צ'ארלס גרהארט
 | |
| צ'ארלס גרהארט | |
| לידה |
6 ביוני 1895 ארצות הברית .svg){kind=small} |
|---|---|
| פטירה |
9 באוקטובר 1976 (בגיל 81) ארצות הברית  |
| מקום קבורה |
בית הקברות הלאומי ארלינגטון  |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה | |
| השתייכות | צבא ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1917–1948 (כ־31 שנים) |
| דרגה |
 מייג'ור גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-91 מפקד הדיוויזיה ה-29 | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
 מדליית השירות המצוין  כוכב הכסף  לגיון ההצטיינות  כוכב הארד (2) | |
  | |
צ'ארלס האנטר גרהארט (באנגלית: Charles Hunter Gerhardt ; 6 ביוני 1895 – 12 באוקטובר 1976) היה מייג'ור גנרל בצבא ארצות הברית, אשר פיקד על הדיוויזיה ה-29 בחזית מערב אירופה במלחמת העולם השנייה, ובכלל זה בחוף אומהה במהלך הנחיתה בנורמנדי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרהארט נולד ב-6 ביוני 1895 לקצין קבע בצבא ארצות הברית, שסיים לבסוף בדרגת בריגדיר גנרל. בשנת 1913 החל גרהארט את לימודיו בווסט פוינט, ובשנת 1917 הוסמך כלוטננט משנה זמן קצר לאחר כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה. בין חבריו שסיימו עמו היו מת'יו רידג'וויי, מארק קלארק, ג'וזף לוטון קולינס, ארנסט הרמון, נורמן קוטה, לורנס קייזר, פרדריק אוגוסטוס אירווינג, ברייאנט מור, וויליאם קלי הריסון, ועוד רבים אחרים שהגיעו לתפקידי פיקוד בכירים במהלך מלחמת העולם השנייה ולאחריה.
קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילה שירת גרהארט ביחידת פרשים בטקסס, ולאחר מכן לחם בחזית המערבית במסגרת הדיוויזיה ה-89.
לאחר המלחמה מילא גרהארט תפקידים שונים בצבא, ובשנת 1932 נבחר לשופט באירועי הרכיבה במשחקים האולימפיים שהתקיימו בלוס אנג'לס.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן המתקפה היפנית על פרל הארבור היה גרהארט מפקד חטיבת הפרשים ה-56, ובאוגוסט 1942 מונה למפקד הראשון של הדיוויזיה ה-91 שהייתה אחראית על אימון הטירונים לצבא. ביולי 1943 מונה גרהארט למפקד הדיוויזיה ה-29 שהוצבה בדרום-מערב אנגליה לקראת הפלישה לנורמנדי.
גרהארט היה מפקד קפדן שהקפיד מאוד על המשמעת, ומסופר עליו שגער בחייל שהשליך קליפת תפוז על הקרקע במהלך הלחימה בחוף אומהה[1]. גרהארט פיקד על הדיוויזיה ה-29 החל מהנחיתה בחוף אומהה, ועד לסיום מלחמת העולם השנייה. שיעור הנפגעים בדיוויזיה היה גבוה מאוד, ובמהלך הלחימה ספגה הדיוויזיה 20,600 הרוגים, פצועים ושבויים. כמו כן נחשב גרהארט למפקד רופף מבחינה מוסרית, משום שפתח בית בושת לחיילי הדיוויזיה ברן, עד שהורה עומר בראדלי לסגור אותו.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה הורד גרהארט לדרגת קולונל, בעקבות שיעור האבדות הגבוה שספגה הדיוויזיה, ועקב העמדה המוסרית הרופפת שלו. גרהארט שימש כנספח ההגנה של ארצות הברית בברזיל ובתפקיד בפורט מיד, מרילנד, ובשנת 1948 פרש מהצבא בדרגת מייג'ור גנרל.
ב-9 באוקטובר 1976 מת גרהארט בביתו, ונקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סטיבן אמברוז, "יום הפלישה", הוצאת זמורה-ביתן, 2002, עמ' 406