פשע אמיתי

פשע אמיתי (מאנגלית: True crime) הוא ז'אנר ספרותי, טלוויזיוני וקולנועי תיעודי, העוסק במקרי פשע אמיתיים שהתרחשו במציאות.

מקרי הפשע הנפוצים ביותר בז'אנר זה הם רציחות, לרבות מקרים של רוצחים סדרתיים. חלק מהסיפורים בז'אנר מתארים בפירוט רב בדומה לסיפור עיתונאי, את מקרי הפשע בהם הם עוסקים. חלק מן היצירות בתחום עוסקות במקרי פשע היסטוריים ומציעים להם פתרון לתעלומה, במקרי רצח לא פתורים, התנקשויות פוליטיות או במותם של ידוענים.

הספר "הלטר סקלטר" (Helter Skelter) שיצא לאור בשנת 1974, עסק בכנופיית מנסון, ונכתב על ידי וינסנט בוגליוסי שהיה התובע במשפטו של צ'ארלס מנסון, הוא ספר ה"פשע אמיתי" הנמכר ביותר בכל הזמנים. הספר בדם קר שנכתב על ידי טרומן קפוטה הוא הספר השני הנמכר בקטגוריה זו.

מקורות הז'אנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הסופרת ג'ויס קרול אוטס סיפורי פשע אמיתי זכו תמיד לאהדה גדולה בקרב קהל הקוראים. פשע אמיתי מושך אליו משכילים ושאינם משכילים וגברים ונשים כאחד. הכרוניקה המפורסמת ביותר של סיפורי פשע אמיתי בהיסטוריה האנגלית נכתבה על ידי הקרימינולוג החובב ויליאם רוכהיד, עורך דין סקוטי אשר בשנים 1889–1949 השתתף בכל משפט רצח משמעותי שנערך בבית המשפט הגבוה לצדק באדינבורו וכתב עליהם מאמרים שפורסמו לראשונה בכתבי עת.

אחד מחלוצי הז'אנר היה האמריקאי אדמונד פירסון, שהושפע בסגנון כתיבתו על פשע מתומאס דה-קווינסי. פירסון פרסם סדרת ספרים בז'אנר החל מ-Studies in Murder‏ (1924) ועד More Studies in Murder‏ (1936). לפני פרסום ספריו, סיפורי פשע אמיתי שכתב פירסון התפרסמו במגזינים כגון "Liberty", "הניו יורקר" ו"ואניטי פייר".

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין יצירות "פשע אמיתי" הבולטות נמנים הספרים: "הלטר סקלטר" מאת Vincent Bugliosi ו־Curt Gentry‏; "The Stranger Beside Me" מאת אן רול העוסק ברוצח הסדרתי טד בנדי; הספר "In Broad Daylight" של הארי נ. מקלין, שעוסק ברציחות שביצע קן מק'אלרוי; ספרה של קאתי סקוט "The Killing of Tupac Shakur"; וספרו של ג'ו מגינס "Fatal Vision" שעוסק בפרשת הרצח שבוצע על ידי ג'פרי מקדונלנד^[1]. סופרת הפשע האמיתי הבריטית קרול אן כתבה את ספרים המבוססים על ראיונות עם פסיכולוגים, חוקרי משטרה וקרימינולוגים.

יצירות פשע אמיתי בנות ימינו עוסקות בעיקר בתיאור ביוגרפי של פושעים וקורבנות, ניסיונות להסביר מניעים פסיכולוגיים לפשעים, ותיאורים של חקירות המשטרה ושל ההליכים המשפטיים.

ספרו של נורמן מיילר "The Executioner's Song" שיצא לאור ב-1979 ועסק בפשע אמיתי, היה הראשון לזכות בפרס פוליצר מז'אנר זה.

לאחר ההצלחה של הסרט שתיקת הכבשים (1991), התמקד תת-ז'אנר של פשע אמיתי בשיטות לאפיון פושעים לא מזוהים, במיוחד רוצחים סדרתיים.

סרטים תיעודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

סרטים וסדרות תיעודיות רבים הופקו בז'אנר זה. חלקם ניסו למצוא פתרון לתעלומת מעשי פשע, או להביא לזיכויו של אדם שהורשע.

בין הסדרות התיעודיות הבולטות שעסקו בפשע אמיתי ניתן למנות את הג'ינקס (The Jinx) שהביאה להרשעתו של רוברט דרסט, לאחר שהודה בשוגג בפני מצלמות ההפקה במעשי רצח שביצע, לאחר שלא ידע כי המיקרופון אליו היה מחובר מקליט את דבריו^[2]. סדרה The Thin Blue Line שהופקה בשנת 1988 זכתה במספר רב של פרסים.

סדרה "אל תתעסקו עם חתולים: המצוד אחר הרוצח מהאינטרנט" שהופקה על ידי נטפליקס זכתה בפרס בשנת 2020.

בישראל בלטה הסדרה "צל של אמת" שהציגה פתרון חלופי לשאלת רוצח תאיר ראדה^[3].

פודקאסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור השני של המאה ה-21 התפתחה תעשיית הפודקאסטים ובה גם סוגת פשע-אמיתי. מאחר שיצירת פודקאסט נגישה יחסית לעומת מדיות מושקעות יותר כמו ספרים או סרטים, במקרים שונים עיתונאים או סקרנים שחקרו פרשיות רצח בחרו בפודקאסט כאמצעי נוח להגעה לקהל רחב בקלות יחסית, וכך במקרים שונים נחשפו בפודקאסטים הוכחות חדשות שלא פורסמו קודם לכן, ולעיתים אלו גרמו גם לתיקים שנסגרו להיפתח מחדש. באוקטובר 2020 הפודקאסט האוסטרלי, "The Teacher's Pet", היה הראשון שגרם לדחייה בטיפול בתיק פעיל, בעקבות מעורבות היתר של הציבור במשפט שהיה חלק מקייס שסוקר באחד מפרקי הפודקאסט^[4].

בישראל, החל לשדר באוגוסט 2016 הפודקסאט הישראלי "בואי נדבר רצח" בהנחייתן של שלי שמורק וקרן סיאורדיה.