המתקפה על פרל הארבור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קרב פרל הארבור | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||||
|
|||||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||||
 האימפריה היפנית |
 ארצות הברית |
||||||||||
| מפקדים | |||||||||||
| צ'ואיצ'י נגומו | האסבנד קימל, ואלטר שורט |
||||||||||
| כוחות | |||||||||||
| 6 נושאות מטוסים, 2 אוניות מערכה 3 סיירות, 9 משחתות, 8 מכליות 23 צוללות, 5 צוללות ננסיות, 441 מטוסים |
8 אוניות מערכה, 8 סיירות, 29 משחתות, 9 צוללות, כ-50 ספינות קטנות יותר וכ-390 מטוסים |
||||||||||
| אבדות | |||||||||||
| 29 מטוסים, 5 צוללות ננסיות, 10 צוללות (אחת נפלה בשבי), 55 טייסים ואנשי צוות אוויר |
כ-3,600 חיילים ואזרחים, מתוכם כ-2,500 הרוגים, 4 אוניות מערכה טבעו ו-4 ניזוקו, 3 סיירות ניזוקו, 3 משחתות טבעו, 2 ספינות קטנות יותר טבעו, 188 מטוסים נהרסו ו-155 ניזוקו. |
||||||||||
המתקפה על פרל הארבור הייתה מתקפת פתע יפנית על הבסיס האמריקאי בפרל הארבור שבהוואי, בבוקר יום ראשון, 7 בדצמבר 1941. פרל הארבור היה באותה התקופה הבסיס המרכזי של צי ארצות הברית באוקיינוס השקט. את המתקפה ביצעו מטוסים של הצי הקיסרי היפני שהמריאו מנושאות מטוסים. בשעה 7.55 בבוקר נתן מיטסו פושידה, הטייס היפני המוביל, את האות למתקפה כשקרא בקשר "טורה, טורה, טורה". ההתקפה על פרל הארבור נצרבה בתודעה האמריקאית כאירוע של "קלון" לאומי, שייזכר לדיראון עולם, והיא נחשבת לכישלון המודיעיני הגדול ביותר בתולדות ארצות הברית, עד מתקפת הטרור על מגדלי התאומים בניו-יורק. המתקפה על פרל הארבור גרמה לכניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה ובדיעבד לתבוסתה של יפן.
בתקיפת פתע זו ארצות הברית איבדה תריסר ספינות מלחמה, 188 מטוסים, 2,403 חיילים ו-68 אזרחים.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע: מדיניות ההתפשטות של יפן
את הסיבות שהביאו את יפן לצאת למתקפת פתע בעלת משמעויות מרחיקות לכת מבחינה צבאית ומדינית נגד ארצות הברית בפרל הארבור, ניתן למצוא עוד בשלהי המאה ה-19, לאחר התקופה הידועה ביפן כתקופת הרסטורציה של מייג'י, שהביאה לפתיחת השערים לעולם וגרמה לתהליך תיעוש מהיר שעברה יפן, בדרך להפיכתה למעצמה אזורית ועולמית.
תהליך זה לווה בתוך יפן בהתפתחות של מגמות לאומניות קיצוניות ומיליטריסטיות שהטיפו להתפשטות יפנית לצורך השוואת כוחה עם מעצמות המערב וכדי להבטיח את האינטרסים שלה בסין ובדרום מזרח אסיה. לאחר הרסטורציה של מייג'י עברה יפן תקופה של צמיחה כלכלית מהירה ושל התפשטות צבאית, כדי להשיג שוויון כוחות מול ארצות הברית והמעצמות האירופיות. לשם כך שאפה יפן להשתלט על שטחים, אוכלוסיות ומשאבים טבעיים שהיו נחוצים לה, בשל מחסור במשאבים כאלה באיי יפן. הצבא מילא באותן שנים תפקיד מפתח בפוליטיקה היפנית. רציחות, ניסיונות הפיכה ולחצים פנימיים הפכו לטקטיקה של גורמים קיצוניים בצבא ובחברה היפנית. שני גנרלים, טוג'ו וקויסו, אף הפכו לראשי ממשלה. יפן הפכה במהירות למדינה מיליטריסטית, שבנתה צי חזק ומודרני, השלישי בגודלו בעולם באותה עת.
את הסימנים הראשונים לאימפריאליזם היפני אפשר היה לגלות כבר עם סיום מלחמתה בסין, ב-1895, שהביאה לסיפוח האי פורמוזה (טיוואן). יפן אותתה כבר אז על שאיפותיה הטריטוריאליות בסין עצמה, שאיפות שאז עדיין לא נחשבו למעשיות. אולם לאחר מלחמת רוסיה-יפן, ב-1905, היא זכתה סוף סוף לדריסת רגל בסין: במנצ'וריה, באזור קוואנטונג, השתלטה על מסילת הברזל של מנצ'וריה והעלתה תביעות לבעלות על דרום האי סחלין.
ב-1910 סיפחה יפן את קוריאה, תוך שהיא מתעלמת לחלוטין מהבטחה שנתנה ב-1904 להעניק לקוריאה עצמאות ולהבטיח את שלמותה הטריטוריאלית. באמצע מלחמת העולם הראשונה, ב-1915, ניצלה יפן את המצב כדי להציב בפני סין רשימה של 21 תביעות, שלימדו למעשה על כוונותיה האמיתיות להשתלט על מדינת הענק.
ב-1918 שלחה יפן כוח של כ-7000 חיילים לסיביר, כדי לסייע לרוסים בהגנה עצמית, אבל ניסתה בתוך כך לספח את סיביר לשלטונה, ניסיון שלא עלה יפה.
בשנים 1921 - 1922 השתתפה יפן בוועידת וושינגטון והייתה שותפה להסכמים שהושגו שם. אחד מהם היה ברית של 9 מדינות שנועדה לאפשר לסין לכונן משטר יציב. יפן התחייבה לעקרון של מדיניות אי התערבות בסין ולכיבוד ריבונותה ועצמאות שלטונה. לאחר הקמת ממשלת טנקה ביפן, בשנת 1927, היא אף נקטה במדיניות חיובית כלפי המאמצים לכונן בסין משטר עצמאי יציב. אולם כל המדיניות הזאת קרסה ב-1931 עם פלישת יפן למנצ'וריה והקמת ממשלת בובות בראשות מנצ'וקו (Manchukuo), מהלך שהיה הפרה בוטה של ההבטחות שיפן עצמה נתנה. אומנם יפן הודיעה כי אין לה תביעות טריטוריאליות נוספות בסין אולם הצהרה זו לא עמדה במבחן המציאות, שכן זמן קצר לאחר מכן התקדמו הכוחות היפנים בתוך סין דרומה ומערבה, והשתלטו על שטחים נרחבים.
כשחבר הלאומים אימץ דו"ח אנטי-יפני של ועדת לייטון, שבחנה את המצב במנצ'וריה, נטש נציג יפן את הדיונים והודיע על כוונת ארצו לפרוש מהארגון. יפן המשיכה כל העת במדיניות דו-משמעית. ב-21 בפברואר 1934 העביר שר החוץ היפני לעמיתו האמריקני הודעה שבה אמר כי אין שום בעיה שאינה ניתנת לפתרון באמצעים ידידותיים ביחסים שבין שתי המדינות. עם זאת, ב-17 באפריל אותה שנה הבהירה יפן את עמדתה כי ממשלת סין חייבת למלא אחר שורת תכתיבים שהציבה לה, ובמקביל הודיעה על כוונתה לפרוש בסוף 1936 מאמנה בינלאומית שנחתמה ב-1922 בוושינגטון, ושהטילה מגבלות על נוכחותה הימית באזור.
באותו שלב החלה יפן להכין את צבאה לאפשרות של פלישה לסין. היא גם ניהלה שיחות עם גרמניה הנאצית שהסתיימו בהקמת הברית נגד הקומינטרן, ב-25 בנובמבר 1936, שאליה הצטרפה גם איטליה ב-1937, דבר שסימל את הקמת ברית מדינות הציר ואת הפלישה היפנית לסין, שבאה ביולי 1937.
הפלישה היפנית לסין התאפיינה בשימוש בשיטות של רצח ואונס המוני, שהגיעו לשיאם באירוע הידוע לשמצה כטבח ננקינג, ב-13 בדצמבר 1937. האירועים הקשים לא הפריעו לראש ממשלת יפן, הנסיך קונויי (Konoye) להצהיר כי הפלישה היפנית לסין נועדה להבטיח את השלום באזור. שר החוץ היפני הוסיף הערה צינית משלו: "יפן אינה רואה בעם הסיני אויב".
ביולי 1941, כתגובה להמשך מגמות הכיבוש היפני בסין ובהודו-סין, הגיבה ארצות הברית בשורת סנקציות כלכליות, ביניהן אמברגו על ייצוא נפט, סגירת תעלת פנמה לספינות יפניות והקפאת נכסים שהתפרשו על ידי יפן כצעד עוין. צעדיה של ארצות הברית רק חיזקו את עמדתה של יפן כי היא חייבת להשתלט על המושבות העשירות בחומרי גלם כדי להשתחרר מהתלות במערב וכי יש להילחם בארצות הברית, שהיא המכשול העיקרי להקמת האימפריה היפנית.
יפן הייתה נתונה במלחמת סין-יפן השנייה מאז 1937 והשתלטה על מנצ'וריה עוד מספר שנים לפני כן. במהלך שנת 1941 התגברה המתיחות הארוכה בין יפן הקיסרית וארצות הברית. ארצות הברית והממלכה המאוחדת הגיבו לפעולות הצבאיות היפניות בחרם, בהקפאת נכסים ובסגירת תעלת פנמה לספינות יפניות.
[עריכה] הכנות היפנים לתקיפה
את הרעיון לתקוף את הצי האמריקני בפרל הארבור הגה האדמירל איסורוקו יאממוטו, מפקד הצי הקיסרי היפני. יאממוטו היה המוח המתכנן של המתקפה והוא החל את ההכנות אליה בתחילת 1941. יאממוטו, שהשתלם תקופה מסוימת בארצות הברית, הגיע למסקנה כי כדי להשלים את השתלטותה על סין ועל דרום מזרח אסיה, צריכה יפן תקופה של שנה לפחות, שבה הצי האמריקני החזק באוקיינוס השקט יהיה מנוטרל. לפיכך, המתקפה המתוכננת על פרל הארבור הייתה בעיניו מתקפת מנע שנועדה לצורך זה. לאחר עימותים שהיו לו עם מפקדת הצי היפני, כולל איום שלו בהתפטרות, הוא קיבל בסופו של דבר את המנדט להקים כוח משימה ייעודי של נושאות מטוסים ומינה את מינורו גנדה (Minoru Genda) להכין את תוכנית המתקפה, שהתבססה כולה על עקרון ההפתעה באמצעות כוח אווירי של מפציצי טורפדו ומטוסי קרב הפצצה שימריא מצי של נושאות מטוסים. לקראת אפריל 1941 קיבלה התוכנית שם קוד "מבצע Z".
בקיץ של אותה שנה התאמנו טייסי מפציצי הטורפדו היפנים באי קיושו. קפטן גנדה בחר בעיר קגושימה כאזור אימונים משום שהגאוגרפיה, הטופוגרפיה והתשתית שלה סיפקו לטייסיו את אותם אתגרים שציפו להם בפרל הארבור. האימונים כללו טיסה בגובה של 1500 מטרים מאחורי צלע ההר קגושימה וצלילה לעבר המבנים והבתים בעיר, עד לירידה לגובה של 7 מטרים בלבד, לצורך הטלת הטורפדו במים, במרחק של כ-270 מטרים מהמטרה.
תוכניות לתקיפה בתמיכת מקדמות צבאיות נוספות החלה בינואר 1941 וההכנות למשימה היו בעיצומן באמצע השנה, כאשר נקבע כי התוכנית היא כדאית לאחר כמה קרבות של הצי הקיסרי. התקיפה הסתמכה על טילי טורפדו, אך כלי הנשק של אז דרשו מים עמוקים כאשר נשלחו מהאוויר. במהלך קיץ 1941 פיתחה יפן וייצרה טילי טורפדו שהיו מסוגלים לפעול במים הרדודים של פרל הארבור. המאמץ הוביל לפיתוחו של טורפדו מסוג 95 שגרם לרוב הנזק לספינות האמריקניות.
ב-26 בנובמבר עזב תחת דממת אלחוט צי של שש נושאות מטוסים בפיקוד סגן האדמירל היפני נגומו צ'ואיצ'י את היטוקאפו ביי כשפניו לפרל הארבור. נושאות המטוסים היפניות שהשתתפו בתקיפה היו אקאגי, היריו, קאגא, שוקאקו, סוריו וזויקאקו. את כוח המשימה ליוו שתי אוניות קרב מהירות, שתי סיירות כבדות, שש משחתות וצוללות רבות. בסך הכול היו 441 מטוסים, כולל מטוסי קרב, מפציצי טורפדו, מפציצי צלילה ומפציצי קרב.
[עריכה] התקיפה
בבוקר 7 בדצמבר 1941 הפציצו מטוסי הצי היפני את כל בסיסי חיל האוויר של צבא ארצות הברית על האי ואת כל ספינות המלחמה האמריקניות שעגנו במקום. כמעט כל המטוסים שהיו על הקרקע הושמדו, ורק מטוסי קרב בודדים הצליחו להמריא כדי ליירט את המטוסים התוקפים. חמש אוניות מערכה, שולת מוקשים אחת ושלוש משחתות טבעו, וחמש אוניות נוספות ניזוקו; 188 מטוסים הושמדו, ו-2,403 חיילים אמריקאיים נהרגו. אוניית המערכה USS Arizona התפוצצה וטבעה ובה יותר מ-1,100 מלחים - כחצי מכלל ההרוגים בתקיפה.
היריות הראשונות והחללים הראשונים במתקפה על פרל הארבור התרחשו כאשר USS Ward תקפה והטביעה צוללת יפנית ננסית. היפנים תכננו להפעיל חמש צוללות ננסיות בפרל הארבור כדי לפגוע בספינות הצי האמריקאי באמצעות טורפדו, לאחר תחילת ההפצצה האווירית. אף אחת מהצוללות לא חזרה בשלום, ורק ארבע מתוך חמש הצוללות נמצאו.
על נושאות המטוסים היפניות היו בסך הכול 441 מטוסים, מאלו אבדו 29 במהלך הקרב.
המטוסים תקפו בשני גלים, בשעה 7:53 ובשעה 8:55. האדמירל נגומו החליט לוותר על הגל השלישי והעדיף להסיג את כוחותיו, דבר שאחר כך התברר כטעות קשה מבחינת היפנים.
[עריכה] הגורמים למחדל האמריקני
- המודיעין האמריקני לא הצליח לגלות את התוכנית היפנית. היפנים הסוו את תוכניתם בצורה מושלמת באמצעות שליחת מסרים מעורפלים שהביכו את האמריקנים, וניהול "שיחות שלום" באותו הזמן בין השגריר היפני לשר החוץ האמריקני.
- כל אחת מזרועות הצבא האמריקני האמינה שהשנייה עושה את הצעדים הדרושים. הצי סמך על הצבא ולהפך, לא הייתה מערכת בקרה כוללת. קשה להאשים את אדמירלי האוקיינוס השקט שלא נקטו אמצעים. ראש הצי באוקיינוס נקט שורה של מהלכים לקדם מתקפה אפשרית, אך ציפה, כמו כולם, שהיא לא תהיה על פרל הארבור אלא בדרום.
[עריכה] תוצאות התקיפה
מתקפת הפתע היפנית על פרל הארבור שיתקה את כוחה של ארצות הברית באזור, חיסלה לזמן מה את יכולתה לשלוט במרחב הימי ואפשרה ליפנים לשלוט במרחבי האוקיינוס השקט. מתקפת פרל הארבור שימשה מבוא להתקדמות היפנית. הצבא היפני כבש את גואם, וויק והונג קונג, סיאם, הפיליפינים, מלאיה, בורמה ולוסון. שתי ספינות הדגל הבריטיות הנסיך מוויילס וריפלס הוטבעו ואפשרו את כיבוש סינגפור. כל זאת עד פברואר 1942.
עם זאת, הניצחון היפני היה זמני ומוגבל, שכן היפנים לא הצליחו לנצל את התקפתם לגירוש האמריקאים מזירת האוקיינוס השקט. כישלון זה הביא להתמוטטותם כעבור ארבע שנים. היפנים לא הצליחו להשיג שליטה מלאה במרחב הימי שלהם. כניסת ארצות הברית למלחמה גרמה ליפנים למתוח יתר על המידה את גבולות יכולת השליטה על יחידותיהם, ולא אפשרה להם לרכז מאמץ במקום אחד.
היפנים זיהו את בסיס פרל הארבור כנכס החיוני של ארצות הברית אך הם התעלמו או לא הכירו בחשיבותן של נושאות המטוסים כעמוד השדרה של הצי האמריקאי. כמו כן הם לא העריכו נכונה את התגובה של העם האמריקאי למפלת פרל הארבור ולא ציפו להתגייסות מסיבית של ארצות הברית למלחמה נגד יפן. האדמירל יאממוטו, שהכיר היטב את המנטליות האמריקנית מתקופת לימודיו בארצות הברית הזהיר בעצמו כי התקפה על פרל הארבור, אם לא תסתיים בריסוק מלא של הצי האמריקאי באוקיינוס השקט, תביא לתוצאות הפוכות ו"תעורר את הענק האמריקאי מרבצו".
תחזיותיו של יאממוטו התגשמו במלואן. הציבור האמריקאי, שהיה מפולג לגבי מידת המעורבות של ארצות הברית במלחמה באירופה, התאושש מהר מאוד מהלם המתקפה בפרל הארבור והתאחד כולו סביב הקריאה לנקום ביפן, בהיטלר ובפשיזם. קריאת הקרב של לוחמי ארצות הברית מאז אותו יום הייתה "זכרו את פרל הארבור" (Remember Pearl Harbor). הספירה לאחור לקראת השמדת הערים הירושימה ונגסקי באמצעות פצצות אטום וכניעתה הכוללת של יפן החלה דווקא באותו יום, שבו רשמו היפנים לכאורה ניצחון מזהיר על הצי האמריקני בפרל הארבור.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תיאור ההתקפה על פרל הארבור באתר המוקדש לצי היפני הקיסרי
- תוצאות התקיפה על פרל הארבור - סדרת צילומים
- מאמר בטיים מגזין - פרל הארבור, היום בו יפן הפסידה את המלחמה
- פרל הארבור - 50 שנה של מחלוקות היסטוריות
- מחלוקות מאוחרות לגבי פרל הארבור מתוך ויקיפדיה באנגלית
- פרל הארבור - "האמא של כל הקונספירציות"
- נשיונל ג'יאוגרפיק: פרל הארבור, עובדות, שאלות ותשובות
- צילומי אוויר יפנים של התקיפה
