שתיקת הכבשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שתיקת הכבשים
Silence of the lambs heb.jpg
שם במקור: The Silence of the Lambs
מבוסס על: "שתיקת הכבשים" מאת תומאס הריס
בימוי: ג'ונתן דמי
הפקה: קנת אוט
אדוארד סקסון
רון בוזמן
תסריט: טד טאלי
עריכה: קרייג מק'קיי
שחקנים ראשיים: ג'ודי פוסטר
אנתוני הופקינס
סקוט גלן
טד לוין
מוזיקה: הווארד שור
צילום: טאק פוג'ימוטו
חברת הפצה: Orion Pictures
מדינה: ארצות הברית
הקרנת בכורה: 14 בפברואר 1991 Flag of the United States.svg
משך הקרנה: 118 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 19,000,000‏$
הכנסות: 272,742,922‏$
פרסים: 5 פרסי אוסקר
לרבות הסרט הטוב ביותר
דף הסרט ב-IMDb
ג'ודי פוסטר ואנתוני הופקינס בסרט

שתיקת הכבשיםאנגלית: The Silence of the Lambs) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת מותחן פסיכולוגי שיצא לאור בשנת 1991. הסרט מבוסס על ספר בשם זה מאת תומאס הריס. הסרט זכה להצלחה רבה ובין השאר זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר ובפרסי אוסקר נוספים לבמאי ג'ונתן דמי, לתסריטאי טד טאלי ולשחקנים הראשיים, ג'ודי פוסטר ואנתוני הופקינס.

הצלחת הסרט הובילה להפקת סרטים נוספים שהתבססו על ספריו של תומאס האריס: "חניבעל", שהוא סרט המשך, " מקור הרוע", שהוא פריקוול, וכן "דרקון אדום", בו ללקטר מקום משני שהובלט בסרט.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלריס, טירונית FBI צעירה שטרם השלימה את הכשרתה, נשלחת על ידי מפקדה ג`ק קראפורד (סקוט גלן), האחראי על היחידה למדע התנהגותי ב-FBI, לתחקר רוצח סדרתי הכלוא בבית־חולים לחולי נפש, שסירב לשתף פעולה עד כה עם חוקרי ה-FBI. הרוצח, חניבעל לקטר, הוא פסיכיאטר שנהג לאכול את קרבנותיו. מפקדה של קלריס, ג'ק קמפבל, מבקש לשאוב מלקטר מידע, באמצעות השאלון, על רוצח סדרתי שטרם נתפס בשם "באפלו ביל" (טד לוין), הנוהג לכלוא נשים צעירות לשלושה ימים, לפשוט פיסות מעורן ולהשליך את גופותיהן.

בין קלריס ללקטר מתפתח דו-קרב מילולי, ולבסוף מספק לקטר לקלריס רמז ראשון לכיוון חקירה שרמזיו מניבים פרי. ה-FBI מנסה לדלות מלקטר פרטים נוספים באמצעות קלריס. הלחץ גובר עוד יותר, כאשר בתה של סנטורית נחטפת על ידי "באפלו ביל" ועל ה-FBI מוטלת המשימה להצילה בטרם תמות מידי הרוצח.

לקטר מסכים לסייע בחקירה תמורת העברה למוסד אחר, עם תנאים משופרים והרחק מצ'ילטון, מנהל המוסד הנוכחי המתאכזר אליו, ודו-שיח אישי עם קלריס. בעודו מספק את הפרופיל הפסיכולוגי של "באפלו ביל" מנתח לקטר גם את קלריס, ודורש ממנה בתמורה למידע שתספר לו על חוויות אישיות טראומטיות מילדותה.

מעט לפני מסירת הזהות האמיתית של "באפלו ביל" צ'ילטון, מנהל המוסד המבקש לעצמו את התהילה בזיהוי הרוצח, מפסיק את הראיון, אך לקטר מצליח להגניב לקלריס פיסת מידע קריטית אחרונה המרכיבה את פרופיל פעילותו של הרוצח. בעזרת המידע היא מבינה כי הנרצחת השלישית שנמצאה היא למעשה הראשונה שנרצחה, ועל פי אבחונתיו של לקטר - הנרצחת הייתה אדם ש"באפלו ביל" הכיר. אבחנות קודמות של לקטר כבר מיקדו את ה-FBI באדם המבקש לשנות את זהותו המגדרית אך נדחה מספר פעמים בבקשתו לבצע ניתוח לשינוי מין. הרוצח תוקף נשים כבדות משקל, מרעיב אותן מספר ימים כדי להקל על ההפרדה בין עורן לבשרן, הורגן ותופר את חתיכות עורן למעין "חליפה" בעזרתה יוכל להשיג את השינוי בו חפץ - שינוי מגדרו לאישה.

ה-FBI מאתר חשוד אפשרי - ג'יימי גאם - וכוח פריצה ממהר לביתו, בעוד שקלריס ממשיכה לתחקר את חברותיה של הנרצחת הראשונה. היא מגיעה לביתו של אדם המזדהה כ"ג'ק גורדון", אך עד מהרה מבינה כי זהו למעשה גאם, הרוצח. גאם מנסה להרגה בביתו אך קלריס יורה בו, הורגת אותו ומוצאת את בתה של הסנאטורית חיה.

במקביל למאמצי ה-FBI לקטר מנצל את השמירה המופחתת עליו במעבר לבית־כלא חדש, כתמורה על שיתוף הפעולה שלו, פורץ את מנעול האזיקים שלו, תוקף את שני השומרים שהוצבו עליו, הורגם ופושט מעל אחד מהם את עורו. כאשר שומרים נוספים מגיעים למקום הם מוצאים את גופת אחד השומרים ולצדה מה שנראה כשומר השני הסובל מפצעים קשים - למעשה זהו לקטר, אשר לבש את עורו כדי להתחזות לו. בעודו מובהל באמבולנס מצליח לקטר להמלט.

מעט מאוחר, במהלך טקס לכבוד השלמת הכשרתה כסוכנת, מקבלת קלריס טלפון מלקטר, המספר לה כי הוא נופש באיי בהאמה ורומז כי בכוונתו לתקוף ולאכול את צ'ילטון.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט זה היה לסרט השלישי שזכה בטקס פרסי אוסקר בכל חמשת הפרסים הגדולים - הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר, התסריט הטוב ביותר. קדמו לו: "זה קרה לילה אחד" (1934) ו"קן הקוקיה" (1975).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]