הפרעת אישיות תלותית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפרעת אישיות תלותית היא הפרעת אישיות מאשכול ג'. אנשים הסובלים מהפרעה זו מכפיפים את צרכיהם לאלו של אחרים, גורמים לאחרים לקחת אחריות על חלקים נרחבים מחייהם עצמם, סובלים מהיעדר ביטחון עצמי ועשוים לחוות חוסר נוחות משמעותי כאשר הם נשארים לבדם ליותר מזמן קצר. בעבר נקראה הפרעה זו הפרעה אישיות תלותית - פסיבית. פרויד תיאר אישיות תלותית הקשורה בהפרעת התפתחות בשלב האורלי המתאפיינת בתלותיות, פסימיזם, פחד ממיניות, ספק עצמי, פסיביות, קלות להשפעה, וחוסר התמדה. תיאור זה דומה לאבחנה הבאה.
על פי ה DSM IV (ספר האבחנות הפסיכיאטריות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית) הפרעה זו מאופיינת על ידי: צורך מוגזם וכוללני לטיפול על ידי אחרים שמוביל להתנהגות כנועה ופחד מפרידה ונטישה המתחיל בבגרות המוקדמת ומתקיים במגוון הקשרים כפי שמתאפיין בחמישה או יותר מהבאים:

  1. מתקשים לקבל החלטות יומיומיות ללא כמות מוגזמת של עצות ואישורים של אחרים.
  2. זקוקים שאחרים יקחו אחריות על רוב התחומים המרכזיים של חייהם.
  3. מתקשים להביע חוסר הסכמה עם אחרים בשל פחד מאובדן תמיכה או אישור. לא כולל פחד מציאותי מנקמה.
  4. מתקשים ליזום מיזמים או לעשות דברים בעצמם (בשל חוסר ביטחון עצמי בשיפוטם או ביכולותיהם, ולא בשל היעדר הנעה או אנרגיה).
  5. יעשו מאמצים מוגזמים כדי להשיג תמיכה מאחרים, עד לדרגה בה יתנדבו לעשות משימות בלתי נעימות לצורך כך.
  6. מרגישים חוסר נוחות או חוסר אונים כאשר הם לבדם בשל פחדים מוגזמים שלא יהיו מסוגלים לטפל בעצמם.
  7. מחפשים בדחיפות מערכת יחסים קרובה חלופית כאשר הקודמת נגמרת, כמקור לדאגה ותמיכה.
  8. עסוקים יתר על המידה בצורה לא מציאותית בפחדים שיוותרו לבדם לטפל בעצמם.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת אישיות תלותית שכיחה יותר בנשים מבגברים. היא שכיחה יותר גם באנשים שסבלו בילדותם המוקדמת ממחלה כרונית.

מאפיינים קלינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת אישיות תלותית מתאפיינת בדפוס חוזר של התנהגות תלותית וכנועה. אנשים הסובלים מההפרעה אינם מסוגלים לקבל החלטות בעצמם, ללא כמות מוגזמת של עצות ואישורים מאחרים. הם נמנעים מעמדות אחריות, ויגיבו בחרדה על בקשה להיות בעמדת מנהיגות. כאשר הם לבדם הם מתקשים להתמיד במשימות שהם עשויים לבצע בקלות עבור אדם אחר. מאחר ואנשים הסובלים מההפרעה אינם אוהבים להיות לבדם, הם מחפשים אחרים בהם יוכלו להתלות. כך, מערכות היחסים שהם יוצרים מעוותות בשל הצורך שלהם להיות צמודים לאדם אחר. בהפרעה הנקראת פולי א-דו Folie à-deux - הפרעה פסיכוטית המשותפת לשניים, אחד מבני הזוג סובל לרוב מהפרעת אישיות תלותית. בן הזוג הכנוע לוקח על עצמו את המערכת הדלוזיונלית של בן הזוג השני, האגרסיבי והאסרטיבי יותר בו הוא ניתלה. מאפיינים את התנהגותם פסימיות, ספק עצמי, פסיביות ופחדים מהבעת רגשות מיניים ואגרסיבים.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסיכותרפיה - טיפול זה מצליח לעתים קרובות. טיפול מכוון לתובנה מאפשר למטופלים להבין את הבסיס להתנהגותם, ולכך ניתן להוסיף טיפול התנהגותי, אימון באסרטיביות, טיפול משפחתי וקבוצתי. מכשולים בטיפול יכולים לעלות כאשר המטפל מעודד את המטופל לשנות את הדינמיקה של מערכת יחסים פתולוגית - לדוגמה, מעודד אישה מוכה לפנות למשטרה. במצב זה המטופלת עשויה להרגיש קרועה בין הרצון לשתף פעולה עם המטפלת, ובין פחד מאובדן מערכת היחסים הפתולוגית.
טיפול תרופתי - טיפול תרופתי יכוון לשליטה בתסמיני חרדה ודיכאון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, ninth edition.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.