הפלישה לנורמנדי

		יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
		הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

חיילים בדרך לנורמנדי

אספקה לחיילים

רגעי הפלישה

אוניית המערכה "נבאדה" מפגיזה את חוף יוטה בעת הפלישה

בית הקברות הצבאי האמריקני בנורמנדי

הפלישה לנורמנדי (שקיבלה את שם הקוד "מבצע אוברלורד" Operation Overlord) הייתה מבצע נחיתה מהים של צבאות בעלות הברית המערביות (ארצות הברית ובריטניה הגדולה) בחופי נורמנדי אשר בצרפת, הכבושה על ידי גרמניה הנאצית, ב-6 ביוני 1944 במסגרת החזית המערבית במלחמת העולם השנייה. ביומה הראשון של הפלישה השתתפו בה 156,000 חיילים, בסיוע 12,000 כלי טיס ו-6,900 כלי שיט, והיא נחשבת למבצע הנחיתה הימי הגדול בהיסטוריה. הפלישה לנורמנדי מסמנת את פתיחתה של חזית שנייה במלחמה נגד גרמניה, ואת ראשית הקץ של גרמניה הנאצית. עד לפלישה הייתה מעורבות כוחות היבשה של בעלות הברית המערביות במלחמה נגד גרמניה הנאצית ביבשת אירופה מוגבלת ביותר.

ההכנות לפלישה

מסוף שנת 1943, לאחר ההצלחות הבריטיות בצפון אפריקה, הצלחות של ברית המועצות במזרח אירופה ופלישת בעלות הברית לסיציליה ולאיטליה, תוכננה פתיחת חזית מערבית באירופה כנגד גרמניה הנאצית (שנלחמה במזרח כנגד ברית המועצות) בכוונה למגר את הצבא הגרמני.

הגרמנים, ששלטו בצרפת משנת 1940, ידעו כי בחופי הממלכה המאוחדת רוכזו כוחות אדירים הממתינים לפקודה כדי לפלוש לצרפת. לכן, הם הקימו ביצורים ומכשולים רבים לאורך חופיה המערביים של צרפת, וכינו אותם בשם החומה האטלנטית. הגרמנים ציפו, בין היתר בזכות מבצעי הטעיה מורכבים של בעלות הברית - מבצע פורטיטיוד (Fortitude) - שבעלות הברית יפלשו לצרפת במצר דובר (Dover) - הנקודה הצרה ביותר של תעלת למאנש בין הממלכה המאוחדת לצרפת. וכך, העיר קאלה (Calais) בוצרה והשטחים מדרום לה הוצפו במים, כדי להופכם לביצות טובעניות שיקשו על צנחני בעלות הברית, אם וכאשר יתקפו. ההטעיה המרכזית כללה הקמת ארמיית רפאים שלמה בראשותו של ג'ורג' פטון.

ההכנות לפלישה נמשכו כשנתיים והיו כרוכות בהתארגנות לוגיסטית בהיקף עצום, שכללה בניית כלי שיט ומטוסים, והבאת גייסות רבים מארצות הברית, מקנדה וממדינות נוספות. הכוחות הפולשים עברו אימונים מפרכים בתנאים שדימו את גזרת הלחימה שלה יועדו. כל ההכנות האלה נעשו תוך שמירה קפדנית על ביטחון שדה והסתרת המועד והיעד של הפלישה מן הגרמנים. גולת הכותרת של אותן הכנות היו אולי שני נמלים מלאכותיים נגררים (שכונו נמל "תות עץ", ובאנגלית נמל מאלברי, Mulberry), שנועדו לאספקת הכוחות הלוחמים בשלבים הראשונים של שהותם באירופה, עד לכיבוש והשמשת נמלים מקומיים, שכן צפוי היה שנמלים שיפונו מכוחות גרמניים - יחובלו קודם פינוים.

בראש מבצע הפלישה עמד המפקד העליון של הכוחות האמריקניים באירופה, הגנרל דווייט אייזנהאואר, וסגנו היה הפילדמרשל הבריטי ברנרד לו מונטגומרי.

הפלישה

בעלות הברית פלשו בנקודה אחרת מזו שלה ציפו הגרמנים - בנורמנדי, בצפון מערב צרפת, שעם קרבתה היחסית, המרחק ממנה לאנגליה גדול יותר מאשר באזור קאלה.

יום הפלישה לנורמנדי (D-DAY) נקבע בתחילה ל-5 ביוני, אולם עקב מזג אוויר סוער הוחלט ברגע האחרון לדחות את המבצע. ההחלטה להוציא את המבצע לפועל ב-6 ביוני התקבלה על ידי איזנהאואר על סמך תחזיות מזג אויר שעות ספורות לפני תחילתו בפועל.
בלילה שבין 5 ל-6 ביוני 1944 הוצנחו אלפי צנחנים והונחתו מאות דאונים (הדיוויזיות המוטסות ה-82 וה-101 של ארצות הברית) אמריקאיים ובריטיים בעורף הגרמני בצרפת, כדי לכבוש נקודות אסטרטגיות, לשבש את קווי התקשורת והאספקה הגרמניים ולזרוע בלבול והרס בצד הגרמני. אחד מקרבות אלו כיבוש סוללת מרוויל על ידי הגדוד התשיעי – בכוח מוקטן מאד וללא כלי נשק מסייעים – נחשב לאחד ההישגים המרשימים ביותר של יחידות הצנחנים הבריטיות. לשם הטעיה אף הוצנחו בובות גומי המתפוצצות ויוצרות אשליית ירי כאשר הן פוגעות בקרקע. בובות אלו הוצנחו בנקודות רחוקות מן החזית כדי להטעות את הגרמנים לגבי מקום התקיפה. באותו הלילה הפציצו כעשרת אלפים מטוסים של בעלות הברית עמדות גרמניות בכל רחבי צרפת. בדיעבד התברר שחלק מההפצצות לא היו מדויקות, רוב הבונקרים הגרמניים על החוף לא נפגעו, והם אלה שגרמו אחר-כך לאבידות קשות בקרב כוחות הברית שהסתערו על החופים. כוחות המחתרת הצרפתיים, שקיבלו את ססמאות הפלישה דרך רדיו המחתרת המשדר מלונדון, חיבלו במסילות רכבת ובמחנות צבא מקומיים.

עם עלות השחר פתחו ספינות בעלות הברית בהפגזה כבדה לאורך כל חופי נורמנדי. לאחר הריכוך הארטילרי הייתה כל ספינה אחראית לקו החוף שלה, וספינות קטנות יותר הוקצו לסיוע ישיר לגיסות. כך כל גדוד קיבל סיוע בגודל של משחתת.

כוחות בעלות הברית נחתו בחמישה מוקדים שכונו בשמות הקוד (ממערב למזרח):

• חוף יוטה - כוחות אמריקאיים
• חוף אומהה - כוחות אמריקאיים
• חוף גולד - כוחות בריטיים
• חוף ג'ונו - כוחות קנדיים
• חוף סורד - כוחות בריטיים

עשרות אלפי חיילים נחתו באמצעות נחתות בחופי נורמנדי והחלו קרבות קשים. ציוד הפריצה של חילות ההנדסה של הכוחות האמריקאיים כלל טנקים אמפיביים מדגם שרמן DD, דחפורים משוריינים לפריצת מכשולים ומטעני "בנגלור" לפיצוץ ביצורים. הבריטים פיתחו את טנק המחבט - ההולם בקרקע לפניו, מפוצץ את המוקשים בה וקורע את גדר התיל.

במבצע, שנחשב לצליחה הגדולה ביותר בהיקפה בהיסטוריה הצבאית המודרנית, היו גם אלמנטים של מזל ושל עיתוי נכון, שסייעו לכוחות בעלות הברית. יומיים בלבד לפני הפלישה פוזרו מטוסי הלופטוואפה, חיל האוויר הגרמני, ברחבי צרפת מחשש להפצצות. הגרמנים לא יכלו להשתמש במטוסים אלו מכיוון שלא היו מרוכזים (היו בקבוצות של שניים-שלושה מטוסים) והאספקה המיועדת להם אמורה הייתה להגיע לבסיסים החדשים רק כמה ימים לאחר הפלישה. בנוסף, מהלכי ההסחה של בעלות הברית גרמו לערפל קרב כבד ולדיווחים סותרים ומשונים בצד הגרמני, כך שהקצינים לא ידעו כיצד לפעול, הואיל ולא הצליחו לגלות את מוקד המאמץ העיקרי של בעלות הברית. הגרמנים לא הפעילו את כוח השריון שלהם באזור נורמנדי (דיוויזית הפאנצר ה-21), כיוון שההוראה להפעלת הדיוויזיה יכלה לבוא מאדם אחד בלבד, אדולף היטלר, ובאותו בוקר, בטרם התברר האם מדובר בפלישה הצפויה, היססו המפקדים האם להעיר אותו. מעבר לכך, במפקדה הראשית (OKW) (בראשות היטלר) הוטעו לחשוב שמדובר בפעולת הסחה בלבד לפלישה העיקרית שתבוא בקאלה, שכמובן לא באה. אם לא די בכך, ארווין רומל, הגנרל שהיה אחראי לחומה האטלנטית, הוזמן בערב הפלישה לארוחת ערב הרחק מאוד מהחזית.

בשלושת הימים הראשונים פעלו 38 שיירות ובהן 745 אוניות, כשהן נתמכות על ידי 4,066 נחתות ו-347 שולות מוקשים. 42 הדיוויזיות של חיל היבשה נתמכו על ידי 13,175 מטוסים. בתוך חודש ימים הונחתו בחוף כ-1.1 מיליון חיילים, 200 אלף כלי רכב ו-750 אלף טונות של ציוד. ביום הפלישה ספגו כוחות בעלות הברית למעלה מעשרת אלפים נפגעים, מתוכם כ-2500 הרוגים.

תוצאות הפלישה

הפלישה לנורמנדי (והקרב על קן שלאחריה) הצליחה לפתוח חזית מערבית באירופה, ואילצה את גרמניה לפצל את כוחותיה בין שלוש חזיתות - כנגד ברית המועצות וכנגד בעלות הברית המערביות (ארצות הברית, הממלכה המאוחדת והדומיניונים שלה, קנדה וכוחות צרפת החופשית), הן באיטליה והן בצרפת, דבר שהחליש את כוח עמידתה. היה זה ציון דרך חשוב בדרך לכניעתה של גרמניה הנאצית במאי 1945.

הפלישה לנורמנדי באמנות

הפלישה לנורמנדי והקרב על נורמנדי זכו לאזכורים רבים באמנות. ביניהם:

• עורבות - ספר של קן פולט ובו ניתן תיאור פסבדו היסטורי, למתקפה של המחתרת הצרפתית על מרכזת טלפונים גרמנית גדולה, הנמצאת ליד פריז, ערב הפלישה לנורמנדי.
• היום הארוך ביותר - סרט קולנוע בבימויו של קן אנאקין. ספר של קורנליוס ראיין בעל אותו שם - ר' בהמשך.
• להציל את טוראי ראיין - סרט בבימויו של סטיבן ספילברג, נפתח בתיאור גרפי ושחזור של הפלישה בחוף אומהה.
• אחים לנשק - סדרת טלוויזיה המספרת על הדיוויזיה המוטסת ה-101 "נשרים צורחים" משלב האימונים ועד הפלישה לקן הנשרים וכוללת את תיאור תפקידה של יחידה זו בפלישה לנורמנדי.
• משחקי מחשב - מספר משחקי מחשב ידועים המדמים את הפלישה לנורמנדי הם: Call of Duty 1/2, Company Of Heroes, Medal of Honor ו- Brothers in arms road to hill 30 ו- Brothers in arms earned in blood.
• שירים - מספר שירים עוסקים בפלישה לנורמנדי, בהם:
  • "Primo Victoria" - שיר של להקת המטאל השבדית סבטון משנת 2005‏
  • The Longest Day - שיר של איירון מיידן וכן של פול אנקה
  • Mandatory Suicide - שיר של סלייר

ראו גם

• פקודת היום לפלישה לצרפת

לקריאה נוספת

• אנטוני ביוור, "הפלישה לנורמנדי", הוצאת יבנה, 2011.
• סטיבן אמברוז, "יום הפלישה", מאנגלית: מרדכי ברקאי, הוצאת זמורה ביתן, 1995
• וינסטון צ'רצ'יל, "ניצחון וטרגדיה", הוצאת עם הספר, מאנגלית: אהרן אמיר.
• קורנליוס ראיין, "היום הארוך ביותר", הוצאת משרד הביטחון, 1982.

קישורים חיצוניים

• מבצע אוברלורד, באנציקלופדיה ynet
• הציוד ואמצעי הלחימה של הצבא הקנדי בעת הפלישה לנורמנדי
• מוזיאון יום הפלישה בניו אורלינס
• הצבא הקנדי בנורמנדי - מידע על פעולתו, קבצים לשמיעה וצפייה ותמונות מקוריות מהפלישה