רוצח סדרתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רוצח סדרתי הוא אדם שביצע שלושה מעשי רצח שונים, או יותר, לאורך זמן, של קרבנות שעל פי רוב לא היו מוכרים לו לפני כן. רצח סדרתי, כעיקרון, הוא פעולה נדירה. זאת משום שהרוצח הסדרתי צריך להיות אדם שמצד אחד יש לו דחף לעשות מעשים שהחברה רואה אותם כחמורים ביותר, ומצד שני הוא מצליח להסתיר אותם מהחברה. רוצחים סדרתיים פועלים לרוב מתוך דחף מיני סוטה או סדיסטי, או מתוך צורך להתגבר על רגשי נחיתות על ידי הוכחת עליונותם על הקורבן, על המשטרה ועל מוסכמות החברה.

אנשים שרוצחים מתוך שאיפה לרווח כספי, מאידאולוגיה או מתפיסה פוליטית, אינם מוגדרים כרוצחים סדרתיים אלא כמחבלים, אנשי פשע מאורגן וכיוצא בזה.

ייחודו של רצח סדרתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "רוצח סדרתי" נטבע בשנות השבעים על ידי סוכן ה-FBI רוברט רסלר או ד"ר רוברט ד. קפל (עניין זה שנוי במחלוקת) ונכנס לשימוש בעקבות גילוי פשעיהם של טד בנדי ודייוויד ברקוביץ' ("בנו של סם") באמצע עשור זה. תועלתו העיקרית של המונח היא בהבחנה בין שלושה סוגים של מעשי רצח מרובים: רצח סדרתי, רצח המוני ורצח מתפרץ.

רוצח מתפרץ מוגדר מי שמבצע מעשי רצח מרובים במקומות שונים ולאורך תקופת זמן קצרה, העשויה לנוע בין כמה שעות לבין כמה ימים, כשהרוצח אינו שב למהלך חיים רגיל בין מעשי הרצח.

רצח המוני הוא מעשה רצח בו אדם או בני אדם הורגים שלושה אנשים, או יותר, באירוע אחד ובמקום אחד. לעתים מתאבדים הרוצחים, דבר המונע התחקות מדויקת אחר הסיבות הישירות והמצב הנפשי שהניע אותם לפעול כפי שפעלו. רוצחי המונים שנתפסו טענו לעתים כי לא זכרו בבירור את האירוע.

רוצח סדרתי, לעומתם, הוא מי שביצע שלושה מעשי רצח, או יותר, לאורך תקופה ממושכת, עם תקופות 'צינון' בין מעשי הרצח. רוב הרוצחים הסדרתיים עוטים בתקופת הצינון מה שהרווי מ' קלקלי (Hervey M. Cleckley) ורוברט הייר כינו "מסיכה של שפיות" הגורמת לכך שרוב הסובבים אותם אינם חשים כי יש בהם משהו חריג.‏[1]

רוב מעשי הרצח משלושת הסוגים מבוצעים בדרך כלל על ידי אדם בודד, אף כי ישנן דוגמאות לרוצחים מכל אחד מהסוגים שפעלו בצוותים או בקבוצה.

קווים לדמותם של רוצחים סדרתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית הרוצחים הסדרתיים הם גברים, אך מוכרים גם מספר מקרים של נשים רוצחות סדרתיות. הרוצחים הסדרתיים מונעים בדרך כלל מתוך דחפים הקשורים בהשגה או בשמירה על כוח ומתוך דחף מיני כפייתי. לעתים קרובות חשים הרוצחים הסדרתיים חסרי יכולת או ערך, פעמים רבות כפועל יוצא של ילדותם, בה חוו השפלה, ניצול ועוני. על פי רוב, מלווה את הרוצחים התחושה כי מעשי הרצח מהווים סוג כלשהו של נקמה.

מעשי הרצח של רוב הרוצחים הסדרתיים הם תוצאה של דחף סדיסטי עז, המלווה בהיעדר יכולת לגלות הזדהות או אהדה לסבלם של אחרים. במקרים רבים, שואבים הרוצחים הסדרתיים סיפוק מסבלם של קורבנותיהם, מה שמכונה "פסיכופתיות", "סוציופתיות" או, לאחרונה, "הפרעת אישיות אנטי-חברתית", מונחים המגדירים התנהגות הכוללת פגיעה פיזית קשה לצורך השגת עונג (מיני, בדרך כלל) והרג הקורבנות באיטיות, לאורך תקופה ארוכה.

רוב הרוצחים הסדרתיים חווים תקופה של רגיעה לאחר ביצוע רצח ופועלים שוב רק כאשר הדחף הרצחני שב ומופיע. משך עת הרגיעה משתנה ויכול לנוע בין ימים ספורים לכמה שנים, ונוטה להתקצר ככל שאורכת תקופת לכידת הרוצח. הרוצח ג'פרי דהמר, לדוגמה, רצח את קורבנו השני תשע שנים אחרי הראשון, אך שמונת הקורבנות האחרונים נרצחו בתוך שבעה חודשים בלבד.

כאשר הם נתפסים, טוענים חלק מהרוצחים הסדרתיים לאי-שפיות בעת ביצוע מעשי הרצח, ומקווים לזיכוי בשל אי שפיות זמנית או קבועה. טיעון זה נדחה ברוב המקרים בנימוק כי יכולתם השכלית של הרוצחים אינה פגומה במידה כזו שאין ביכולתם להבחין בין מעשה חוקי ובלתי חוקי או מעשה טוב ורע מבחינה מוסרית. נוסף על כך, רבים מן הרוצחים הסדרתיים מתכננים את מעשיהם בקפידה ואינם סובלים בדרך כלל מהזיות או מתעתועי חשיבה המונעים מהם לחמוק מרודפיהם או לטשטש את עקבותיהם.

רקע ופסיכולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב הרוצחים הסדרתיים שנתפסו עד היום רקע משפחתי מעורער וידוע כי חלקם אף חוו ניצול והתעללות מינית, גופנית או נפשית בילדותם. לעתים קרובות יש קשר הדוק בין סוג ההתעללות שחוו לבין פשעיהם. עם זאת, חלק מהרוצחים הסדרתיים טוענים, כי לא סבלו מהתעללות ואילו רוצחים אחרים גורסים כי סבלו מהתעללות ולו רק כדי לזכות באהדת הציבור, או כדי לרצות את הפסיכולוגים המשוחחים עמם. בגלל הקושי לדעת במדויק מה אירע בילדותם של רוצחים אלו, לא ניתן לדעת בוודאות מהו היקף ההתעללות שחוו בפועל.

רבים מהרוצחים הסדרתיים נוהגים לגלות עניין רב במעשי רצח כבר בילדותם או בתקופת הנעורים שלהם. עולם הדמיון שלהם פרוע והם מרבים לחלום בהקיץ על שליטה, הכנעה ורצח, לרוב בשילוב אלמנטים מסוימים המופיעים לאחר מכן גם במעשי הרצח שלהם. רבים מהרוצחים שואבים הנאה מקריאת סיפורים על מעשי התעללות, אונס, עינוי ורצח.

אחדים מהרוצחים הסדרתיים מפגינים אחד או יותר מסימני האזהרה במה שמכונה "שילוש מקדונלד": נטייה להצתת אש רק לצורך ההנאה שבהחרבת דברים, התעללות בבעלי חיים (המקורבת לזוסדיזם), במיוחד כאשר היא מבוצעת בבעלי חיים גדולים ולצורך הנאתו הפרטית של המתעלל ולא כדי להרשים אחרים והרטבה במיטה עד גיל מאוחר. לאחרונה ביקשו מספר חוקרים לערער על תקפות המאפיינים הללו כמנבאים ממשיים לרוצח סדרתי בהתהוות. חוקרים אלה הצביעו על כך שחלק מן המאפיינים, או כולם גם יחד, רווחים במידה ניכרת בקרב ילדים ונערים.

מומחים אחדים אף טוענים, כי למן הרגע בו רוצחים סדרתיים מתחילים לפעול הם אינם יכולים להפסיק את מעשי הרצח, אלא לעתים נדירות. לאחרונה ערערו חוקרים אחרים גם על תפישה זו והצביעו על כך שהשימוש באמצעים כגון בדיקות DNA אפשר להביא ללכידתם של רוצחים סדרתיים שאינם מסוגלים לשלוט בדחפים הרצחניים שלהם. לכן, לדעת החוקרים, לקבוצה זו ייצוג יתר באוכלוסיית הרוצחים הסדרתיים שנתפשו.

שכיחות התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים דיווחים שונים על המידה בה רווחת תופעת הרצח הסדרתי. ה-FBI העריכה כבר בשנות השמונים כי בכל זמן נתון ישנם כ-35 רוצחים סדרתיים פעילים בארצות הברית.

בספרים פופולריים, שלא גיבו את הטיעונים המובאים בהם באסמכתאות כלשהן, טענו המחברים כי מספר הרוצחים הסדרתיים גדול בהרבה. כך, לדוגמה, טען ג'ואל נוריס‏[2] כי בארצות הברית פועלים כחמש מאות רוצחים סדרתיים, וכי הם רוצחים חמשת אלפים איש מדי שנה. בערך רבע מכלל מקרי הרצח במדינה.

היקף התופעה, בשני המקרים, הוא עניין של השערות או הערכות שאינן מבוססות על עובדות ידועות כלשהן. חוקרים שונים‏[3] טענו אף כי רוצחים סדרתיים הם מיתוס, יותר מאשר מציאות.

מספר המקרים המדווחים של מעשי רצח סדרתי במדינות המערב גדול יותר מזה המדווח במדינות אחרות. קרוב לוודאי שהסיבות לכך קשורות בעיקר לשיטות איתור פשיעה משופרות, דיווח נרחב על מעשי פשיעה, במיוחד חמורים, היעדר צנזורה ותחרות חופשית בין מקורות חדשותיים וכן הבדלים תרבותיים בין מדינות[דרוש מקור].

על פי סרט התעודה Serial Killers: The Real Life Hannibal Lecters (2001), מתוך כלל הרוצחים שנתפסים בארצות הברית, כשני אחוזים הם רוצחים סדרתיים. על פי המדווח בסרט זה, שכיחות הרוצחים הסדרתיים בין כלל הרוצחים שנתפסים גבוהה יותר בארצות הברית מאשר מחוצה לה ובין מדינות המשנה של ארצות הברית, השכיחות היא הגבוהה ביותר בקליפורניה.

רצח סדרתי לפני המאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידוע כי מקרים של רצח סדרתי אירעו גם במאות קודמות, אך הדיווח עליהם היה על פי רוב לקוי, ולכן הקשה על איתור דפוסי הפעולה האופייניים של רצח סדרתי. נוסף על כך, ארגונו ועצמתו של כוח השיטור היה מוגבל הרבה יותר מזה של היום, עניין שהקשה מאוד על איתור רוצחים כאלו או הבאתם לדין.

שתי דמויות ידועות, שניתן לראות בהן רוצחים סדרתיים, היו זו של האציל ז'ילס דה רייס, מעשירי צרפת במאה החמש עשרה, שהורשע בחטיפה, אונס ורצח של יותר ממאה נערים ונערות צעירים; ושל ארז'בט באתורי, אצילה הונגרית שנאסרה בשנת 1610 והואשמה בעינוי וברצח של שש מאות נערות צעירות.

לטענת כמה מחוקרי ההיסטוריה של הפשע, מקרי רצח סדרתי נוספים אירעו במהלך ההיסטוריה, ומעשי הרצח הללו הם שעמדו ביסוד סיפורי אגדה על אנשי-ערפד, אנשי זאב ואחרים. טענות כאלו, בהיעדר תיעוד תומך, נדונו להיוותר השערות בלבד.

תיעודים ראשוניים משמעותיים יותר של מעשי רצח סדרתי הופיעו בארצות המערב רק לקראת סוף המאה השמונה עשרה. ריכרד פרייהר פון קרפט-אבינג, לדוגמה, תיאר מקרה כזה שהתרחש בשנות השבעים בגרמניה, בו איטלקי בשם אאוסביוס פידניילה רצח שישה אנשים. מקרה מפורסם נוסף היה זה של ז'וזף ושר, שהוצא להורג בצרפת בשנת 1898 אחרי שהתוודה על רצח וקטיעת אבריהם של אחד עשר נשים וילדים. בארצות הברית הורשע שנתיים קודם לכן ה.ה הולמס שהודה בביצוע עשרים ושבעה מעשי רצח.

הרוצח הסידרתי המפורסם ביותר עד היום (אף שזהותו אינה ידועה עד היום והוא לא נתפס מעולם) הוא "ג'ק המרטש" בלונדון בשנת 1888.

טיפולוגיה של רוצחים סדרתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיון על בסיס מאפייני התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר גורמים העוסקים בחקר רצח סדרתי ניסו למיין את הרוצחים הסדרתיים לפי אבות טיפוס מסוימים. האף-בי-איי גורס כי ישנם שני סוגים עיקריים, אם כי שונים, של רוצחים סדרתיים: הטיפוס המאורגן ולעומתו הטיפוס הלא מאורגן. הולמס והולמס בנו על סמך חלוקה בסיסית זו מגוון תכונות המשויכות לכל אחד מסוגי הרוצחים‏[4]. מאחר שמספר הרוצחים הסדרתיים שנתפסו עד כה הוא קטן, אין אפשרות לבחינה מדעית ומדוקדקת של המיון והחלוקה כאמור. לפיכך, מיון זה מבוסס בעיקר על מידע אנקדוטלי.

מאפייני שני הסוגים של רוצחים סדרתיים[5]
מאורגנים לא מאורגנים
מנת משכל מעל לממוצע, בטווח 120-105 מנת משכל מתחת לממוצע, בטווח 95-80
מותאם חברתית לא מותאם חברתית
חי עם בת זוג או יוצא בקביעות חי לבד, לרוב אינו יוצא עם נשים
דמות אב יציבה אב נעדר או לא יציב
התעללות פיזית חריפה במשפחה התעללות רגשית, לא עקבית
נייד תעסוקתית/גאוגרפית חי או עובד סמוך לזירת הפשע
עוקב אחרי החדשות מגלה עניין מזערי בחדשות
עשוי להיות בעל השכלה מכללתית לרוב נשר כבר מבית הספר התיכון
מיומנות היגיינה ושמירה על ניקיון הבית היעדר מיומנות היגיינה ושמירה על ניקיון הבית
אינו מחזיק בדרך כלל במקום מסתור מחזיק מקום מסתור בבית
פעיל בעיקר ביום פעיל בעיקר לילית
נוהג במכונית ראוותנית נוהג במכונית ישנה או בטנדר
חש צורך לשוב לזירת הפשע כדי לראות מה השתנה בה חש צורך לשוב לזירת הפשע כדי לחיות מחדש את הזכרונות
עשוי ליצור קשר עם המשטרה כדי לשחק משחקים עשוי להתקשר למשפחת הקרבן כדי לשחק משחקים
מעריץ של המשטרה או מי שרצה להיות שוטר אינו מגלה עניין בעבודת המשטרה
אינו מתנסה בתוכניות עזרה-עצמית מתנסה בתוכניות עזרה-עצמית
רוצח באתר אחד, נפטר מהגופה באתר אחר רוצח במקום אחד וסבור שהמשימה הושלמה בכך
עשוי לנסר את הגופה לאבריה בדרך כלל פוגע בגופה
מתקיף באמצעות פיתוי של הקרבן ואז כבילתו דפוס של תקיפת בזק
מתייחס לקרבן, מנהל עמו שיחה מנסה להתעלם מהקרבן או "להחפיץ" אותו
מותיר אחריו זירת פשע מבוקרת מותיר אחריו זירת פשע כאוטית
מותיר אחריו רק מעט ממצאים פיזיים מותיר אחריו ממצאים פיזיים
מגיב בצורה הטובה ביותר לראיון ישיר מגיב בצורה הטובה ביותר לראיון ייעוצי

הרוצח הסדרתי המאורגן מאופיין בדרך כלל בחזות חיצונית של אדם מן היישוב — כזה ששכניו מצהירים אחרי לכידתו כי היה "בחור טוב" ונראה כמי ש"לא יפגע בזבוב." פעמים רבות, הם מנהלים חיי משפחה תקינים, לכאורה, ונתפשים כאזרחים שלווים ושומרי חוק. הרוצחים מסוג זה מגלים בדרך כלל עניין רב וידע רב בתחום המחקר הפורנזי ובשיטות להסתרה או הסוואה של פשעם, בוחרים בקפידה יחסית את קרבנותיהם, ולעתים קרובות משקיעים מאמץ באמצעים המכוונים להטעות את המשטרה, כמו זיוף מכתבי התאבדות, או הצגת מעשה הרצח כפשע שבוצע על ידי עבריינים או במסגרת מלחמת כנופיות. רבים מהם רואים במעשי הרצח שלהם סוג של "משחק" או הרחבה של פעילות ספורטיבית אחרת כמו דיג או שיט, ולעתים יש להם אף עניין בניהול המשחק כנגד כוחות המשטרה.

רוצחים סדרתיים מן הסוג הלא מאורגן נוטים לבצע את מעשי הפשע שלהם באופן אימפולסיבי ורוצחים כאשר נקרית להם ההזדמנות. הם אינם טורחים להיפטר מן הגופה ולעתים קרובות מבצעים אחרי מעשי הרצח טקסים פולחניים כאלו ואחרים כמו נקרופיליה, קטיעת איברים וכדומה. לרבים מן הרוצחים מסוג זה עבר של בעיות נפשיות והם נתפשים בעיני הסובבים אותם כמשונים או כמרתיעים. רבים מהם אינם זוכרים, או שאינם מוכנים להודות שהם זוכרים, את כל מעשי הפשע.

אחת הבעיות העיקריות במיון זה של רוצחים סדרתיים הוא שרוב הרוצחים הסדרתיים מפגינים התנהגות שניתן לשייכה לשני הסוגים בו זמנית, או שהם עשויים לעבור עם חלוף הזמן ממצב אחד למשנהו. לדוגמה, ביצוע מעשה רצח ראשון או שני באופן לא מאורגן, ואחר כך גיבוש שיטה מאורגנת יותר, או להפך, ביצוע מעשי רצח מתוכננים היטב בתחילה, ומעבר להתפרצויות בלתי מאורגנות בשלב מאוחר יותר.‏[6]

מיון על בסיס מניע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיון אחר של רוצחים סדרתיים מתבסס על מניעיהם או הסיפוק העיקרי שהם שואבים ממעשי הרצח שלהם. הולמס‏[7] יצר מיון של המניעים לפי שישה טיפוסים: שניים הממוקדים במעשה הרצח עצמו, וארבעה הממוקדים בתהליך הרצח.

ההוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוצחים מסוג זה הם אנשים השומעים קולות המייצגים את אלוהים או השטן המורים להם לרצוח. בניגוד לדיעה המקובלת או לאופן בו מוצגים הדברים לעתים תכופות בספרות, בסרטים ובסרטי טלוויזיה, סוג זה של רוצחים סדרתיים נדיר יחסית. רוב הרוצחים הסדרתיים אינם בלתי שפויים ואינם מונעים על ידי הזיות או קולות. לרוב, מופיעים טיעונים מסוג זה אצל רוצחים סדרתיים רק לאחר תפיסתם, בניסיון לחמוק מהרשעה בנימוק של אי שפיות. רוצחים בעלי חזיונות או הזיות ממוקדים על פי רוב במעשה הרצח עצמו, ומבצעים את מעשה הרצח במהירות.

משימתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוצחים סדרתיים מסוג זה, שאף הם ממוקדים בפעולת רצח מהירה, מאמינים כי מעשיהם מוצדקים משום שהם חלק מ"משימה" או "שליחות" להיפטר מסוגים מסוימים של בני אדם. לרוב, ממוקדים הרציחות של רוצחים אלו בחברים בקבוצה מסוימת כגון זונות (במקרה של ג'ק המרטש) או כל קבוצה אחרת. רבים מהרוצחים מסוג זה מאמינים כי הם עושים לחברה "טובה גדולה" במעשיהם ומנהלים את מעשיהם כסוג של מסע צייד.

הנאה ורווחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוצחים מסוג זה שואבים הנאה מעצם פעולת ההריגה, אך גם מפיקים ממנה רווח אישי או טובת הנאה אישית. רוב הנשים שהן רוצחות סדרתיות שייכות לסוג זה של רצח. הקרבן במקרים כאלו מוכר בדרך כלל לרוצח, נבחר בקפידה ולרוב לא מתבצעת לאחר מעשה הרצח פעולה נוספת.

הנאה ותשוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוצחים סדרתיים מסוג זה שואבים הנאה מעצם פעולת הרצח. חלק מהם נהנים מעינוי והתעללות בקרבן בעודו חי. אחרים, מוצאים את עיקר הנאתם בפעולות המבוצעות אחרי הרצח כמו קיום יחסי מין עם הגווייה או אכילתה. כמעט בכל המקרים יש אלמנט מיני עז בפשיעה מסוג זה. עיקר הנאתם או התרגשותם יכול לנבוע מהריגוש שבעצם פעולת הרצח, ראיית הרצח כריגוש האולטימטיבי, ותחושות של התעלות לנוכח ייסוריו של הקרבן. אחרים בסוג זה נהנים דווקא מההימלטות או מפעולה אחרת הסובבת את מעשה הרצח. רוצחים אלה הם לרוב סדיסטים וגם מזוכיסטים. הפשעים שלהם עשויים להפוך לאכזריים ודחופים יותר עם הזמן, כמו גם הפגיעות הגופניות שלהם בעצמם. זאת משום שהם עשויים להזדקק לריגושים חדשים. הם עשויים להגיע גם לקניבליזם. אחדים מהם שכבר התרגלו לפציעה עצמית, להתעללות ולרצח, עשויים להסגיר את עצמם למשטרה במטרה לחוות הוצאה להורג.

כוח ושליטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוג זה של רוצח סדרתי הוא הנפוץ ביותר. המניע העיקרי שלו הוא התגברות על רגשות הנחיתות שלו. מטרתם העיקרית של רוצחים אלו, השואבים הנאה מעצם פעולת הרצח ומהתעללות שלפניו, הוא בהשגת והפעלת כוח כלפי קרבנם. הם נהנים גם מהידיעה שהם מערימים על המשטרה ושהחברה אינה מצליחה לכפות עליהם את מוסכמותיה . חלק מהרוצחים הסדרתיים מסוג זה סבלו התעללות בילדותם ורבים מהם עוסקים בטקסים הקשורים באופן מסוים להתעללות ממנה סבלו, שמטרתם לשחזר באופן אחר או לסתור את ההשפלה וחוסר האונים אותם חשו בעבר. רבים מהרוצחים מסוג זה אונסים את קרבנותיהם או מקיימים יחסי מין עם הגווייה, אך המטרה אינה בדרך כלל סיפוק מיני אלא תחושה של כוח.

הטבלה הבאה מתארת בתמציתיות את מאפייני זירת הפשע הטיפוסיים לכל אחד מסוגי הרוצחים הסדרתיים לפי מיון מניעי:

מאפייני זירת פשע המקושרים לששת סוגי הרוצחים הסדרתיים
מאפיינים הוזה משימה רווחה תשוקה ריגוש כוח/שליטה
זירת פשע מבוקרת כן לא לא כן לא לא
השתוללות מופרזת כן לא לא כן לא לא
עינוי לא לא לא כן כן כן
הזזת הגופה לא לא לא כן כן כן
קרבן ספציפי כן כן כן לא לא לא
נשק בזירת הפשע כן לא כן לא לא לא
קשר קודם עם הקרבן לא לא כן לא לא לא
קרבן מוכר לרוצח כן לא כן לא לא לא
מין חריג לא לא לא כן כן כן
כלי עינוי לא לא לא כן כן כן
חניקה לא לא לא כן כן כן
חדירת פין ? כן לרוב לא כן כן כן
החדרת חפצים כן לא לא כן כן כן
נקרופיליה כן לא לא כן לא כן

לכידת רוצחים סדרתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים חשים כי רוצחים סדרתיים אינם נלכדים במהירות מספקת וכי רבים מהם ממשיכים לבצע את מעשי הרצח שלהם באין מפריע לאורך זמן רב. תחושה זו נובעת, במידה רבה, מן העניין הרב שמעוררים רוצחים סדרתיים לאחר לכידתם והעיסוק הרב שיש בנושא זה בסרטים ובספרים. בפועל, מספר מעשי הרצח המבוצעים על ידי רוצחים סדרתיים מהווה רק חלק זעיר מכלל מעשי הרצח, כך שהבעיה רחוקה מלהיות איום בהיקף ממשי מנקודת מבט סטטיסטית או מנקודת מבטה של המשטרה.

רוב הרוצחים הסדרתיים האפשריים נלכדים לפני שהספיקו לבצע שלושה מעשי רצח או יותר. חלק אחר מהם מאושפז במוסדות לחולי נפש ואינו יכול לעמוד לדין. אחוז קטן מכלל הרוצחים הסדרתיים, עם זאת, ממשיך לבצע את מעשי הרצח שלו לאורך שנים באין מפריע.

הבעיה בלכידת רוצחים סדרתיים היא שהתייחסות המשטרה אל כל רצח היא כזו שאומרת כי רוב מעשי הרצח מבוצעים על ידי אנשים המכירים היטב את קרבנם ופעלו בעקבות פרץ עז של רגשות, או כדי להשיג מטרה מוגדרת וברורה, הנחה זו, המוצדקת ברוב המקרים, מהווה מכשול ללכידתו של רוצח סדרתי; המשטרה פועלת לפענוח הרצח כאילו מדובר היה במעשה רצח בודד, שבוצע על ידי עבריין או על ידי אדם המוכר לקרבן. כאשר המקרה אינו תואם לדפוסים השגרתיים של רצח ואינו מפוענח בהתאם להם, הוא עדיין ממוין לעתים קרובות ככזה. במקרים רבים, כאשר ישנם מקרי רצח כאלו במקומות שונים, סיבות ביורוקרטיות וקשר לקוי בין יחידות משטרתיות מונעים איתור דפוס פעולה חוזר ונשנה במעשי הרצח השונים.

סיבה אחרת המונעת לכידתם של רוצחים סדרתיים היא רתיעת המשטרה מההודאה כי מעשי רצח שונים בוצעו על ידי רוצח סדרתי, גם בגלל ההתרגשות והחרדה שמעוררת הכרזה כזו בציבור, וגם בגלל הלחץ המופעל על המשטרה לאחר הכרזה כזו לפענח וללכוד במהירות את הרוצח הסדרתי — משימה שלעתים תכופות אינה קלה לביצוע, במיוחד כאשר הרוצח מבצע את מעשי הרצח בהפרש זמן ניכר בין מעשה למעשה.

אחד הנהגים המקובלים של כוחות המשטרה במצב בו הוכרז כי מעשי רצח מסוימים בוצעו על ידי רוצח סדרתי הוא לנסות לבנות "פרופיל" פסיכולוגי של הפושע, כדי לאפשר למשטרה לסנן בצורה טובה יותר חשודים אפשריים במעשה. לעתים תכופות, עם זאת, מתברר לאחר תפיסת הרוצח כי אין קשר הדוק בין הפרופיל הפסיכולוגי שנבנה ובין הרוצח הסדרתי.

רוצחים סדרתיים בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל האופי המחריד של מעשיהם, האלמנט המיני הבולט ויכולתם לחמוק מעונש לאורך זמן רב, עוררו הרוצחים הסדרתיים עניין רב ושימשו חומר לשורה ארוכה של ספרים, סרטים, ספרות תיעודית ואפילו שירים, ספרים מאוירים ומשחקים. לעתים קרובות, הוצגו רוצחים סדרתיים כדמויות מורכבות, מעונות ואפילו מעוררות אהדה. במקרים אחרים, הוצגו הרוצחים הסדרתיים כדמויות בעלות כוחות על טבעיים, אינטליגנציה גבוהה וכישורים אחרים, שהפכו אותם לדמויות מעוררות עניין ומושכות. ברוב המקרים, "מנוקים" הרוצחים הסדרתיים מהאלמנטים הדוחים והמבעיתים יותר של פעולתם, ובמיוחד אלו הקשורים בקיום יחסי מין עם הקרבנות בעודם גוועים או לאחר מותם.

תומאס הריס, בספרו "שתיקת הכבשים" ובשני ספרים נוספים בסדרה זו, הציג את דמותו של רוצח סדרתי קניבלי, פסיכיאטר במקצועו, ד"ר חניבעל לקטר. ד"ר לקטר מוצג כדמות מעוררת פלצות, ומאידך מעוררת עניין ואפילו מעין משיכה היפנוטית. השחקן אנתוני הופקינס, שגילם את דמותו בשלושה סרטים שנעשו בעקבות ספריו של האריס, שהידוע בהם הוא שתיקת הכבשים, תרם רבות להפיכת הדמות לאיקונית. דמות מוכרת נוספת היא זו של "ג'ון דו" מהסרט "שבעה חטאים," שהוצג בסרט כדמות חידתית, כמעט על טבעית בכוחה, תבונתה, ויכולתה לתזמן אירועים. גם בסדרת הטלוויזיה "דקסטר", המבוססת על הרומן "דקסטר חולם חלומות אפלים" מאת ג'ף לינדסי, הדמות הראשית היא רוצח סדרתי המנהל חיים כפולים כחוקר טביעות וטקסטורת דם במשטרת מיאמי. בניגוד לכל הרוצחים הסדרתיים האחרים, דקסטר פועל על פי קוד לפיו הוא רוצח רק פושעים שגם רצחו. גיבור המנגה והאנימה היפנית "מחברת המוות" לייט יאגאמי, הוא רוצח סידרתי. בעזרת כוח על טבעי של אל מוות הוא רוצח פושעים כדי לטהר את העולם מרוע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הגדרת המונח "רצח סדרתי" נמצאת ב"מדריך למיון פשעים" מאת ברג'ס, ברג'ס ורסלר: Douglas, J., Burgess, A., Burgess, A., & Ressler, R. (1992). Crime Classification Manual. Lexington, MA: Lexington Books.
  2. ^ Norris, Joel. Serial Killers: The Growing Menace. Arrow Books, 1990
  3. ^ , כגון Jenkins, B. (1994). Using Murder: The Social Construction of Serial Homicide. NY: Aldine de Gruyter.
  4. ^ Holmes, R. & S. Holmes. (2002). Profiling Violent Crime: An Investigative Tool, 3e. Thousand Oaks, CA: SAGE Publications.
  5. ^ הטבלה מבוססת על המידע הנמצא כאן.
  6. ^ לניתוח מפורט של מאפייני סוגי הרוצחים הסדרתיים ראו כאן.
  7. ^ Holmes, R. & S. Holmes. (1996). Profiling Violent Crime: An Investigative Tool, Thousand Oaks, CA: Sage Publications.