי, ומצא נחמה בספיריטואליזם ובהוכחתו המדעית, לכאורה, של קיום חיים לאחר המוות.

דויל היה לזמן מה חברו של הקוסם המפורסם הארי הודיני, מתנגד חריף לתנועה הספירוטואליסטית. למרות התעקשותו של הודיני על כך שמדיומים ספיריטואליסטים מוליכים את הקהל שולל (וניסה כל הזמן לחשוף אותם כרמאים), קונאן דויל עצמו השתכנע שהודיני בעל כוחות על-טבעיים. הודיני לא הצליח, ככל הנראה, לשכנע את קונאן דויל כי כל יכולתו מבוססת על פעלולי קסמים פשוטים, דבר שהוביל לאווירה מרירה בין השניים.

סר ארתור קונאן דויל מת מהתקף לב בשנת 1930, בגיל 71, ונקבר בחצר כנסייה בהאמפשייר שבאנגליה.