פריאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: כתיבה לא אנציקלופדית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

פריאון הוא גז אשר סימונו הכימי הוא CCl2F2 די-כלורו-די-פלואורו-מתאן. בגז זה השתמשו בעבר בעיקר למיזוג אוויר (תחת השם פריאון 12) , תרסיסים ומקררים. משום השפעתו המזיקה לשכבת האוזון, והקשר בינה לבין ההתחממות הגלובלית, נאסר השימוש בגז הפריאון במדינות מפותחות והוא מופחת בהדרגה במדינות מתפתחות.

מולקולת הפריאון, המורכבת מאטום פחמן, שני אטומי כלור ושני אטומי פלואור, היא עמידה ביותר ולכן מגיעה עד לשכבת הסטרטוספירה. שכבה זו מצויה בגובה 10-50 ק"מ מעל פני כדור הארץ ובה נמצאת שכבת האוזון.

כאשר הפריאון מגיע לשכבת האוזון, הקרינה המגיעה מהשמש בתחום העל-סגול, שעדיין לא נבלמה בגובה זה, גורמת למולקולה להתפרק ולשחרר מתוכה אחד מאטומי הכלור. הכלור נקשר לאוזון ומפרק אותו.

אטום כלור אחד יכול לפרק מולקולות אוזון רבות, והשפעה זו נמשכת עשרות שנים[1].

שימוש בפריאון כסם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות פשט בישראל ובעולם השימוש בפריאון כסם הזייתי. כאשר שואפים פריאון בכמויות מתאימות, מתקבלת השפעה הכוללת הזיות, איבוד שליטה על הגוף והרפיית שרירים, צחוק בלתי נשלט (בדומה לגז צחוק), איבוד תחושת המרחב ותופעות דומות. ההשפעה קצרה יחסית ואורכת בין מספר שניות לחצי דקה. השימוש בפריאון כסם נפוץ בעיקר בקרב בני נוער (משום קלות השגתו), ורבים מתו או נפצעו בעת השימוש בו, בדרך כלל כתוצאה מקפיצה או נפילה, אך לעתים מדום לב או כוויות קור פנימיות. בנוסף לכך שאיפת גז הפריאון עשוי לפגוע במיתרי הקול ואף להרוס אותם בעקבות הקור הרב שנוצר בעת שחרור הגז ממכל לחץ. לכן נאסר להתשמש בגז זה בישראל ובחלק משאר המדינות בעולם.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קפאי פינס, מטהרי אוויר ומרעילי אטמוספירה, באתר "סנונית"