קונסטנטין יואן

קונסטנטין יואן
Константи́ Юо́н
לידה	12 באוקטובר 1875 (יוליאני); מוסקבה, האימפריה הרוסית
פטירה	11 באפריל 1958 (בגיל 82); מוסקבה, ברה"מ
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מקום לימודים	בית הספר לציור, פיסול ואדריכלות של מוסקבה
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	אימפרסיוניזם
פרסים והוקרה	פרס סטלין; מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945; צייר העם של רוסיה הסובייטית; עיטור הדגל האדום של העמל; עיטור לנין; אמן העם של ברית המועצות; פעיל מצטיין באמנויות של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית של רוסיה

קונסטנטין פיודורוביץ' יואן (באנגלית: Konstantin Yuon; ברוסית: Константи́н Фёдорович Юо́н;‏ 24 באוקטובר 1875 – 11 באפריל 1958) היה צייר ומעצב תיאטרון רוסי ידוע. הוא ייסד את איגוד האמנים הרוסים ואת איגוד האמנים של רוסיה המהפכנית.^[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יואן נולד במוסקבה למשפחתו של פקיד בנק ממוצא שווייצרי-רוסי. אחיו פול ג'ון היה מלחין בולט.

מ-1892 עד 1898 למד בבית הספר לציור, פיסול ואדריכלות במוסקבה, שם קונסטנטין סאביצקי וקונסטנטין קורובין היו בין מוריו. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר לאמנות במוסקבה לקח שיעורים פרטיים מולנטין סרוב (1898–1900). במהלך מספר נסיעות למערב אירופה, במיוחד לפריז, הוא התוודע אל נופי העיר של קמיל פיסארו ואימפרסיוניסטים אחרים, אך שמר על סגנונו הייחודי.

בשנת 1900 הוא פתח את בית הספר הפרטי הראשון לציור ולרישום במוסקבה. כמה ציירים רוסים ידועים קיבלו חינוך לאמנות בבית הספר (כמו אולגה ז'קולינה). מאוחר יותר לימד באקדמיה לאמנויות של לנינגרד ובמכון לאמנות סוריקוב במוסקבה. הסטודיו שלו במוסקבה היה בשימוש נרחב על ידי ציירים אחרים. הוא עיצב תפאורות להצגות בתיאטרון האמנות של מוסקבה ובתיאטרון מאלי, והפך למעצב הרשמי של תיאטרון זה בשנים 1945 עד 1947. הוא תרם בנוסף תפאורות לאופרות.

בעידן הסובייטי, יואן היה מנהל מכון המחקר של האקדמיה לאמנויות (1948–1950) והמזכיר הראשון של איגוד האמנים הסובייטים (1956–1958).

הוא זכה בפרס סטלין (1943), קיבל את מסדר לנין ועוד מסדרים ומדליות.

הוא נפטר במוסקבה ב-11 באפריל 1958.

עבודות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונסטנטין יואן התחיל כצייר נוף וז'אנר אימפרסיוניסטי עם נימה סימבוליסטית. מאוחר יותר הוא ניסה ציור נוף לירי המעורב בחיקויים של אמנויות המיניאטורות. הסמליים ביותר ביצירותיו הם מחזור התחריטים "בריאת העולם" (1908-1912) והציור "כוכב חדש" המציג את מהפכת אוקטובר כתוצאה של אירוע קוסמי.

לאחר המהפיכה עד סוף ימיו היה לאמן ריאליזם סוציאליסטי קפדני, שיצר ציורים כמו "המצעד בכיכר האדומה ב-7 בנובמבר 1941".