צ'ארלס נג
 | |
| לידה |
24 בדצמבר 1960 (בן 63) הונג קונג הבריטית |
|---|---|
| מדינה |
הונג קונג הבריטית, ארצות הברית  |
| מקום מגורים | קלאוורה, קליפורניה |
| השכלה | בית הספר בנת'הם לדקדוק, קולג' נוטרדאם |
  | |
צ'ארלס צ'י-טת נג (בסינית: 吳志達; באנגלית: Charles Chi-Tat Ng) (24 בדצמבר 1960) הוא רוצח סדרתי מורשע ממוצא הונג-קונגי-אמריקאי אשר ביצע מספר רב של עבירות פשע בארצות הברית, וחשוד כי אנס, עינה ורצח בין 11 ל-25 קורבנות יחד עם שותפו לפשע לאונרד לייק בבקתה מבודדת במחוז קלאוורה, קליפורניה[1]. לאחר מעצרו וכליאתו ב-1985 בקנדה באשמת ביצוע שוד והחזקת נשק, ועם סיום מאבק משפטי ארוך עם ארצות הברית[2], הוסגר נג למדינת קליפורניה, נשפט, והורשע ב-11 אישומי רצח[3]. כיום הוא שוהה באגף המוצאים להורג של בית הסוהר סן קוונטין.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נג נולד בהונג קונג הבריטית[4], הילד הצעיר ביותר למשפחה בת חמש נפשות; שתי אחיותיו הגדולות, אמו, ואביו, מנהל בכיר ממוצא הונג-קונגי אשר השליט בביתם משמעת קשה והתעלל בנג בקביעות[5]. כנער מתבגר תואר נג כמתבודד מוזר וסולק ממספר בתי ספר ומוסדות לימוד. לאחר שנתפס גונב מחנות ונעצר בגיל 15, התעקש אביו לשלוח אותו לבית הספר בנת'הם לדקדוק, פנימייה הנמצאת בצפון יורקשייר, אנגליה, אולם זמן קצר לאחר הגעתו סולק נג בשנית לאחר שנתפס גונב מתלמידים ונשלח חזרה להונג קונג.
על אף עברו הבעייתי הצליח נג לעבור לארצות הברית ב-1978 באמצעות אשרת סטודנט, והחל ללמוד ביולוגיה בקולג' נוטרדאם בבלמונט, קליפורניה, אך נשר לאחר הסמסטר הראשון[6][7]. זמן קצר לאחר מכן היה מעורב בתאונת פגע וברח, ובכדי להימנע מהעמדה לדין התגייס לחיל הנחתים של ארצות הברית.
באוקטובר 1979 הצליח נג להשלים את תהליך גיוסו לצבא הנחתים בעזרת מסמכים מזויפים שהעידו כי נולד בבלומינגטון, אינדיאנה, אולם כעבור פחות משנה נעצר על ידי המשטרה הצבאית בגין גניבת כלי נשק אוטומטים מנשקיית בסיס קנהוי ביי[7]. בכדי להימלט מאימת הדין ברח נג ממעצרו ב-1980 ושב חזרה לצפון קליפורניה, שם פגש לראשונה את לאונרד לייק.
ב-1982 פשטו אנשי הרשויות הפדרליות על הקרוואן שחלקו השניים ביוקיאה, מנדוסינו, עצרו את השניים והחרימו כמות גדולה של כלי נשק וחומרי נפץ. לייק שוחרר בערבות ונמלט ואילו נג הוחזר למשמורת חיל הנחתים. במשפטו הודה באשמה בגין גניבה ועריקה ובהתאם להסדר הטיעון עליו חתם שוחרר מהצבא ב-1984 לאחר שריצה שמונה עשר חודשי מאסר בבית הכלא הצבאי בפורט לוונוורת', קנזס.
הרציחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שחרורו מפורט לוונוורת' חבר נג בשנית ללייק, שגר באותה העת בבקתה מבודדת בווילסיויל, קלאוורה. במהלך השנה הבאה פתחו השניים במסע רצח, אונס ועינויים של גברים, נשים וילדים. לפי רשומות בית המשפט, הרגו השניים את הגברים והילדים ששבו באופן מיידי, אך שמרו את הנשים בחיים בכדי שיוכלו להמשיך לאנוס ולענות אותן עד שמתו מפצעיהן[8].
ביולי 1984 נורה דון ג'יולטי, תקליטן מסן פרנסיסקו, יחד עם שותפו לדירה, ריצ'רד קרזה, לאחר שגבר אסיאתי פרץ לביתם ושדד אותם. ג'יולטי מת כתוצאה מהירי, אולם קזרה שרד את פציעותיו ומאוחר יותר זיהה את נג כתוקף. באותה תקופה החל נג לעבוד בחברת הובלות באזור המפרץ בקליפורניה.
ייתכן שמסע הקטל של השניים היה נמשך זמן רב יותר אילולא נטייתו של נג לקלפטומניה. ב-2 ביוני 1985, נכנסו השניים לחנות כלי העבודה בסן פרנסיסקו. אחד העובדים הבחין בנג גונב מלחציים בשווי שבעים וחמישה דולרים והתקשר למשטרה. כשניגש אליו בכדי להתעמת עמו, השליך נג את המלחציים לתא המטען של רכב הונדה פרלוד אשר חנה במגרש החנייה הסמוך ונמלט מהמקום. המשטרה הגיעה כעבור מספר דקות ומצאה את המלחציים הגנובים בתא המטען יחד עם אקדח ומשתיק קול. לייק טען להגנתו שנעשתה טעות וכי הוא שילם על המלחציים, אך נעצר באשמת אחזקת נשק.
לייק התאבד במעצר באמצעות בליעת גלולות ציאניד אשר תפר לכיס חולצתו, אך לא לפני שחשף את זהותו האמיתית ואת זהות שותפו, צ'ארלס נג, בפני השוטרים. הרכב הגנוב והראיות שבו הובילו את המשטרה לבקתה של השניים, שם מצאו את הצינוק שבנה לייק ואת אתר הקבורה בו קברו השניים את קורבנותיהם. כמו כן מצאו במקום יומנים וקלטות וידאו המתעדים את מעשי העינויים.
בזמן חקירתו של לייק ופענוח הממצאים, נמלט נג לביתה של בלזס, אשתו של לייק, ואמר לה כי הוא מוכרח לעזוב את העיר בהקדם. בלזס הסיעה אותו לשדה התעופה בסן פרנסיסקו שם עלה על טיסה לשיקגו תחת השם "מייק קימוטו". בשיקגו פגש מכר אשר הסיע אותו לדטרויט, ומשם חצה את הגבול לקנדה. הוא התיישב לבסוף בקלגרי, אלברטה, שם חי בבקתה קטנה בפארק הדיג המחוזי עד שנטייתו לגנוב השתלטו עליו שוב.
ב-6 ביולי 1985, נעצר נג על ידי משטרת קלגרי לאחר שירה בידו של שון דויל, שומר שניסה לעצרו כשנתפס גונב פחית שימורים של סלמון בחנות הכלבו "הדסון ביי"[9]. לאחר הגשת כתב האישום הורשע נג בדצמבר 1985 בגניבה, תקיפה ואחזקת נשק, ונידון לארבע וחצי שנות מאסר. בתום מאסרו נותר במעצר בהמתנה להגשת בקשת הסגרה מטעם הרשויות בקליפורניה[10].
נג פתח במאבק משפטי ממושך נגד הסגרתו לארצות הברית בטענה כי עונש המוות לא קיים בקנדה עבור מרבית העבירות, וכי הסגרתו תהווה הפרה של כתב הזכויות והחירויות הקנדי. עתירת הביאס קורפוס לבית המשפט באלברטה וערעור נוסף נדחו שניהם. ב-26 בספטמבר 1991, הצביע בית המשפט העליון של קנדה ברוב של ארבעה שופטים מתוך שבעה נגד נג, אשר גורש חזרה לקליפורניה[11].
המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחוז קלווארה, הואשם נג בשנים עשר אישומים של רצח מדרגה ראשונה. לאחר שמשפטו הועבר למחוז אורנג', החל נג בהגשת סדרה של עתירות קדם משפטיות. הוא תבע את המדינה על מעצרו הזמני בבית הכלא פולסום, שם נתפס מחביא מפות, תעודות זהות מזויפות, ואביזרים אחרים אשר היו עשויים לסייע לבריחתו. כמו כן הגיש תלונות רבות בנוגע לחוזק משקפיו, טמפרטורת המזון שקיבל, וזכותו להכין אוריגמי בתא הכלא בו שהה[12].
צוות ההגנה של נג החליף עשרה עורכי דין שונים, חלקם כאלו אשר הגנו עליו כבר בעבר, וזאת בשל מספר תביעות שנג הגיש נגדם בגין רשלנות וייצוג בלתי הולם. לבסוף הורשה נג לייצג את עצמו משטען בפני בית המשפט כי אינו סומך על אף אחד מהם, דבר שדרש ממנו ללמוד ולחקור את החומר המשפטי הנחוץ ועיכב את המשפט בשנה נוספת. משפטו החל לבסוף באוקטובר 1998, שבע שנים לאחר הסגרתו לארצות הברית.
קלרלין בלזס, אשתו של לאונרד לייק, שיתפה פעולה עם חוקריה ובשל כך קיבלה חסינות משפטית. רשומות בית המשפט מעידות כי בלזס מסרה כלי נשק וראיות נוספות לידי הרשויות במהלך חקירתה. היא זומנה למשפטו של נג כעדת מפתח מרכזית, אולם עורך דינו, ויליאם קלי, שחרר אותה במהלך מפתיע מבלי לשאול אותה שאלות כלשהן, וכשנחקר מאוחר יותר מדוע עשה זאת סירב להסביר את פשר מעשיו.
על אף הראיות הרבות שנמצאו בבקתתו של לייק אשר כללו את סרטי הווידאו שתיעדו את העינויים שביצעו ואת יומניו המפורטים של לייק, טען נג כי שימש כצופה ותו לא, וכי לייק תכנן וביצע את החטיפות ומעשי העינויים ללא עזרתו. כמו כן טען להגנתו שלייק הוא זה שהנחה אותו לבצע את מעשיו, שההתעללות שספג מידי אביו הייתה גורם משמעותי בהתדרדרותו, וכי ההתנהגות הטובה שהפגין מאחורי סורג ובריח מעידה על כך שהוא ראוי לקבל מאסר עולם במקום גזר דין מוות.
הפסיכיאטר סטיוארט גרסיאן העיד כי נג סבל מהפרעת אישיות תלותית, אולם בחקירה מטעם התביעה הודה שלא צפה בקלטות שתיעדו את נג המשתתף בעינויים. הפסיכולוג הקליני אברהם ניווד הסכים עם אבחנתו של גרסיאן וטען שהתנהגותו של נג כפי שנראית בקלטות מעידה על כך שהוא ניסה לחקות את לייק ולרצותו. ארבעה סוהרים, שני שוטרים, עובד ספרייה ויועץ בית הסוהר העידו כי נג היווה אסיר למופת. ארבעה נחתים לשעבר אשר הכירו את נג ממהלך שירותו הצבאי העידו שהיה אדם שקט והתנהג בצורה נאותה. הוריו של נג העידו על ילדותו רצופת הבעיות והביעו חרטה על מעשיו[13].
נג התעקש להעיד במשפט להגנתו, מהלך אשר הרשה לתובעים להכיר ראיות חדשות אשר עזרו לבסס את תפקידו הדומיננטי בפשעים המדוברים. ראייה בולטת במיוחד הייתה תמונה שצייר נג בתאו בבית הכלא, אשר הכילה דמויות מצוירות של קורבנותיו, תלויים על הקיר.
במהלך המשפט הצליח נג להשיג בדרך לא ברורה את מספר הטלפון של אחד המושבעים, והתקשר לביתו בניסיון לא מוצלח להכשיל את המשפט.
בפברואר 1999 הורשע נג באחד עשר מתוך שנים עשר אישומי רצח; שישה גברים, שלוש נשים ושני תינוקות זכרים. המושבעים מצאו אותו חף מפשע מהאישום האחרון, הרצח של פול קוסנר, על אף העובדה כי הוא ולייק נהגו ברכבו של קוסנר במשך שבעה חודשים מאז שנעלם בנובמבר 1984. נג נידון למוות ועתירתו להפחית את עונשו למאסר עולם נדחתה. "מר. נג לא היה תחת לחץ", קבע השופט, "והראיות אינן תומכות בכך שהיה נתון להשפעתו של לאונרד לייק".
כלל התביעה וההליכים המשפטיים נגד נג עלו למדינת קליפורניה כעשרים מיליון דולר לערך, המשפט היקר ביותר במדינת קליפורניה באותו הזמן[14]. נכון לנובמבר 2021, צ'ארלס נג שוהה באגף המוצאים להורג בבית הכלא סן קוונטין[15][16].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Charles Ng Biography". biography.com. A&E Television Networks. Archived from the original on 30 November 2016. Retrieved 29 November 2016.
- ^ "Reference Re Ng Extradition". umontreal.ca. 1991-09-26. Archived from the original on 2010-01-17. Retrieved 2011-02-27.
- ^ Welborn, Larry (2011-02-25). "O.C. death row: 11 murders, maybe more". The Register. Archived from the original on 2011-03-01. Retrieved 2011-02-28.
- ^ "Charles Chi-tat Ng – Extradited From Canada to Face Death Penalty in California". Canadian Coalition Against the Death Penalty. 2005-04-25. Archived from the original on 2011-07-25. Retrieved 2011-02-28.
- ^ YI, DANIEL (21 April 1999). "Ng's Father Blames Self, Begs Jurors to Spare Son". Los Angeles Times. Archived from the original on 6 January 2017. Retrieved 29 November 2016.
- ^ "As Jury Meets to Decide His Fate, Ng Expects Death – latimes". Los Angeles Times. Archived from the original on 2015-04-02. Retrieved 2015-05-20.
- ^ 1 2 Greig, Charlotte (2005). Evil Serial Killers: In the Minds of Monsters. New York: Barnes & Noble. ISBN 978-0-7607-7566-0. Archived from the original on 2019-12-15. Retrieved 2019-09-07.
- ^ World: "America's serial killer sentenced to die" Archived 2018-06-18 at the Wayback Machine, BBC News, 30 June 1999, access date 15 August 2013
- ^ Hickey, E.W. (2003). Encyclopedia of Murder and Violent Crime. SAGE Publications. p. 277. ISBN 978-0-7619-2437-1. Archived from the original on 2015-05-25. Retrieved 2015-05-20.
- ^ Bishop, Katherine (1991-02-13). "Murder Suspect's Bid to Stay in Canada Tests Pact". The New York Times. Archived from the original on 2015-05-25. Retrieved 2015-05-20.
- ^ "Charles Ng Has a Date With a Needle". San Francisco Chronicle. 1999-07-06. Archived from the original on 2015-09-07. Retrieved 2015-05-20.
- ^ "Serial Killer Charles Ng – A Master of Legal Manipulation" Archived 2017-03-24 at the Wayback Machine. ThoughtCo.com (March 1, 2016). Retrieved March 23, 2017.
- ^ Lasseter, Don (2000). Die for Me: The Terrifying True Story of the Charles Ng & Leonard Lake Torture Murders. pp. 393–403. ISBN 978-0-7860-1107-0.
- ^ "Leonard Lake and Charles Ng". Frances Farmer's Revenge. Archived from the original on March 8, 2011. Retrieved 2011-02-25.
- ^ CDCR Division of Adult Operations. "Death Row Tracking System – Condemned Inmate List" (PDF). California Department of Corrections and Rehabilitation. Archived (PDF) from the original on 2019-06-30. Retrieved 2019-06-30.
- ^ CDCR (2018-08-12). "CDCR Inmate Locator". California Department of Corrections and Rehabilitation. Retrieved 2018-08-12.