הפלישה לנורמנדי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| הפלישה לנורמנדי (מבצע אוברלורד) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 חיילים אמריקנים נוחתים בחוף אומהה |
|||||||||||||
|
|||||||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||||||
| גרמניה הנאצית | ארצות הברית, בריטניה, קנדה | ||||||||||||
| מפקדים | |||||||||||||
| גרד פון רונדשטט (החזית המערבית), ארווין רומל (קבוצת ארמיות B), פרידריך דולמאן (הארמיה השביעית) | דווייט אייזנהאואר (כוחות בעלות הברית באירופה), ברנרד מונטגומרי (כוחות יבשתיים), ברטראם ראמזי (כוחות ימיים), טראפורד לי מלורי (כוחות אוויריים), הארי קרראר (ארמיה קנדית), עומר בראדלי (ארמיה אמריקנית), מיילס דמפסי (ארמיה בריטית) | ||||||||||||
| כוחות | |||||||||||||
| 380,000 | 156,000 (ארצות הברית - 73,000, בריטניה - 62,000, קנדה - 21,000) | ||||||||||||
| אבדות | |||||||||||||
| 6,500 נפגעים | 10,260 נפגעים (ארצות הברית - 6,600, בריטניה - 2,700, קנדה - 960) | ||||||||||||
הפלישה לנורמנדי (מבצע אוברלורד) במלחמת העולם השנייה היא הפלישה הימית של בעלות הברית לנורמנדי שבצרפת, הכבושה על ידי גרמניה הנאצית, ב-6 ביוני 1944. בפלישה נטלו חלק 156,000 חיילים, 12,000 כלי טיס ו-6,900 כלי שיט, והיא נחשבת לפלישה הימית הגדולה ביותר בהיסטוריה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ההכנות לפלישה
מסוף שנת 1943, לאחר ההצלחות הבריטיות בצפון אפריקה ופלישת בעלות הברית לסיציליה ולאיטליה, תוכננה פתיחת חזית מערבית באירופה כנגד גרמניה הנאצית (שנלחמה במזרח כנגד ברית המועצות) בכוונה להחליש את הצבא הגרמני.
הגרמנים, ששלטו בצרפת משנת 1940, ידעו כי בחופי בריטניה רוכזו כוחות אדירים הממתינים לפקודה כדי לפלוש לצרפת. לכן, הם הקימו ביצורים ומכשולים רבים לאורך חופיה המערביים של צרפת, וכינו אותם בשם החומה האטלנטית. הגרמנים ציפו, בין היתר בזכות מבצעי הטעיה מורכבים של בעלות הברית, שבעלות הברית יפלשו לצרפת בנקודה הצרה ביותר בין בריטניה לצרפת - מצר דובר. ההטעיה המרכזית כללה הקמת ארמיית רפאים שלמה בראשותו של ג'ורג' פטון. העיר קאלה בוצרה והשטחים מדרום לה הוצפו במים, כדי להופכם לביצות טובעניות שיקשו על צנחני בעלות הברית, אם וכאשר יתקפו.
ההכנות לפלישה נמשכו כשנתיים והיו כרוכות בהתארגנות לוגיסטית בהיקף עצום, שכללה בניית כלי שיט ומטוסים, והבאת גייסות רבים מארצות הברית, מקנדה וממדינות נוספות. הכוחות הפולשים עברו אימונים מפרכים בתנאים שדימו את גזרת הלחימה שלה יועדו. כל ההכנות האלה נעשו תוך שמירה קפדנית על ביטחון שדה והסתרת המועד והיעד של הפלישה מן הגרמנים.
בראש מבצע הפלישה עמד המפקד העליון של הכוחות האמריקניים באירופה, הגנרל דווייט אייזנהאואר, וסגנו היה הפילדמרשל הבריטי ברנרד לו מונטגומרי.
[עריכה] הפלישה
בעלות הברית פלשו בנקודה אחרת מזו שלה ציפו הגרמנים - בנורמנדי, בצפון מערב צרפת, שהמרחק ממנה לאנגליה גדול הרבה יותר מאשר באזור קאלה.
יום הפלישה לנורמנדי (ה-D-DAY) נקבע בתחילה לתאריך 5 ביוני, אולם עקב מזג האוויר הסוער הוחלט ברגע האחרון לדחות את המבצע ל-6 ביוני 1944. בלילה שבין 5 ל-6 ביוני 1944 הוצנחו אלפי צנחנים והונחתו מאות דאונים (הדיוויזיות המוטסות ה-82 וה-101 של ארצות הברית) אמריקאיים ובריטיים בעורף הגרמני בצרפת, כדי לכבוש נקודות אסטרטגיות, כדי לשבש את קווי התקשורת והאספקה הגרמניים וכדי לזרוע בלבול והרס בצד הגרמני.
לשם הטעיה אף הוצנחו בובות גומי המתפוצצות ויוצרות אשליית ירי כאשר הן פוגעות בקרקע. בובות אלו הוצנחו בנקודות רחוקות מן החזית כדי לפזר ערפל לגבי מקום התקיפה.
באותו הלילה הפציצו כעשרת אלפים מטוסים של בעלות הברית עמדות גרמניות בכל רחבי צרפת. כוחות המחתרת הצרפתיים, שקיבלו את ססמאות הפלישה דרך רדיו המחתרת המשדר מלונדון, ביצעו חבלות במסילות רכבת ובמחנות צבא מקומיים.
עם עלות השחר פתחו ספינות בעלות הברית בהפגזה כבדה לאורך כל חופי נורמנדי. לאחר הריכוך הארטילרי הייתה כל ספינה אחראית לקו החוף שלה, וספינות קטנות יותר הוקצו לסיוע ישיר לגיסות. כך כל גדוד קיבל סיוע בגודל של משחתת.
כוחות בעלות הברית נחתו בחמישה מוקדים שכונו בשמות הקוד (ממערב למזרח):
- חוף יוטה - כוחות אמריקאים.
- חוף אומהה - כוחות אמריקאים.
- חוף גולד - כוחות בריטים.
- חוף ז'ונו - כוחות קנדים.
- חוף סוורד - כוחות בריטים.
עשרות אלפי חיילים נחתו באמצעות נחתות בחופי נורמנדי והחלו הקרבות הקשים.
בשלושת הימים הראשונים פעלו 38 שיירות ובהן 745 אוניות כשהן נתמכות על ידי 4,066 נחתות ו-347 שולות מוקשים. 42 הדיוויזיות של חיל היבשה נתמכו על ידי 13,175 מטוסים. בתוך חודש ימים הונחתו בחוף כ-1.1 מיליון חיילים, 200 אלף כלי רכב ו-750 אלף טונות של ציוד. ביום הפלישה נהרגו כ-2500 ונפצעו כ-8,500 מחיילי כוחות הברית.
ציוד הפריצה של חילות ההנדסה של הכוחות האמריקאיים כלל טנקים אמפיביים מדגם שרמן DD, דחפורים משוריינים לפריצת מכשולים ומטעני "בנגלור" לפיצוץ ביצורים. הבריטים פיתחו את טנק המחבט - ההולם בקרקע לפניו, מפוצץ את המוקשים בה וקורע את גדר התיל.
הביצורים הגרמנים היו חלשים יחסית ברוב העמדות. בעמדות מסוימות לא היו אפילו בונקרים מבוצרים. למרות זאת, בחוף אומהה, שהיה מבוצר יותר מהחופים האחרים, "קצרו" החיילים הגרמנים את חיילי בעלות הברית במכונות הירייה האוטומטיות באש צולבת וכן בירי מרגמות. חוף אומהה היה חשוב מאוד מבחינה אסטרטגית היות שהוא היה בין החופים האמצעיים וקישר בין שני חופים נוספים. אם היו כוחות בעלות הברית נהדפים שם, היה המבצע כולו נכשל, בשל העובדה שהחוף היה תקוע כטריז בין קווי בעלות הברית.
בחוף אומהה היו עמדות ירי מבוצרות רבות של הגרמנים ומכשול עיקרי בינן לבין החיילים האמריקאים - קיר בטון מזוין בעובי 5 מטרים, שמעליו עמדות הגרמנים. לאחר קרבות קשים ועקובים מדם, כשבתחילה נהדפו כל ניסיונות החיילים האמריקאים להיכנס לתוך צרפת ולצאת מהחוף, פוצץ קיר הבטון בניסיון הרביעי. בכל ניסיון נהרגו חיילים רבים מאש הגרמנים. בסך הכול סבלו האמריקאים מכ-4500 אבדות בחוף אומהה ביום אחד.
במבצע זה, שנחשב לצליחה הגדולה ביותר בהיקפה בהיסטוריה הצבאית המודרנית, היו גם אלמנטים של מזל ושל עיתוי נכון, שסייעו לכוחות בעלות הברית. יומיים בלבד לפני הפלישה פוזרו מטוסי הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני, ברחבי צרפת מחשש להפצצות. הגרמנים לא יכלו להשתמש במטוסים אלו מכיוון שלא היו מרוכזים (היו בקבוצות של שניים-שלושה מטוסים) והאספקה המיועדת להם אמורה הייתה להגיע לבסיסים החדשים רק כמה ימים לאחר הפלישה. הצנחנים שצנחו בלילה הקודם חתכו וניתקו קווי תקשורת ותפסו גשרים ובתים, והמחתרת הצרפתית חיבלה במסילות הברזל ושיתקה קרונות שעליהם הוטענו טנקי טייגר על ידי הוצאת השמן מהסרנים.
בנוסף, מהלכי ההסחה של בעלות הברית גרמו לערפל קרב כבד ולדיווחים סותרים ומשונים בצד הגרמני. הצנחנים לא הצליחו לגמרי במשימתם היות שהיו מפוזרים מדי, למרות זאת הדיווחים במפקדה הנאצית היו כה הרסניים שהקצינים לא ידעו כיצד לפעול, הואיל ולא הצליחו לגלות את מוקד המאמץ העיקרי של בעלות הברית. לכן לא הפעילו הגרמנים את כוח השריון שלהם באזור נורמנדי (דיוויזית הפאנצר ה-21), כיוון שההוראה להפעלת הדיוויזיה יכלה לבוא מאדם אחד בלבד, אדולף היטלר, ובאותו לילה אסור היה להעיר אותו. מעבר לכך, במפקדה הראשית (OKW) (בראשות היטלר) סברו בטעות שמדובר בפעולת הסחה בלבד לפלישה העיקרית שתבוא בקאלה, שכמובן לא באה. אם לא די בכך, ארווין רומל הגנרל שמונה והיה אחראי לחומה האטלנטית, היה מוזמן בערב הפלישה לארוחת ערב הרחק מאוד מהחזית.
[עריכה] תוצאות הפלישה
הפלישה לנורמנדי הצליחה לפתוח חזית מערבית באירופה, ואילצה את גרמניה לפצל את כוחותיה לשניים - כנגד ברית המועצות וכנגד בעלות הברית המערביות (ארצות הברית, בריטניה והדומיניונים שלה, קנדה וכוחות צרפת החופשית), דבר שהחליש את כוח עמידתה. היה זה ציון דרך חשוב בדרך לכניעתה של גרמניה הנאצית במאי 1945, כיוון שבזכות הפלישה התאפשרה הקמת בסיסים זמניים בצרפת וכך יכלו בעלות הברית להעביר אספקה לחזיתות האחרות באירופה.
[עריכה] הפלישה לנורמנדי באמנות
הפלישה לנורמנדי והקרב על נורמנדי זכו לאזכורים רבים באמנות:
- סרט הקולנוע היום הארוך ביותר (1962) בבימויו של קן אנאקין.
- הסרט להציל את טוראי ראיין (1998) בבימויו של סטיבן ספילברג, נפתח עם תיאור גרפי ושחזור של הפלישה בחוף אומהה.
- סדרת הטלוויזיה אחים לנשק מספרת על הדיוויזיה המוטסת ה-101 "נשרים צווחים" משלב האימונים ועד הפלישה ל"קן הנשרים" וכוללת את תיאור תפקידה של יחידה זו בפלישה לנורמנדי.
- משחקי מחשב ידועים המדמים את הפלישה לנורמנדי: Call of Duty 1/2, Company of Heroes, Medal of Honor ו- Brothers in arms road to hill 30 ו- Brothers in arms earned in blood.
- השיר Primo Victoria של להקת המטאל השבדית סבטון משנת 2005.[1]
- השיר The Longest Day של Iron Maiden.
[עריכה] לקריאה נוספת
- יום הפלישה, סטיבן אמברוז, הוצאת זמורה ביתן, מאנגלית: מרדכי ברקאי, 1995 - תיאור מקיף של יום הפלישה משלב ההכנות ועד להשלכות שבעקבותיו.
- ניצחון וטרגדיה, וינסטון צ'רצ'יל, הוצאת עם הספר, מאנגלית: אהרן אמיר.
- היום הארוך ביותר, קורנליוס ראיין, הוצאת משרד הביטחון.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הפלישה לנורמנדי |
- הציוד ואמצעי הלחימה של הצבא הקנדי בעת הפלישה לנורמנדי
- מוזיאון יום הפלישה בניו אורלינס
- הצבא הקנדי בנורמנדי- מידע על פעולתו, קבצים לשמיעה וצפייה ותמונות מקוריות מהפלישה
